אנגוס מעדני בשר טרי (1997) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 221/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 221/09 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים 1. אנגוס מעדני בשר טרי (1997) בע"מ והמשיבים שכנגד: 2. עיראקי פואד 3. אחמד בשארה נ ג ד המשיב והמערער שכנגד: בנק לאומי לישראל בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 5525-08-07 שניתן ביום 24.11.2008 על ידי כבוד השופט מ' יפרח תאריך הישיבה: כ"ג בטבת התשע"א (30.12.10) בשם המערערים: עו"ד שאול קוטלר בשם המשיב: עו"ד ליאת עיני-נצר, עו"ד ברוריה שריר-הראל פסק-דין השופט י' עמית: עניינו של הערעור שבפנינו, בטענה כי חשבון בנק חויב בניגוד לזכויות החתימה בחשבון. 1. המערערת 1 (להלן: אנגוס 97 או החברה) ניהלה חשבון חח"ד אצל המשיב (להלן: הבנק). זכויות החתימה בחשבון ניתנו למערער 2 (להלן: פואד) בצירוף חותמת החברה. לטענת המערערים, הבנק פעל שלא כדין בכך שבין התאריכים 2.8.1999 ועד 18.10.2000 אישר משיכה של 1,300 שיקים בסכום כולל משוערך של כ-8,700,000 ₪. לאור זאת, עתרו המערערים לחייב את הבנק להשיב להם את סכום הכסף שנמשך שלא כדין. התביעה הוגשה בשנת 2001 לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והועברה בשנת 2007 לבית המשפט המחוזי מרכז. 2. ואלו הנפשות הפועלות והעובדות הצריכות לעניין כפי שעולה מחומר הראיות ומפסק דינו של בית משפט קמא. מאזן עיראקי (להלן: מאזן) ובני משפחתו עסקו בתקופה הרלבנטית בעסקי בשר בטירה. בין השנים 1996-1990 היה מאזן הבעלים והמנהל של מפעל בשר ומספר חנויות, והפעילות הכספית של העסק נעשתה באמצעות חשבון בנק שהתנהל על שמו של מאזן בסניף טירה של הבנק. בשלב מסוים נקלע מאזן לקשיים, וחשבונו הוגבל בשנת 1996. על מנת להמשיך לפעול בעסקי הבשר, פתח מאזן בחודש מרץ 1997 חשבון על שם חברה חדשה בשם "אנגוס מעדני בשר בע"מ" (להלן: אנגוס). רואה החשבון של העסק אף הבהיר במכתבו לבנק, כי אנגוס הוקמה כדי להמשיך את הפעילות של האטליז של מאזן, כי העסק נשאר בבעלות המשפחה וכי "רק צורת ההתאגדות השתנתה". בעלי המניות בחברה היו מאזן (1 מניה) ואחיו ג'ואד (99 מניות). בנקודה זו נכנס לתמונה פואד, בן דודו של מאזן. פואד הוא הנדסאי מחשבים ומורה למחשבים בחטיבת הביניים בטירה, שעבד במקביל גם כפועל בניין וכמנהל חשבונות בחברת בנייה. משהוקמה אנגוס, פואד שימש תחילה רק כמורשה חתימה, אך כבר בחודש אפריל 1997, חודש לאחר הקמתה, הועברו אליו 99 מניותיו של ג'ואד והוא הפך לבעל השליטה באנגוס. לא חלפו שלושה חודשים ואנגוס נקלעה לקשיים וגם חשבונה הוגבל. בחודש יוני 1997 הוקמה חברה חדשה היא אנגוס 97 ולפואד הוקצו 99 מניות ולמאזן מניה אחת. לאחר כשבועיים העביר פואד 98 ממניותיו אל מאזן, ולאחר מכן העביר מאזן את כל מניותיו (99 מניות) אל המערער 3 (להלן: אחמד). מכאן, שהחל מחודש יולי 1997 החזיק אחמד ב-99 מניות באנגוס 97 בעוד שפואד החזיק במניה אחת בלבד. בשנת 2005, כארבע שנים לאחר הגשת התביעה מושא הערעור, העביר אחמד את מניותיו אל פואד, שמאז הוא בעל מניותיה היחיד. 3. בטופס פתיחת חשבון של אנגוס 97 נקבע כי חתימת פואד בצירוף חותמת החברה ושמה המודפס יחייבו את החברה. אין חולק, כי מעת פתיחת החשבון ואילך לא מסרה אנגוס 97 כל הודעה לבנק על שינוי זכויות החתימה. אף אין חולק כי השיקים מושא התביעה נמשכו בחתימתו של מאזן, שאישר זאת בפה מלא. על רקע זה בחן בית משפט קמא את טענת המערערים כי נמשכו כספים שלא כדין מחשבון החברה. בית משפט קמא דחה את טענת הבנק כי במהלך ניהול החשבון שונו זכויות החתימה במפורש או במשתמע, כתוצאה מהתנהגות המערערים או מי מהם. נקבע כי על הבנק חובה לפעול על פי ההרשאה שקיבל מהלקוח, כי הלקוח הוא אדונו של החשבון והוא היחיד הרשאי להורות על הדרך בה יחויב חשבונו. השינוי בזכויות חתימה מחייב מתן ייפוי כוח והמצאת אישור בכתב מרואה חשבון או עורך דין, מה שלא נעשה במקרה דנן. הבנק טען כי לא ידע בזמן אמת כי מאזן הוא שחתם על השיקים. בית משפט קמא דחה טענה זו באומרו כי "כפירת הבנק בכך, היא כפירה מעושה ומהוססת". כתימוכין לכך שהבנק ידע בזמן אמת כי מאזן חתום על השיקים, הצביע בית משפט קמא על מספר עובדות וראיות, ובין היתר: הבנק לא הביא לעדות אף אחד מפקידי הצוות המסחרי בסניף טירה, אשר בדקו את השיקים המשוכים על חשבונה של החברה; מנהל הסניף עצמו טען שמאזן הוא הבעלים האמיתי של אנגוס 97 והרוח החיה שמאחוריה, וכי פואד היה חותמת גומי בלבד; הבנק קיים פגישות רבות עם מאזן ללא נוכחות פואד, מסר למאזן פנקסי שיקים, אישר משיכת כספים מחשבון החברה על סמך חתימת מאזן ואישר פעולות נוספות בחשבון החברה על פי בקשת מאזן בלבד. 4. על רקע מסקנה זו המשיך בית המשפט ובחן את טענת הבנק, כי כל השיקים שנמשכו מחשבון החברה הוצאו לצורך פעילותה השוטפת וממילא לא נגרם לה כל נזק. הבנק ביקש להוכיח טענתו תוך הסתמכות על תצהירו של מאזן, שטען כי כל השיקים נמשכו לצורך פעילות אנגוס 97, בידיעתו של פואד ובהסכמתו, וכי השיקים ניתנו לספקי החברה או נמשכו כמעין "גלגול שיקים", קרי, נמשכו מחשבון החברה שיקים מעותדים וכנגדם נמסרו למאזן כספים במזומן או שיקים לפרעון מיידי. בית משפט קמא קבע כי הבנק לא עמד בנטל להוכיח טענה זו. ייתכן כי מסמכי הנהלת החשבונות של אנגוס 97 יכולים היו להבהיר ולאשש את הטענה, אלא שנתברר כי מסמכי הנהלת החשבונות נשרפו על ידי מאזן. כך עלה מעדותה של פקידת הבנק בשם פאתן עיראקי, קרובת משפחתו של מאזן, שהשיחה לפי תומה בעדותה כי מאזן הביא את הנהלת החשבונות למרתף בית הוריה בשנת 2000 או 2001, וכי בשנת 2005 הורה מאזן לאחיה של פאתן לשרוף מסמכים אלה. 5. למרות המסקנה לפיה חשבון אנגוס 97 חויב שלא כדין, מצא בית המשפט לדחות את התביעה מטעמי מניעות והשתק. בית המשפט הצביע על שורה של עובדות מהן עולה כי פואד ידע על