פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2206/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2206/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים בת"פ 613/05 שניתן ביום 25.1.06 על ידי כבוד השופט מ' רביד תאריך הישיבה: י"ח בחשון התשס"ז (09.11.06) בשם המערער: עו"ד אחמד עואודה בשם המשיבה: עו"ד ליאנה מגד בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ד' חשין: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד) מיום 25.1.06 בת"פ 613/05. בפסק הדין הורשע המערער, יליד 1989, על פי עובדות כתב אישום מתוקן שבהן הודה, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). במסגרת פסק הדין המרשיע נגזרו על המערער מאסר בפועל של חודשיים בניכוי ימי מעצרו (כשבועיים וחצי); מאסר על תנאי של חודש למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של אלימות למעט תקיפה סתם; ועמידה בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. הערעור מכוון נגד הרשעת המערער (מבלי לכפור בביצוע המעשה) ועל עונש המאסר. 2. העובדות שביסוד הרשעתו של המערער הן אלה: בבוקרו של יום 14.3.05, בסמוך לצומת קולה שבאזור מחנה הפליטים שועפט, התקרב המערער ביחד עם אחרים אל רוכב אופניים (להלן – המתלונן), שרכב בסמוך למחנה הפליטים, והשליך לעברו אבנים אשר פגעו בגלגלי אופניו, בקסדתו ובראשו של המתלונן. כתוצאה מיידוי האבנים נפצע המתלונן, נגרם לו דימום בראשו והוא נזקק לטיפול רפואי. 3. שירות המבחן לנוער המליץ בפני בית משפט קמא להטיל על המערער ביצוע שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, ולהעמידו תחת פיקוח שירות המבחן במשך שנה. בתסקיר צוין, כי המערער מודה בעבירה, מביע חרטה על ביצועה, כי נכנע ללחץ חברתי וכי כעת הוא מבין את חומרת העבירה. עוד צוין בו, כי המערער נשר מהלימודים בשל הישגים נמוכים, כי הוא חולה במחלה המחייבת טיפול רפואי קבוע, כי הוא סובל מתפקוד לקוי בידו כתוצאה מפגיעה בתאונת דרכים, וכי הוא זקוק לטיפול שיעניק לו תמיכה, ליווי, חיזוק ועזרה בשילובו חזרה בחברה. 4. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי, כי החליט להרשיע את המערער, חרף גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה (15.5 שנים), משום חומרת העבירה, נסיבות ביצועה והנזק שנגרם למתלונן. 5. ב"כ המערער טוען, כי בית המשפט צריך היה להימנע מהרשעת המערער. הוא חוזר על נסיבותיו של המערער, וביניהן גילו, מחלתו, נכותו, העובדה שמדובר במעידה חד פעמית, בציינו גם את החרטה שהביע. לטענתו, אין להוסיף מכשולים על דרכו של המערער, כגון הרשעה, אשר יקשו על השתלבותו בחברה הנורמטיבית וידחקוהו לשולי החברה. ב"כ המערער מוסיף, כי בפסק דין אחר (ת"פ 973/05 מדינת ישראל נ' עזרא, ניתן ביום 21.2.06), שניתן רק חודש לאחר פסק הדין בעניינו של המערער, נמנע בית משפט קמא מהרשעתו של בגיר בעבירה של הצתה, שבביצועה הודה, על אף שנסיבות העבירה שם עולות בחומרתן על נסיבות העבירה נשוא ענייננו. כן טוען ב"כ המערער, כי "אין זה ראוי ואין זה היגיוני להחזיר נער בגילו של המערער לבית הכלא לתקופה של כארבעים יום", באשר הנזק שייגרם לו עולה ללא שיעור על התועלת שניתן להפיק מכך. 6. ב"כ המשיבה, לעומתו, סבורה כי אין מקום לאי הרשעה, בעיקר לאור הפגיעה במתלונן. לעניין המאסר, טוענת ב"כ המשיבה, כי יש ליתן משקל לפן ההרתעתי. לדבריה, המעשים שבגינם הורשע המערער מתבצעים במזרח ירושלים באופן תכוף, על ידי קטינים, ויש להילחם ולמגר תופעה זו, בין היתר, על ידי הטלת מאסרים בפועל. 7. בתסקיר המשלים שהוגש לנו, המליץ שירות המבחן לבטל את עונש המאסר בפועל ולהאריך את צו המבחן עד לסוף חודש יולי 2007, אז אמור המערער לסיים את התכנית הטיפולית בשירות המבחן. בתסקיר צוין, כי המערער השתתף בקבוצה טיפולית באופן אחראי ופעיל, גילה רצינות, השתתף בפעילויות חברתיות נוספות ובחוגים. שירות המבחן העריך, כי שליחת המערער למאסר עלולה לקטוע את ההליך הטיפולי שבו החל ולפגוע במוטיבציה שלו להשתקם. נציגת שירות המבחן, גב' שלומית מרדר, חזרה לפנינו על ההמלצה שבתסקיר, בהטעימה כי "חשוב להמשיך בהתערבות ההליך הטיפולי". 