פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 22/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
העותרת:
יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם
נ ג ד
המשיבים:
1. משטרת ישראל
2. משטרת ישראל - מפקד מחוז ש"י
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לפסיקת הוצאות
בשם העותר:
עו"ד ישי שנידור
בשם המשיבים:
עו"ד שרון הואש-איגר
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1. בעתירה שלפנינו ביקשה העותרת לחייב את המשיבים לבצע "מפתוח" (אינדקס) של תיקי חקירה במחוז ש"י לפי זהות נפגע העבירה (פלסטיני או אחר). לדברי העותרת, קודם להגשת העתירה היא פנתה למשיבים בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע), לקבלת מידע לגבי תיקי חקירה בעבירות המסווגות כ"מניע פשיעה לאומנית יהודית" (להלן: עבירות לאומניות) ושבהן נפגעי העבירה הם פלסטינים תושבי הגדה המערבית; ועוד הובהר בעתירה כי פילוח לפי זהות נפגע העבירה נדרש לעותרת לצורך בקרה על תפקוד המשיבים באכיפת הדין בנוגע לעבירות הפוגעות ב"תושבים מוגנים" לפי כללי המשפט הבינלאומי. לדברי העותרת, משנמסר לה מאת המשיבים כי אין באפשרותם לבצע פילוח של תיקי חקירות בהתאם לזהות קורבן העבירה, התעורר הצורך בהגשת עתירה בנושא.
בתגובה לעתירה הבהירו המשיבים כי "למשטרה ישנה יכולת לפלח נתונים בפילוח קורבן עבירה או נפגע עבירה פלסטיני"; כי "אפשרות טכנולוגית זו קיימת מזה שנים"; וכי "בשים לב לאמור דין העתירה להימחק שעה שהסעד המבוקש בה ממילא קיים והיה כבר קיים עובר להגשת העתירה". לנוכח האמור, הסכימה העותרת למחיקת העתירה; ואולם בד בבד ביקשה לחייב את המשיבים בהוצאות שבהן נאלצה לשאת בגין הכנת העתירה והגשתה.
2. במסגרת הבקשה לפסיקת הוצאות, טוענת העותרת כי העתירה הוגשה על ידה רק לאחר שפנתה למשיבים מספר פעמים לשם קבלת המידע שבו היא מעוניינת – שאז המשיבים חזרו וציינו בפניה כי במצב היום לא ניתן לבצע פילוח של תיקי החקירה בהתאם לזהות נפגע העבירה. לעותרת ביקורת על התנהלות המשיבים בנדון; ובפרט על כך שרק עם הגשת העתירה וכניסתם של יועצים משפטיים ופרקליטים לזירה, הפך פילוח תיקי החקירה המבוקש מבלתי-אפשרי לאפשרי. לעמדת העותרת מדובר בניסיון פסול להכביד ולהעמיס על מבקשי מידע, וזאת בניגוד לעקרונות היסוד שבבסיס חוק חופש המידע ובניגוד לתכליתו. המשיבים מצידם מתנגדים לחיובם בהוצאות העותרת, ולטענתם "הגשת העתירה על ידי העותרת לא היתה נחוצה ומקורה ככל הנראה באי הבנה של העותרת את מענה המשטרה כפי שנמסר לה".
3. לאחר עיון בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים, ניכר כי אין יסוד לטענה שלפיה הגשת העתירה היא תולדה של "אי הבנה" מצד העותרת. המשיבים אמנם מסרו לעותרת לבקשתה מידע מסוים לגבי תיקי חקירה של עבירות לאומניות – אך זאת תוך שסייגו והבהירו כי לא ניתן לפלח מידע זה לפי זהותו של קורבן העבירה; ועמדה זו קיבלה ביטוי מפורש במכתב מיום 21.10.2018 שנמסר לעותרת מאת לשכת היועץ המשפטי במשטרת ישראל, מדור תלונות ציבור ארצי וחופש מידע. ביום 25.11.2018 השיבה העותרת בתגובה כי פילוח העבירות לפי קורבן העבירה הוא פרט מרכזי במידע שהתבקש על ידה, וביקשה כי במידת הצורך ייאספו הנתונים בבדיקה פרטנית של תיקי החקירה. בהמשך לכך, ביום 3.4.2019 מסרו המשיבים לעותרת פילוח לכאורה של תיקי החקירה בהתאם לזהות קורבן העבירה – ואולם לדברי העותרת מדובר בנתונים על 49 תיקים בלבד מתוך 456 תיקי חקירה שנפתחו בעת הרלוונטית, והמשיבים מצידם אינם חולקים על כך. הנה כי כן, התנהלות המשיבים הובילה להגשת העתירה שבדיעבד התבררה כמיותרת, והדבר מצדיק פסיקת הוצאות לזכותה של העותרת.
התוצאה היא שאנו מורים על מחיקת העתירה, ומחייבים את המשיבים לשאת בהוצאות העותרת בסך של 8,000 ש"ח.
ניתן היום, ח' בתמוז התש"פ (30.6.2020).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
20000220_G09.docx זפ