משיכת השיקים בחתימתו של מאזן, ולמרות זאת החשה ולא מחה בפני הבנק. בכתב התביעה גופו טען פואד כי כבר בחודש אוגוסט 1999 נסתבר לו כי חשבון אנגוס 97 מחויב שלא כדין מכוח חתימתו של מאזן. לגרסתו של פואד עצמו בחודש אוגוסט 1999 פרץ סכסוך בינו לבין מאזן והוא סולק מהמפעל בכוח ובאיומים. למרות זאת, רק בחודש אפריל 2000 טרח פואד לפנות לראשונה בכתב לבנק בטענה כי חשבון אנגוס 97 מחויב שלא כדין. בית משפט קמא דחה את טענת פואד כי עוד לפני חודש אפריל 2000 פנה בעל פה אל הבנק, בציינו כי לא התרשם ש"פואד מקפיד על אמירת האמת". אף אין זה סביר כי פואד לא היה פועל בנחישות ובמהירות להפסקת חיוב חשבון החברה שלא כדין, שאם הבנק היה מתעלם מתלונתו בעל פה, יש להניח כי היה פונה בכתב אל הבנק ודורש שלא לכבד שיקים המשוכים בחתימתו של מאזן. 6. במכתבו מיום 25.4.2000 הביע פואד תרעומת על כך שנעשות בחשבון פעולות שלא על פי זכויות החתימה. בית משפט קמא קבע כי המכתב אמור היה לשמש נורת אזהרה עבור הבנק כי חשבון אנגוס 97 מחויב שלא כדין ונדחתה גרסת מנהל הסניף, כי פואד ומאזן התייצבו עוד באותו יום במשרדו ומסרו לו מכתב המבטל את מכתבו של פואד. זאת, משלא הוצג מכתב ביטול כאמור. ביום 8.8.2000 פנתה אנגוס 97 בכתב לבנק, בצירוף פרוטוקול החברה, והודיעה על ביטול כל השיקים המשוכים על חשבונה "שלא כחוק". לאור זאת ביטל הבנק מספר שיקים שנמשכו על החשבון. הפניה הבאה של אנגוס 97 לבנק הייתה ביום 11.8.2000, ובו הודיע פואד בשם החברה כלהלן: "הנדון: פרעון שיקים להיום ובעתיד עד להודעה חדשה אני מאשר פרעון לשיקים שהגיעו היום 11.8.2000 ובעתיד ולבטל את הוראתי לביטול השיקים עד הודעה חדשה ממני. אנגוס, מעדני בשר טרי (1997) בע"מ (בצירוף חתימתו של פואד) הנה כי כן, אנגוס 97 חזרה בה מההתראה שלא לכבד את השיקים. 7. בית משפט קמא מצא כי בתקופה הרלוונטית נעשו מספר סולחות בין פואד לבין מאזן. בחודש אוגוסט 1999, משנתגלה כי מאזן החל לחתום על השיקים, נערכה ישיבה אצל רואה החשבון של החברה ומאזן הסכים שלא לחתום יותר על שיקים. סולחה שנייה נערכה בחודש מרץ 2000 ובמהלכה סוכם כי מאזן לא יפעיל את החשבון וישלם לפואד את הפיצויים שמגיעים לו עבור ניהול החברה ובגין תיקים בהוצאה לפועל שנפתחו כנגדו בגלל החובות של מאזן. סולחה נוספת נערכה בחודש אוגוסט 2000, ובעקבותיה נשלח לבנק המכתב הנ"ל מיום 11.8.2000. בית משפט קמא עמד על כך שפואד ניסה להעלים את דבר קיומן של הסולחות. נקבע כי הדבר פוגע קשה במהימנותו של פואד, וכי קשה לייסד על דבריו מסקנות עובדתיות, מה עוד, שלפואד יש אינטרס כלכלי ישיר בתוצאות המשפט בהיותו בעל המניות היחיד באנגוס 97 בעת מתן עדותו. עוד ציין בית משפט קמא, כי פואד משך שיקים בסכום של כ-220,000 ₪ מחשבון הבנק של אנגוס 97 והפקיד אותם בחשבונו שלו, לאחר המועד שבו, לדבריו, סולק מהחברה. על רקע כל אלה, מצא בית משפט קמא כי אנגוס 97, באמצעות פואד, ידעה על התנהלותו של מאזן ושל הבנק לגבי חשבונה כמעט מתחילת משיכות השיקים בחתימתו של מאזן. המערערים לא עשו דבר בקשר לכך, ולכן הם מנועים ומושתקים מלטעון בקשר לכך. במכתב מיום 11.8.2000 אף ניתן לראות הכשרה ואישרור בדיעבד של מעשי הבנק. 8. בית משפט קמא דחה את התביעה גם מן הטעם שהמערערים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק עקב פעולותיו של הבנק. מאזן אמנם משך שיקים בחתימתו מחשבון החברה, אך גם הפקיד שיקים וכספים בחשבון החברה, ובסופו של יום החשבון לא נותר ביתרת חובה. המערערים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי אלמלא המשיכות הבלתי מורשות חשבון החברה היה עומד ביתרת זכות. פואד אישר בעדותו כי מאזן כיסה את כל יתרת החובה שהייתה בחשבון אנגוס 97, וכי הפקיד לחשבון סכומי כסף שכיסו את כל המשיכות. המערערים התעלמו מכל הפקדות הכספים שנעשו לחשבון החברה מחודש אוגוסט 1999 ועד סוף שנת 2001, עת נסגר החשבון. אכן, אם בחודש אוגוסט 1999 הייתה יתרת זכות בחשבון ובתום הדרך הייתה יתרה של אפס אזי ניתן היה לטעון לנזק בגובה ההפרש. אלא שבחודש אוגוסט 1999 חשבון אנגוס 97 עמד ביתרת חובה של כ-415,000 ₪, ובשלהי שנת 2001 אופסה כליל יתרת החובה בחשבון. דהיינו, לא רק שלא נגרם נזק לחברה, אלא שהמצב בחשבון החברה אך השתפר. משלא נטען ולא הוכח כי נגרם לאנגוס 97 נזק עקב כך שלא התאפשר לה להפעיל את החשבון לצרכיה וכי עקב כך נמנעו ממנה רווחים (אובדן הזדמנויות), קבע בית משפט קמא כי אף לא הוכח נזק וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה. 9. בשולי הדברים עמד בית משפט קמא על כך שפואד והמערער 3 לא זכאים לתבוע את הבנק, וככל שהבנק פעל שלא כשורה, הרי עשה זאת כלפי אנגוס 97 ולא מי מבעלי מניותיה. מה עוד, שבין החודשים אוגוסט 1999 ועד חודש נובמבר 2000, פואד כלל לא היה בעל השליטה באנגוס 97 אלא המערער 3. סופו של דבר, שבית המשפט דחה את התביעה אך לא חייב את המערערים בהוצאות, נוכח התנהלותו של הבנק. 10. על פסק הדין נסב הערעור שבפנינו. לטענת המערערים, בית משפט קמא נתפס לכלל טעות בכך שייחס להם הסכמה לטענת הבנק לפיה הבנק לא היה מודע בזמן אמת לכך שמאזן חתום על השיקים. משהוכח שהבנק פעל ביודעין שלא על פי זכויות החתימה בחשבון, ומשנקבע כי הבנק התנהל בניגוד לחוק תוך שיתוף פעולה עם מאזן, שהיה חייב מוגבל חמור, היה על בית המשפט לחייב את הבנק במלוא סכום התביעה. המערערים הלינו על כך, שבית המשפט הטיל עליהם אשם תורם בשיעור של 100%, בעוד שאין חולק שהבנק כיבד 1,300 שיקים בניגוד לזכויות החתימה ובמטרה לסייע למאזן להתחמק מההגבלות שהוטלו עליו על פי החוק. המערערים הצביעו על כך, שמאזן – כמי שהעיד מטעם הבנק - שרף את ספרי הנהלת החשבונות של החברה, ומכאן שיש לזקוף לחובתו של הבנק נזק ראייתי. לטענת המערערים, העובדה שהחשבון אופס בסופו של יום, אינה רלבנטית באשר היה על הבנק להוכיח כי כל הסכומים שנמשכו בניגוד