פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק עע"מ 2199/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"מ 2199/15
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערערת:
ביג מרכזים מסחריים
נ ג ד
המשיבים:
1. הוועדה המקומית חבל אשר
2. מדיאן פייסל אסלאן
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעת"מ 52478-12-14 שניתן ביום 10.3.2015 על ידי כבוד השופטת י' וילנר
תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשע"ו (1.2.2016)
בשם המערערת: עו"ד צבי בן חיים; עו"ד רועי גאליס
בשם המשיב 2: עו"ד יאסר שאהין; עו"ד שחר לוינזון
פסק-דין
הנשיאה מ' נאור:
1. הערעור שלפנינו מעורר את השאלה אם למערערת עומדת זכות עיון בבקשה להיתר בנייה שהגיש המשיב 2 למשיבה 1. המערערת נקטה את ההליך שלפנינו לטענתהּ בשל כך שהמשיב 2 בנה תוך חריגה מהיתר הבנייה שניתן לו. בית-המשפט לעניינים מינהליים נעתר לעתירה באופן חלקי – תוך איזון בין זכותהּ של המערערת למידע לבין זכותו של המשיב 2 להגנה על פרטיותו ועל סודותיו המסחריים הגלומים לפי הנטען בבקשתו להיתר הבניה – והעניק למערערת זכות לעיין בחלק מן המסמכים שבהם ביקשה לעיין: היתר הבניה, מפת המדידה ומפת איתור העבודה. אציין עוד כי לאחר הגשת הערעור ולפני הדיון על-פה הגיעו המערערת והמשיבה 1 להסכמה בדבר העברתו של מידע נוסף, מעבר לזה שעל העברתו הורה בית-המשפט לעניינים מינהליים (ראו הודעתן מיום 5.8.2015).
2. שאלה זו התעוררה זה מכבר בפסק-דיננו בעע"מ 1662/14 ג'יוסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טייבה (5.10.2016) (להלן: עניין ג'יוסי)). באותו מקרה קבענו כי לאחר שהותקנו תקנות התכנון והבניה (רישוי בניה), התשע"ו-2016 (להלן: התקנות) שעסקו בין היתר בנושא דנן, מיצה ההליך את עצמו. ציינו עוד:
"עמדת המדינה היא כי לציבור נתונה זכות עיון בהיתר הבנייה, בבקשה להיתר בנייה ובכל המסמכים שצורפו לה – לרבות בתיק הבניין – ובכפוף לחריגים שנקבעו בתקנות. במובן זה מסכימה המדינה לעמדת המערערים שלפיה שגה בית-המשפט לעניינים מינהליים בכך שקבע כי על המערערים להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע לשם עיון במידע המבוקש. זו גם עמדתנו, אך לנוכח התקנות החדשות שיצרו מצב משפטי חדש אין צורך להאריך" (שם, פס' 5).
הצדדים התבקשו להתייחס להשלכתו של פסק-הדין בעניין ג'יוסי על הערעור שלפנינו.
3. המערערת סבורה כי האמור בעניין ג'יוסי – שבו נדון לדבריה עיון בבקשה להיתר בניה שאינה כרוכה בהקלה ובשימוש חורג – צריך לחול בענייננו מבחינת "קל וחומר, כאשר המדובר [בעיון] בבקשה להיתר שכרוכה בהקלה ובשימוש חורג, דהיינו בחריגה מהוראות התוכנית החלה" (סעיף 5 בעמדתהּ של המערערת מיום 7.11.2016). בנסיבות אלה סבורה המערערת כי יש "לקבל את הערעור, להורות על ביטול פסק הדין ולהורות על חיוב המשיב 2 בהוצאות" (שם, סעיף 8).
