ע"א 2203-23
טרם נותח

דוד סגל נ. צ'ארלס יחזקאל ניס

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2203/23 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המערער: דוד סגל נגד המשיב: צ'ארלס יחזקאל ניס ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.1.2023 בה"פ 59434-12-19 שניתן על ידי כב' השופטת ש' ליבוביץ' תאריך ישיבה: כ"ב בטבת תשפ"ה (22.1.2025) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד דוד לוונטהל פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' ליבוביץ) בה"פ 59434-12-19 מיום 10.1.2023 (להלן: פסק הדין). מלכתחילה נקבע הדיון בערעור ליום 2.12.2024. באותו מועד התייצב בא-כוח המשיב לבית המשפט, ואילו המערער לא התייצב. משכך ניתן על ידינו במועד זה פסק דין לפיו הערעור נדחה והמערער חויב לשאת בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪. המערער ביקש לבטל את פסק הדין והמשיב התנגד לבקשתו. על מנת לאפשר למערער למצות את יומו בבית המשפט ולהעלות את כלל טענותיו גם בעל פה, נקבע דיון נוסף בערעור לפנינו ביום 22.1.2025. במועד זה חזר המערער על עיקרי טענותיו בערעור בעל פה. מאחר שטרם ניתנה על ידינו החלטה בבקשה לביטול פסק הדין – נקבע בזאת לפנים משורת הדין כי פסק הדין מיום 2.12.2024 מבוטל. לאחר שעיינו בערעור על נספחיו ובתשובת המשיב, ולאחר ששמענו את הטיעון בעל פה של המערער בלא לבקש את תגובת המשיב, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות, וכי ניתן לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לסמכות הנתונה לנו מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת מאחר שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים בפסק הדין; ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית בו; ואין בפסק הדין טעות שבחוק. על מנת שלא ייצא הנייר חסר, נסביר בקצירת האומר את מסקנתנו. פסק הדין מפרט את מסכת היחסים בין המערער למשיב שתחילתה עוד בשנת 1999, כאשר המשיב התקשר בהסכם עם עמותת קריית רבני התפוצות (להלן: העמותה), במסגרתו העביר לעמותה סך של שני מיליון דולר. המערער ערב להתחייבויות העמותה כלפי המשיב וכן ניתנה התחייבות לרשום משכנתא מדרגה ראשונה על הדירה שבבעלות המערער ואשתו (להלן: בני הזוג) הידועה כגוש 30342 חלקה 125 תת חלקה 1 שברחוב שערי תורה 15 ירושלים (להלן: הדירה). משכנתא כאמור אכן נרשמה, על הדירה, לטובת המשיב, בסמוך לאחר מכן. בהמשך, התקשרו המערער והמשיב במספר הסכמים נוספים (ובכלל זה הסכם מכר מיום 12.7.2002 שכונה על ידי בית משפט קמא הסכם המכר) שהמערער העלה לגביהם טענות כאלה ואחרות (שנדחו על ידי בית משפט קמא בפסק דינו). לאור ההתרחשויות שתוארו בפסק הדין ואשר אירעו בשנים 2008 ו-2009, אין צורך להידרש לטענות המערער ביחס להסכמים ולאירועים המוקדמים להם. בשנת 2008 ביקש המשיב לממש את המשכנתא על הדירה, והגיש לצורך כך בקשה ללשכת ההוצאה לפועל. בגדרי הליך זה, שבו בני הזוג היו מיוצגים, הוגשה ביום 7.10.2008 בקשה מוסכמת בה ביקשו המשיב ובני הזוג לאשר כי מימוש המשכנתא יהיה באמצעות מכירת הדירה למשיב (ההסכמות נושא הבקשה האמורה יכונו להלן: ההסכם משנת 2008). בית המשפט מוסיף וקובע בהתייחס להסכם משנת 2008: "בבקשה המוסכמת פורטו באופן ברור ומקיף, כל הנסיבות שאפפו את הגשתה. כך, הובהרה המטרה שלשמה נרשמה משכנתא על הדירה, הרקע לכריתת הסכם המכר, הסיבה לכך שהעסקה לא יצאה לפועל, האופן שבו ביקשו הצדדים לממש את המשכנתא והטעמים לכך. בשונה מהתנאים המקוריים עליהם הוסכם בהסכם המכר, בני הזוג סגל לא הוגדרו כברי רשות אלא הפכו לשוכרים של הדירה שהזכויות בה עברו לבעלות המשיב. הבקשה אושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל והדירה נרשמה על שם המשיב. בכך הסתיים תפקידה של הדירה כבטוחה" (פיסקה 47 לפסק הדין). בעקבות הבקשה המוסכמת שהוגשה לראש ההוצאה לפועל, ניתנה על ידו, ביום 27.4.2009, החלטה המורה על רישום הדירה על שמו של המשיב, והדירה אכן נרשמה על שמו ביום 28.6.2009. בית המשפט הוסיף וקבע בפסק הדין כי המערער אישר את תוכנו של ההסכם משנת 2008 ואת החתימות שלו ושל רעייתו עליו. הוא לא נתן כל הסבר לרקע ולנסיבות של הליך מימוש המשכנתא ולשם מה נדרש אם כוונת הצדדים הייתה כי הדירה תוסיף לשמש כבטוחה. בית המשפט אף הדגיש כי לאחר מימוש המשכנתא ורישום זכויות המשיב בדירה – דרש המשיב ואף קיבל מהמערער דמי שכירות בגין השימוש בדירה בהתאם להסכם משנת 2008. לטעמנו, בדין קבע בית משפט קמא את מה שקבע, ואף אנו סבורים כמותו כי משעה שהצדדים הגיעו במסגרת ההסכם משנת 2008 להסכמה ברורה ומפורשת למימוש המשכנתא; כאשר המערער היה מיוצג; כאשר ההסכם משנת 2008 אושר על ידי גורם שיפוטי (ראש ההוצאה לפועל); וכאשר הצדדים פעלו בהתאם להחלטה ולהסכם האמור – הדירה נרשמה על שם המשיב והמערער שילם לו בגין השימוש בה דמי שכירות – המסקנה לפיה הדירה נמכרה למשיב היא מסקנה מבוססת שאין מקום שנתערב בה. לכן ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בגין הערעור בסך 12,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ה (26 ינואר 2025). יוסף אלרון שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת