חאתם פאיז אלמע'ארי נ. בית המשפט הצבאי -יהודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 221/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 221/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: חאתם פאיז אלמע'ארי נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט הצבאי –יהודה 2. בית משפט הצבאי לערעורים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אגברייה בדר אלדין פסק-דין השופט י' עמית: עתירה כנגד פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון וחבל עזה (להלן: בית המשפט לערעורים) מיום 23.5.2005. 1. ביום 12.10.2000 נקלעו שנים מחיילי צה"ל, רס"ל יוסף אברהמי ז"ל ורב"ט ודים נורז"ץ ז"ל, בטעות לעיר רמאללה. השניים הובאו לתחנת המשטרה בעיר (להלן: תחנת המשטרה) ושם מצאו את מותם על ידי ההמון במה שנודע לימים כפרשת "הלינץ'" ברמאללה (להלן: אירוע הלינץ'). באותה עת שימש העותר כשוטר בתחנת המשטרה. כנגד העותר הוגש בבית המשפט הצבאי יהודה (להלן: בית המשפט הצבאי) כתב אישום המייחס לו בגין אירוע הלינץ' עבירה של אי מניעת עבירה וכן שלושה אישומים נוספים שאינם קשורים לאירוע זה. בעקבות ראיות נוספות אשר נתקבלו במהלך ניהול המשפט, תוקן כתב האישום והעותר הואשם בגרימת מוות בכוונה של החייל אברהמי ז"ל לפי סעיף 51(א) לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל-1970. לאחר שמיעת ראיות הורשע העותר בעבירה העיקרית של גרימת מוות בכוונה ובית המשפט הצבאי השית עליו עונש של מאסר עולם. בקליפת אגוז, נציין כי ראיה מרכזית להרשעתו של העותר הייתה הודעתו של העד א-לוח במשטרה (הזהה לאמרתו בפני חוקר השב"כ) ולפיה העותר היה נוכח בחדר, והיה בין השוטרים "שהיו עומדים ומרביצים לחייל". העד אף זיהה את תמונתו של המערער ולצד פרטיו הוסיף החוקר כי העד זיהה את העותר בשמו כפי שמסר בחקירתו. העד א-לוח הוכרז כעד עויין במהלך המשפט והודעתו נתקבלה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. להודעתו של העד א-לוח, מצא בית המשפט הצבאי חיזוקים שונים, כמו העובדה שגרסתו משתלבת באמרות השוטרים שהודו, איש כפי חלקו, בהכאת החייל אברהמי ז"ל; אמרה של שוטר נוסף בשם טארק טבש שגם אותו הזכיר א-לוח בהודעתו, ואשר מסר גרסה דומה לגבי חלקו של אדם נוסף שנכח בחדר בעת הכאת החייל; ושקרי העותר שהרחיק עצמו לחלוטין מהזירה. 2. על פסק-דין זה ערער העותר לבית-המשפט הצבאי לערעורים שדחה את ערעורו הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין. מכאן העתירה שלפנינו הנסבה על הרשעתו של העותר בעבירה של גרימת מוות בכוונה. העותר אינו מכחיש כי נכח בתחנת המשטרה בעת האירועים, אך לטענתו לא נטל כל חלק בגרימת מותו של החייל רס"ל אברהמי ז"ל. לטענתו, בית המשפט הצבאי הרשיע אותו על סמך עדותו יחידה של העד חוסין א-לוח (ת/5); לא הוכח במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הוא נטל חלק בהכאתו של רס"ל אברהמי; לא הוכח קשר סיבתי בין מעשיו לכאורה של העותר לבין מותו של רס"ל אברהמי; העותר אינו מבצע בצוותא לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה; העותר חסר את היסוד העובדתי הנדרש בעבירה של גרימת מוות בכוונה; לא מתקיימות נסיבות מוצדקות על מנת להרשיע את העותר בגרימת מוות בכוונה בהסתמך על דוקטרינה הנקראת "עבירת ההמון" והיה על בית המשפט לבחון את חלקו של העותר במעשה באופן אינדיבידואלי. 3. דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, סתם העותר ולא התייחס כלל לשיהוי הניכר בהגשת עתירתו, כמעט שש שנים לאחר פסק דינו של בית המשפט לערעורים. שנית, ועיקרו של דבר, העתירה היא בבחינת ערעור פלילי לכל דבר ועניין, הנסב בעיקר על קביעות עובדתיות כאלה ואחרות של בית המשפט הצבאי ובית המשפט הצבאי לערעורים. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט הצבאי לערעורים (בג"ץ 492/10 מוצטפא מוחמד אסעד סבאענה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 2.2.2010); בג"ץ 229/00 עבדאללה עבדל פתאח נגד בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 14.2.00); בג"צ 837/01 קנאן נגד בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 20.3.01); בג"ץ 1073/06 מסלאמה נגד בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 6.7.06); בג"ץ 3170/04 מועצם צוברי מוקדי נגד בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 8.4.04)). 4. אשר על כן אני דוחה העתירה. מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד בטבת התשע"ב (9.1.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12002210_E02.doc עכב+לא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il