לזכויות החתימה הוחזרו על ידי מאזן. מחשבון החברה נמשכו שלא כדין כ-8 מיליון ₪, בעוד שמאזן עצמו הפקיד סכום של כ-150,000 ₪ בלבד, סכום שנמשך מחשבונה של חברה אחרת. לטענת המערערים, אין לזקוף לטובת הבנק ולטובת מאזן את התקבולים שנכנסו בדרך העסקית הרגילה לחשבון החברה. לא בכדי לא תבעו המערערים את איפוס החשבון ולא טענו כי היתרה בחשבון הבנק מהווה את הנזק, אלא הנזק הוא סכום המשיכות שנעשו בניגוד לזכויות החתימה בחשבון. לבסוף, טענו המערערים, כי בית המשפט התעלם מכך שהחברה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת, והיה עליו לפסוק לזכות החברה, מה עוד שפואד הצהיר כי בדעתו לתעל לטובת נושי החברה את הכספים שיפסקו לזכות החברה. 11. דין הערעור להדחות. אקדים ואומר כי המערערים תלו תילי תילים על טענתם כי בית משפט קמא ייחס להם בטעות הסכמה לכך שהבנק לא ידע בזמן אמת כי מאזן חתום על השיקים. ולא היא. בית משפט קמא הדגיש בפסק דינו כי גם אם לא ירד לדעתם של המערערים לגבי ידיעת הבנק, הוא נכון להניח שהבנק ידע בזמן אמת שמאזן חתם על השיקים מושא התביעה, לאור האינדיקציות שנזכרו לעיל. לכן, השאלה אם המערערים אכן הסכימו לייחס לבנק אי ידיעה אם לאו, אינה מעלה ואינה מורידה, באשר תביעתם נדחתה למרות שבית המשפט הגיע למסקנה שהבנק ידע בזמן אמת כי מאזן חתם על השיקים בניגוד לזכויות החתימה. 12. התמונה המצטיירת מהעובדות היא ברורה, וממנה עולה כי הבנק שיתף פעולה עם מאזן, שהיה חייב מוגבל חמור על פי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, על מנת שמאזן יוכל להמשיך לפעול בעסקי הבשר. פואד, שלא עסק מעולם בעסקי הבשר, היה בבחינת איש קש בחברה, ובמקרה הטוב, סייע למאזן בעניינים שונים בניהול החברה, אך לכל הצדדים היה ברור כי מאזן הוא הבעלים האמיתי של אנגוס 97 (ואזכיר כי בתקופה הרלבנטית לפעילות בחשבון פואד החזיק מניה אחת בלבד בחברה). ברי כי לפואד עצמו לא היה מעמד של ממש בחברה, והא-ראיה כי לדבריו שלו הוא סולק בכוח מהחברה. גם העובדה שהנהלת החשבונות הייתה בידי מאזן, שאף טרח לשרוף את ספרי הנהלת החשבונות מספר שנים לאחר מכן, מעידה על כך ש"בעל הבית" האמיתי באנגוס 97 היה מאזן, שעמד גם מאחורי חברת אנגוס שפעלה שלושה חודשים בלבד עד שגם חשבונה הוגבל. שתי החברות הוקמו מלכתחילה על מנת לאפשר למאזן להמשיך להתנהל בעסקי הבשר, ומאזן היה הרוח החיה והמוציא והמביא בעסקי החברה. 13. קביעתו של בית משפט קמא כי פואד ידע על משיכות השיקים, היא ממצא עובדתי מובהק, וכך גם קביעותיו לגבי אי מהימנותו של פואד. כידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות אלא במקרים חריגים, שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עליהם. מכל מקום, קביעותיו של בית משפט קמא מעוגנות בהגיון ובשכל הישר. קשה להלום כי פואד לא היה מבחין ב- 1,300 שיקים בסכום "פעוט" של כ-8 מיליון ₪ שנמשכו מחשבונה של אנגוס 97 במשך למעלה