8. שקלנו את טענות הצדדים, על רקע מכלול הנסיבות, ובאנו למסקנה כי יש להותיר את ההרשעה על כנה, אך מנגד יש לבטל את המאסר בפועל. לצד זאת, ראינו להאריך את צו המבחן המוטל על המערער, עד לסוף חודש יולי 2007. 9. ככלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, הוא יורשע וייענש. בשוקלו אימתי להימנע מהרשעה, על בית המשפט להביא בחשבון את האינטרס הציבורי (בכלל זה הרתעה ואכיפה שוויונית) אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו, למשל, ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, בעמ' 690-689, מפי השופטת פרוקצ'יה). משמדובר בנאשם קטין, מערכת השיקולים בשאלת ההרשעה מקבלת דגשים שונים (שם, בעמ' 690). סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן – חוק הנוער), מאפשר לבית המשפט להימנע מהרשעת הקטין, תוך הטלת אמצעי טיפול שונים ואף מבלי לצוות על אמצעי טיפול כלשהו. סעיף 24 לחוק הנוער מבטא את משקל היתר שיש ליתן לנסיבות האינדיווידואליות של הנאשם הקטין ולסיכויי שיקומו, לעומת הנאשם הבגיר. עם זאת, "קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי" (ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577, בעמ' 584-583, מפי הנשיא ברק). חומרת העבירה היא אכן שיקול מרכזי בשאלה אימתי נעדיף את האינטרסים הציבוריים (הרתעה, מניעה, גמול) – המטים את הכף לעבר הרשעה – על פני שיקולי שיקומו של הקטין. אין צריך לומר, כי השיקול השיקומי אף הוא מעניינו של הציבור, ולא רק של הקטין. אין להקל ראש בחומרת העבירה שבה הודה המערער. אמנם, כטענת בא כוחו, אין מדובר בעבירה החמורה שיוחסה למערער מלכתחילה (סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין). אך עדיין מדובר בהשלכת אבנים לעברו של רוכב אופניים תמים, שגרמו לו חבלה ממשית. אין אנו מקבלים את טענת ב"כ המערער, כי העבירה שהמערער הורשע בה קלה יותר מן העבירה שבה הואשם הנאשם מס' 4 בת"פ 973/05 (אשר לא הורשע, אף שנקבע כי עבר את העבירה המיוחסת לו). אמנם בפסק הדין האמור (שאף הוא ניתן בידי השופט רביד) דובר בעבירה של הצתת רכב, שהיא לכאורה עבירה חמורה יותר מזו שבה הורשע המערער שלפנינו. ברם, אין להתייחס אך ורק ל"כותרת העבירה" באופן מופשט, אלא למעשה העבירה הקונקרטי ולתוצאותיו (השוו ע"פ 2502/06 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.7.06, פסקה 10). בת"פ 973/05 לא נגרמו בסופו של יום נזקי גוף, להבדיל מהמקרה שלפנינו, שבו נגרם למתלונן דימום בראשו והוא נזקק לטיפול רפואי. לאור השיקולים האמורים, ובהתחשב בתוצאות העבירה שביצע המערער, אין אנו רואים מקום לבטל את הרשעתו בעבירה שבה הואשם בכתב האישום המתוקן. 10. מנגד, ככל שמדובר בעונש, מוצאים אנו את השיקול השיקומי כמצדיק הליכה לקראת המערער. כאמור בתסקיר המשלים שהוגש לנו, המערער החל בדרך חדשה, השתתף בקבוצת טיפול, גילה אחריות ורצינות, וכיום הוא חושב על עתידו ועל שיפור התנהגותו. כן הבאנו בחשבון שיקולינו את העובדה שהמערער שהה במעצר כשבועיים וחצי, ולא ראינו לנכון להחזירו לתקופה קצרה אל מאחורי סורג ובריח, ובמיוחד כך הדבר לאור הדרך החדשה שבה החל. בנסיבות אלו, וכדי לחזקו ולעודדו להמשיך במסלול השיקום שבו החל, ראינו לאמץ את המלצת שירות המבחן בתסקיר המשלים. 11. סוף דבר, אנו מבטלים את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. המאסר המותנה שהושת עליו יעמוד בעינו. צו המבחן יוארך עד לחודש יולי 2007. ניתן היום, י"ח בחשון תשס"ז (9.11.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06022060_F01.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il