נוה גיתאי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 2202/09 בבית המשפט העליון בש"פ 2202/09 (בש"פ 10338/08) בפני: כבוד השופט א' גרוניס המערער: נוה גיתאי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה של כב' רשמת בית המשפט העליון (ג' לוין) בבש"פ 10338/08 מיום 22.1.09 בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת (ג' לוין), בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. 2. המערער הורשע בהיעדרו בבית המשפט לתעבורה ברמלה. שנים מספר לאחר מכן הוא ערער בפני בית המשפט המחוזי בטענה שלא זומן למשפט. ביום 29.6.08 התקבל הערעור, פסק הדין בוטל, והדיון הוחזר לבית המשפט לתעבורה משלב ההקראה. ביום 10.8.08 הורשע המערער שוב על ידי בית המשפט לתעבורה ונגזר עליו קנס בסך 270 ₪. בסמוך למועד ההרשעה עתר המערער לתיקון פרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 29.6.08. בקשה זו נדחתה ביום 22.9.08. ביום 7.12.08 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 29.6.08. הבקשה להארכת מועד נדחתה על ידי כבוד הרשמת ביום 22.1.09. כבוד הרשמת לא קיבלה את טענת המערער, לפיה יש למנות את התקופה להגשת בקשת רשות הערעור מיום ההחלטה בבקשה לתיקון הפרוטוקול. הבקשה להארכת מועד נדחתה הן נוכח האיחור המשמעותי בהגשתה והן נוכח סיכויי ההליך. 3. בערעור הנוכחי נטען שהסמכות להאריך מועד אינה נתונה לרשם אלא ל"בית המשפט" (לשון סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ)). עוד נטען, שההחלטה בבקשה לתיקון הפרוטוקול דינה לעניין תקיפתה כחלק מפסק הדין, ולכן יש למנות את התקופה להגשת בקשת רשות הערעור מיום נתינתה. 4. דין הערעור להידחות. סעיף 201 לחסד"פ קובע כי "בית המשפט" רשאי להתיר הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לאחר המועדים הקבועים בסעיפים 199 ו-200 לחוק. אין לפרש הוראה זו כמגבילה את הסמכות להאריך מועד באופן שאין היא נתונה בידי הרשם. זאת מכמה טעמים: ראשית, בצד ההוראה שבסעיף 201 לחסד"פ קיימת ההוראה שבסעיף 90(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הוראה זו מסמיכה את הרשם להאריך מועד להגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור באופן כללי ובלא שמוגבלת היא לתחום האזרחי. שנית, הצעת חוק שבאה לתקן את סעיף 201 לחסד"פ, תיקון שאכן נתקבל, כוללת הנחה כי הסמכות להאריך מועד בפלילים נתונה אף בידי הרשם (ה"ח 2194, 28.7.93, עמ' 282-281). שלישית, לפי הפרקטיקה הנוהגת זה שנים, בקשות להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בפלילים מובאות בפני כבוד הרשם. לפיכך אין לקבל את הטענה, כי כבוד הרשמת לא היתה מוסמכת לדון בבקשה להארכת מועד שהגיש המערער. 5. המערער בהחלט נזקק לבקשה להארכת מועד, שכן דחיית בקשתו לתיקון הפרוטוקול אינה יכולה להיחשב, לעניין הגשתה של בקשת רשות ערעור, כמועד בו ניתן פסק הדין בערעור. מכאן שיש לבחון את החלטתה של כבוד הרשמת לגופה, היינו האם לא היה מקום ליתן הארכת מועד. התשובה לכך הינה פשוטה בתכלית. בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל שאלה מעבר למקרה הקונקרטי של המערער (ראו, ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). משמע, סיכוייה של הבקשה אפסיים הם. לפיכך, צדקה כבוד הרשמת בדחיית הבקשה לגופה. 6. הערעור נדחה בלא שהמשיבה נדרשה להשיב. ניתן היום, כ"ט בסיון התשס"ט (21.6.09). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09022020_S01.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il