משנה, כאשר אין חולק כי דפי החשבון נשלחו באופן סדיר לאנגוס 97, שאף קיבלה בפקס מידי יום, אוטומטית, דף חשבון המפרט את תנועות היום הקודם (סעיף 57ב' לתצהירו של מנהל הסניף). לכך יש להוסיף את הסולחות שנעשו חדשות לבקרים בין פואד לבין מאזן. ובקיצור, טענתו של פואד היא בגדר היתממות גרידא, וברור כי הוא ידע בזמן אמת כי מאזן חותם על שיקים של החברה ועושה בחשבון כבתוך שלו. הידיעה הפוזיטיבית של פואד, שאותה יש לייחס לכל המערערים, מהווה הסכמה לפעולות הבנק, ולמיצער, המערערים מנועים ומושתקים מלטעון כלפי הבנק. ואם לא די בכך, הרי שמכתבו של פואד מיום 11.8.2000, מהווה אישרור בדיעבד של המשיכות שנעשו מהחשבון בחתימתו של מאזן והסכמה מכאן ואילך לאותן משיכות. 14. משהגענו למסקנה כי פואד ידע והסכים למשיכות מחשבון החברה בחתימתו של מאזן, איני נדרש לשאלה אם ניתן להחיל על המקרה שבפנינו את הסוגיה של חוזה פסול. כאמור, פתיחת חשבון החברה נועדה לעקוף את הוראות חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 נוכח מעמדו של מאזן כלקוח מוגבל חמור, כך שיכול הטוען לטעון כי ענייננו בחוזה שמטרתו בלתי חוקית (על הוראות החוק ועל כך שלקוחות שחשבונותיהם הוגבלו מנסים לעקוף את רוע הגזירה על ידי פתיחת חשבון על שם אחר ראו: יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מד 449, 456 (1999)). באספקלריה של חוזה פסול, ומבלי לקבוע מסמרות, ייתכן וניתן היה לפטור את הבנק מחובת השבה מכוח סעיף 31 סיפא לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. כך, בע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ג מ(2) 333, 335 (1986) נדונה תביעה של הבנק כלפי בעל חשבון ובמסגרת בקשת הרשות להתגונן נטען כי החשבון מהווה כסות לפעילותה של חברה שחשבונה הוגבל. בית המשפט לא דן בטענה לגופה בקובעו כי תוצאות אי-החוקיות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט על פי הנסיבות. בדומה, אף איני רואה להידרש לשאלה אם ניתן לנתח את הסוגיה באספקלריה של דיני עשיית עושר ולא במשפט, ולפטור את הבנק מהשבה בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט במסגרת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. 15. סיכומו של דבר, שהבנק פעל תוך עשיית יד אחת עם מאזן ופתח את חשבון החברה על מנת לעקוף את הוראות חוק שיקים ללא כיסוי. על כך צריך הבנק ללקות במישור המינהלי, אך אין ליתן לפואד, באמצעות אנגוס 97, להיבנות מכך, משהוכח כי פואד ידע והסכים לכך בזמן אמת, ואף אישרר במפורש ובכתב את פעולותיו של מאזן. אשר על כן, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים, ביחד ולחוד, בשכר טרחת המשיב בסך 70,000 ₪. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, א' בשבט התשע"א (6.1.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09002210_E08.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il