תנו לחיות לחיות נ. מנהל השירותים הווטרינרים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2211/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרת: תנו לחיות לחיות נ ג ד המשיב: מנהל השירותים הווטרינרים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד יוסי וולפסון ועו"ד ארז וול בשם המשיב: עו"ד אודי איתן פסק-דין השופט י' עמית: בעתירה דנן מתבקש בית המשפט להורות למשיב לאכוף את תקנה 5 לתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי-חיים) (הובלת בהמות), התשס"ו-2006 (להלן: תקנות ההובלה או התקנות). 1. תקנות ההובלה הותקנו מכוח חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק צער בעלי חיים), ומטרתן "לצמצם את סבלן של בהמות בעת הובלתן, תוך התחשבות בצורכי החקלאות" (תקנה 1 לתקנות). התקנות קובעות, בין היתר, את משך ההובלה המותר (תקנה 7); את הצפיפות המותרת בתא ההובלה (תקנה 12); והוראות לגבי הפרדה בין בהמות (תקנה 13) ואוורור רכב ההובלה (תקנה 15). בתקנות גם נקבע כי בכל הובלה צריך להיות נוכח משגיח, שהוכשר בין היתר בנוגע לצורכי רווחה של בהמות ושיטות למזעור סבלן (תקנות 4-3). בבסיס העתירה דנן ניצבת תקנה 5 לתקנות (להלן: תקנה 5 או התקנה). לפי התקנה, על המשגיח לתעד פרטים שונים, כמו שעת העלאת בעלי החיים לרכב ושעת סיום ההובלה, סוג בעל החיים, משקלו הממוצע, מספר הפרטים, שטח התא המשמש להובלה ועוד. התקנה קובעת, בין השאר, כי המשגיח ימלא את הפרטים המתאימים בתוך היתר ייעודי, ובסיום ההובלה ישלח עותק מההיתר ללשכה הווטרינרית המחוזית הרלוונטית, שם יישמר למשך 5 שנים לפחות. 2. העותרת היא עמותה להגנת בעלי חיים. בעקבות בקשות שהגישה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, נודע לה כי המשיב נמנע מאכיפת תקנה 5 כעניין של מדיניות, ואף סבור כי התקנה לא חלה על הובלת בהמות בין נמלי הים והאוויר של ישראל (להלן: נמלי ייבוא) לתחנות הסגר. לשיטת העותרת, "אי-אכיפת תקנה 5 [...] שומטת את הקרקע מתחת לאכיפת תקנות ההובלה כולן". לאחר שפניות העותרת למשיב לא הובילו לשינוי מדיניותו בסוגיה, הוגשה העתירה שלפנינו. 3. במסגרת תגובתו המקדמית לעתירה, טען המשיב כי על הובלת בהמות מנמלי ייבוא לתחנות הסגר לא חלה תקנה 5, כי אם הסדר ספציפי, הקבוע בתקנות מחלות בעלי-חיים (יבוא של בעלי-חיים), התשל"ד-1974 (להלן: תקנות יבוא בע"ח). עוד טען המשיב כי אכיפת תקנה 5 כרוכה בעלות אדמיניסטרטיבית גבוהה ביותר, בעוד שתרומתה לשמירה על בעלי החיים – קטנה. לפיכך, ולנוכח כוונתו לתקן את ההסדר החוקי בסוגיה ולגבש מדיניות אכיפה סדורה לגביה, עמדת המשיב הייתה שאין מקום להתערבות שיפוטית בשאלת אכיפת תקנה 5. העותרת השיבה לתגובת המשיב, וטענה כי בהתאם לפרשנות הנכונה לתקנה 5, היא חלה גם על הובלות מנמלי ייבוא לתחנות הסגר; וכי יש לאכוף את ההסדר החוקי הקיים, ככל שהוא בתוקף, בין היתר לנוכח הסבל הכבד שנגרם למיליוני בעלי-חיים בשל מדיניות אי-האכיפה. 4. ביום 3.12.2018 התקיים דיון בעתירה, ובהחלטה שניתנה בסיומו הורנו למשיב לבחון פעם נוספת את עמדתו ביחס לסוגיות שהועלו בעתירה ולהגיש הודעת עדכון. ביום 14.3.2019 עדכן המשיב כי הורה להגביר את פעולות הפיקוח והאכיפה על הובלת בהמות, וכי הוא עמל על גיבוש נוסח מתוקן לתקנות ההובלה, שיועבר לקבלת הערות ממשרד המשפטים בסוף חודש מרץ 2019. לנוכח זאת, המשיב טען שדין העתירה להידחות. ביום 17.3.2019 הודיעה העותרת כי היא עומדת על עתירתה, וביום 19.3.2019 ניתן צו על-תנאי המורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יחיל את תקנה 5 גם על הובלות בעלי חיים מנמלי יבוא לתחנות הסגר. 5. ביום 18.7.2019 הגיש המשיב תצהיר תשובה. המשיב הדגיש כי תקנות ההובלה, בנוסחן המתוקן, תחולנה גם על הובלות מנמלי ייבוא לתחנות הסגר. נטען כי גם במצב החוקי הקיים, הובלות מסוג זה מפוקחות לפי תקנות יבוא בע"ח, וכי מכל מקום, הדרך היעילה לפיקוח על הובלת בהמות עוברת בעריכת ביקורות במעברים ובדרכים, והוגברו פעולות האכיפה בדרך זו. צוין גם כי משרד החקלאות עמל על פיתוח מערכת ממוחשבת, שתאפשר בין היתר דיווח אלקטרוני על-ידי משגיחים. בנסיבות אלה, עמדת המשיב הייתה שאין צורך להכריע אם תקנה 5 חלה כיום גם על הובלות בין נמלי ייבוא לתחנות הסגר; וכי אין ליתן צו המורה לאכוף את תקנה 5 על הובלות מסוג זה, כשבית המשפט לא ראה ליתן צו על-תנאי באשר לאכיפת תקנה 5 ביחס לשאר סוגי ההובלות. 6. ביום 11.9.2019 נערך דיון בעתירה. בהחלטה מאותו יום נעתרנו לבקשת המשיב "לדחות בשלושה חודשים את מתן פסק דיננו, על מנת ליתן למשיבים סיפק להשלים חקיקת התקנות החדשות". ביום 26.12.2019 עדכן המשיב כי נוסח התקנות העדכני נמצא בשלבי אישור מתקדמים במשרד המשפטים. צוין כי ממילא לא ניתן היה להשלים את הליך התקנת התקנות, לנוכח אי-הקמת ועדות הכנסת הקבועות מאז כינון הכנסת ה-21, ולנוכח פיזור הכנסת ה-22 ביום 12.12.2019. המשיב הוסיף כי הורה להגביר את הביקורות בדרכים על הובלות מנמלי הייבוא, וכי טופס הדיווח האלקטרוני צפוי להיכנס לשימוש בתחילת שנת 2020. בתגובה שהגישה העותרת, היא גרסה כי אין לדעת מתי נוסח התקנות העדכני יונח על שולחן הכנסת, וכי בינתיים מובלים מדי חודש רבבות בעלי חיים מנמלי היבוא לתחנות הסגר. לכן, נטען, יש להחיל את תקנה 5 על הובלות מסוג זה. 7. בהחלטה מיום 8.1.2020 ציינו כי "מצאנו להמתין עם מתן פסק הדין, בשים לב לכך שהמשיב פעל ופועל לקידום הליך השלמת התקנות. בשלב זה רשמנו לפנינו כי המשיב נקט בפעולות נוספות, כמו קביעת הסדר להעברת דיווחים באופן אלקטרוני והגברת פעולות הפיקוח והאכיפה בדרכים", והורינו למשיב להגיש הודעת עדכון. ביום 11.6.2020 הודיע המשיב כי ביום 10.6.2020 פורסם נוסח התקנות העדכני להערות הציבור, וכי לאחר גיבוש הנוסח הסופי, התקנות תונחנה על שולחן הוועדה הרלוונטית בכנסת. המשיב הוסיף כי הושלמה הכנת טופס הדיווח המקוון, ומסר נתונים על אודות הביקורות שנעשו בדרכים והליכי האכיפה שנפתחו בעקבותיהן, במסגרת הגברת הפיקוח והאכיפה על הובלת בהמות. 8. לנוכח האמור לעיל, הגענו למסקנה כי בשלב זה העתירה מיצתה את עצמה לעת הזו ועל כן יש להורות על מחיקתה (השוו בג"ץ 6207/17 פלוני נ' הנהלת בתי המשפט, בפסקה 17 והאסמכתאות שם (30.4.2019)) (להלן: עניין פלוני). העתירה דנן תרמה לקידום עבודת מטה משמעותית ולנקיטת פעולות חשובות מצד המשיב, במטרה להגשים את התכלית שבבסיס תקנות ההובלה, שהיא צמצום סבל הבהמות במהלך הובלתן. יחד עם זאת, התמונה כיום שונה באורח מהותי מזו שהצטיירה בפנינו עת הוגשה העתירה. מהודעות העדכון שהגיש המשיב עולה כי הליך תיקון התקנות מצוי בשלבים מתקדמים, וכי התקנות, בנוסחן המתוקן, תחולנה על כל סוגי ההובלות, לרבות מנמלי יבוא לתחנות הסגר. גישה זו עולה בקנה אחד עם הצו על-תנאי שיצא בעתירה. המשיב גם עמד על כך שהוגברו פעולות הפיקוח והאכיפה באשר להובלת בהמות בכלל, ומנמלי יבוא בפרט. בדומה לתקנה 5, פעולות אלו נועדו להגשים את ההוראות המהותיות של תקנות ההובלה, וממילא מספקות מענה מסוים ל"תקופת הביניים", עד כניסתן לתוקף של התקנות המתוקנות. בנסיבות אלו, אני סבור כי העתירה מיצתה את עצמה וכי דינה להימחק. 9. כאמור, העתירה תרמה לקידום תהליכים חשובים מצד המשיב. בנסיבות המקרה, ראוי לפסוק הוצאות לטובת העותרת (ראו בג"ץ 7577/16 אבולפיה נ' עיריית תל אביב-יפו, בפסקה 7 (30.11.2017); עניין פלוני, בפסקה 20). 10. סוף דבר, שאנו מורים על מחיקת העתירה. המשיב יישא בהוצאות העותרת בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ט בסיון התש"ף (‏21.6.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18022110_E20.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1