פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון בע"מ 220/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 04.01.2018 ברמ"ש 5519-01-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' פלאוט בשם המבקש: עו"ד אילן בומבך; עו"ד יריב רונן בשם המשיב 1: עו"ד עדית זמר בשם המשיבה 2: עו"ד רחל גדרון איקונומו; עו"ד אורנה גלברד בשם המשיב 3: עו"ד רות גורדין פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונחת לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (רמ"ש 5519-01-18; השופטת ו' פלאוט), אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש דנן כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תמ"ש 32690/09; השופטת י' גרינוולד-רנד) – בה נקבע כי "תביעת המזונות תידון בפני ותוכרע [...] סוגיית האבהות תידון בגררה, במידת הצורך ולשם הכרעה בסוגיית המזונות בלבד". לטענת המבקש, נפלו בהכרעות אלה פגמים שונים, ומן הבחינה המהותית ראוי היה לקבוע כי טובתו של משיב 1 מחייבת שלא להידרש לסוגיית האבהות, מחשש לפגוע בכשירותו לנישואין בעתיד. 2. בנסיבות העניין, אציע לחבריי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה, בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לאחר עיון בחומר שהגישו הצדדים – לרבות היועץ המשפטי לממשלה – ובתום שלושה דיונים שהתקיימו בתיק (בהרכבים שונים), סבורני כי מן הראוי לקבל את הערעור במובן הבא: בהתאם להחלטותיהן של הערכאות הקודמות, התביעה לחייב את המבקש במזונותיו של משיב 1 תתברר לגופה בבית המשפט לענייני משפחה – שיוכל לדון, מכוח סמכותו הנגררת, גם בעניין האבהות, ככל שהדבר יידרש להכרעה. בכך יש כדי להגן על טובת הקטין, במישור של הרווחה שעשויה לצמוח לו מן ההכרעה בתביעת המזונות. עם זאת, על מנת להגן על טובתו במישור הנוסף – החשש לפגיעה בכשרותו לנישואין לפי דין תורה – בית המשפט קמא יעשה כחוכמתו בניהול הדיון, ויעמוד על אי הצגת ראיות העלולות להוביל לתוצאה זו. כפי שהזכיר היועץ המשפטי לממשלה בתשובתו לבקשת רשות הערעור, מדובר, בראש ובראשונה, על ראיות העלולות להביא להפעלת "דין יכיר" – אך לא רק. יש למקד את הבירור הראייתי בהוכחת אבהותו של המבקש (או בשלילתה) במאזן הסתברויות, ובאופן שלא יביא לתוצאה ודאית העלולה לפגוע בכשרות הקטין. בעניין זה אציין כי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הודיעה על הסכמת נציג היחידה למשפט עברי "להצטרף לב"כ היועהמ"ש [...] שייצג בהליך במובן זה שהוא יוכל להתנגד או לעמוד על המשמר לטובת הקטין בנקודות הקשות". מבלי להידרש לאופן ניהול ההליך על ידי הערכאה המבררת, יתכן שיהיה בכך כדי לסייע. נוכח תוצאה זו, אציע כי לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: נעשו ניסיונות עד בלי די כדי לקדם הסכמה בתיק טעוּן זה, אך הדבר לא עלה יפה. משכך, דומני, כי נכון יהיה לחזור לנקודת המוצא: לא מפיו של המבקש עלינו לשמוע על טובתו של הקטין (המשיב 1), על החשש הצופה פני עתיד לגבי כשירותו להינשא, ככל שתיבחן לעומקה סוגיית חבותו של המבקש במזונותיו. אין בכוחו של טעם זה – כשהוא בא מפיו של המבקש – כדי להצדיק מתן רשות לערער; לא מפיו אנו חיים. לא למותר לציין, כי בית המשפט לענייני משפחה אמוּן – בין היתר מכוח הוראת סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 – על טובת הילד, ולבטח ינהל את הליך ההוכחות בשום שכל, תוך נקיטת אמצעים "הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין" (כאמור שם), כפי הנדרש. פסקאות 70 ו-72 לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, יחד עם ההחלטה הדיונית שניתנה ביום מתן פסק הדין, מבהירים היטב כי בית המשפט ער לאחריותו, ומכלכל את צעדיו בניהול המשפט בהתאם. סבורני אפוא כי דינה של בקשת הרשות לערער – לדחייה; השאלה העקרונית שהתעוררה בתיק זה – תיוותר לעת מצוא. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: טעם רב יש בעמדת חברי השופט סולברג שאין לשעות היום לטיעוני המבקש שרוממות טובת הקטין בגרונו, שעה שהוא זה שבישל את הקדירה שטעמה המר מונח עתה לפתחינו. ייתכן, כפי שהבענו לפני המבקש בדיון שהתקיים לפנינו, כי בנסיבות שנוצרו הוא מושתק כיום לרטון כנגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שהורה על בירור חיובו על פי דין לזון את הקטין. חרף האמור, אני מסכים לדברי חברי השופט הנדל. ניתן להרחיב את היריעה בנושא אך אומר רק בקצירת האומר ועל דרך הרמז, כך: "אשת איש שאומרת על העובר שאינו מבעלה אינה נאמנת לפוסלו... אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו או על אחד מבניו שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי" (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ד', כ"ט; וראו דברי הרמ"א שנאמנות האב תלויה אם הייתה לבן "חזקת כשרות" אם לאו, ובשאלה האם האב יכול לחזור בו מעמדתו שהילד אינו שלו; כן ראו סקירה ב"דין יכיר": הרב דוד מרציאנו דין יכיר, באתר asif.co.il). מכאן, שעל פניו בענייננו, עמדת האֵם (משיבה 2) שהמבקש (משיב 1) הוא אבי בנה ולא בעלה הראשון (גרושהּ) אינה פוגמת בייחוס הבן מדין תורה. הקושי נעוץ בעמדת הבעל שיכולה לחרוץ את גורל יִיחוסו של הבן לעולמי עד, אם זה יובא למתן עדות. על כן, המתווה שהציע חברי השופט הנדל לשמיעת ראיות בתובענת המזונות שהוגשה בשמו של הקטין, על פניו נראית כמאזנת בין האינטרסים המתנגשים של כל המעורבים בעניין. ש ו פ ט הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט נ' הנדל, אליה הצטרף השופט ד' מינץ – כנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ‏ה' בתשרי התשפ"א (‏23.9.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18002200_Z16.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1