המשיבה 1 סבורה כי הערעור הפך לתיאורטי, זאת משלוש סיבות שפורטו בהתייחסותהּ. ראשית טענה המשיבה 1 כי ההיתר שבבקשה להוצאתו ביקשה המערערת לעיין פקע והוא למעשה מסמך משפטי חסר-תוקף. המשיבה 1 ציינה כי המשיב 2 "הכין תכנית אשר הכשירה את עבירות הבנייה שבוצעו על ידו בסטייה מהיתר הבנייה שהתקבל, ותכנית זו קיבלה תוקף – בלא שהמערערת מתנגדת לה." שנית, נטען כי הסכם הפשרה שחתמה המערערת עם המשיבה 1 לאחר מתן פסק-הדין מושא הערעור ובו הוסכם כי יועבר חומר נוסף מזה שנקבע בפסק-הדין מייתר למעשה הכרעה בערעור. לבסוף נטען כי מששונה הדין עם התקנתן של התקנות לא קיימת עוד סוגיה תיאורטית הטעונה הכרעה ולפיכך אין גם רלוונטיות לשנקבע בפסק-הדין בעניין ג'יוסי. המשיבה 1 הוסיפה עוד כי ככל שהתקנות אכן שיקפו את הדין שחל לפני התקנתן כפי שהצהירה המדינה בעניין ג'יוסי וכפי שאכן קבע בית-המשפט באותו מקרה, הרי שזה היה בדיוק המתווה שבו צעדו המערערת 1 ובית-המשפט לעניינים מינהליים במקרה דנן, אשר "ביצעו איזון בין הצורך בפרטיות ובהגנה על אינטרס עסקי, לבין זכותו של כל אדם לעיין במסמכים ציבוריים." לנוכח כל האמור לעיל טענה המערערת 1 כי יש לסיים את ההליך על דרך מתן תוקף להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים או בכל דרך אחרת שיימצא בית-המשפט ללא צו להוצאות.
המשיב 2 סבור אף הוא כי הערעור הפך לתיאורטי – מסיבות דומות לאלה שעליהן עמדה המשיבה 1 – ומכל מקום כי בית-המשפט לעניינים מינהליים איזן בפסק-דינו בין זכויות הצדדים והגיע למסקנה נכונה. בנסיבות אלה יש לשיטתו לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות ובשכר-טרחת עורך-דין.
4. לאחר עיון, אנו סבורות כי גם ערעור זה מיצה את עצמו. דינו של הערעור להתקבל באופן פורמאלי, במובן זה שאכן שגה בית-המשפט לעניינים מינהליים בכך שקבע כי המסלול הנכון לשם עיון בהיתר בניה הוא חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. כך קבענו כאמור גם בעניין ג'יוסי (שם, פס' 5). עם זאת, בשונה מפסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מינהליים בעניין ג'יוסי אשר במסגרתו הופנו המערערים להגיש בקשה חדשה לפי חוק חופש המידע, בענייננו בחן בית-המשפט לעניינים מינהליים את העתירה שלפניו במשקפיו של חוק חוק חופש המידע, תוך איזון בין זכותהּ של המערערת למידע לבין זכויותיו של המשיב 2 לפרטיות ולהגנה על האינטרסים העסקיים שלו. גם מחוקק המשנה הכיר בחשיבותן של זכויות אלה, כפי שעולה מתקנות 62(1) ו-62(2) בתקנות שהותקנו לאחרונה:
בקשה לחסות פרטי ההיתר
62. בעל זכות במקרקעין ביחס לחלקו במקרקעין, רשאי בכל עת, להגיש למהנדס בקשה כי ההיתר או חלק ממנו, לא יוצג באופן פומבי לציבור, בשל אחת מסיבות אלה:
(1) ההיתר או חלק ממנו מגלה פרטים הפוגעים בפרטיותו של אדם;
(2) בשל קיומו של סוד מסחרי; [...]
בנסיבות אלה עולה כי בית-המשפט לעניינים מינהליים היה ער לזכויותיו של המשיב 2 ואיזן בינן לבין בקשתהּ של המערערת, תוך קביעה באילו מסמכים יתאפשר לה לעיין. המערערת והמשיבה 1 אף הגיעו כאמור להסכמה מאוחרת שבמסגרתהּ ניתנה למערערת אפשרות לעיין במסמכים נוספים.
משאלה הם פני הדברים, לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו של בית-המשפט לעניינים מינהליים ובאיזון האמור שהוא ביצע בפסק-דינו.
5. הערעור מתקבל אפוא באופן פורמאלי ביחס למסגרת הנורמטיבית אשר מכוחהּ בוצע העיון, אך נדחה ביחס לסעד האופרטיבי לעיון במסמכים נוספים מעבר לאלה שפורטו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בנסיבות המקרה לא ייעשה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
ה נ ש י א ה
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת ד' ברק-ארז:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה מ' נאור.
ניתן היום, כ"ו בחשון התשע"ז (27.11.2016).
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15021990_C10.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il