סאמר זכור נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2199/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' א' לוי המערער: סאמר (באסם) זכור נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת-דינו וגזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.2.2000 ומיום 22.2.2000 בת.פ. 282/98 שניתנו על-ידי כבוד השופטים: מ' נאמן, י' דר וש' שטמר תאריך הישיבה: א' בכסלו תשס"א (28.11.2000) בשם המערער: עו"ד י' הלוי בשם המשיבה: עו"ד א' כרמל פ ס ק - ד י ן המערער היה מעורב בתגרה אלימה בה השתתפו צעירים נוספים. חלק מן המשתתפים בתגרה עשו שימוש בסכינים. אחד מן הניצים נדקר בבטנו ומת מפצעיו. המערער עצמו נפצע, וכן נפצע משתתף נוסף בתגרה. בעקבות החקירה הואשמו שלושה בעבירת רצח בכוונה תחילה. למערער, שנמנה עם השלושה, יוחס בכתב האישום ביצוע המעשה הקטלני בפועל. בסופו של דיון לפני בית המשפט המחוזי נמצא המערער אשם בעבירה שיוחסה לו ונידון למאסר עולם. כנגד פסק-דין זה הופנה הערעור שלפנינו. בעוד הערעור תלוי ועומד נבחן התיק על-ידי פרקליטות המדינה. הבדיקה העלתה ספקות בדבר צדקת ממצאו של בית המשפט המחוזי, שלמערער - בהנחה שהוא אשר דקר את המנוח - אכן היתה החלטה להמיתו. יתר-על-כן, התעורר ספק אף בשאלה, אם על יסוד הראיות שהיו לפני בית המשפט המחוזי, היה זה בטוח לקבוע לחובת המערער, כי הוא אשר דקר את המנוח. בנסיבות אלה הגיע בא-כוח המשיבה למסקנה, כי הרשעת המערער בעבירת רצח אינה יכולה להתקיים. כן סבר, כי בנסיבות העניין מתבטאת אחריותו של המערער למות המנוח, ולפציעת אדם נוסף, בהשתתפות עם אחרים בתגרה, כשמי מן המשתתפים עשו שימוש בסכינים, ונמצא שכל המשתתפים נושאים באחריות לעבירות כמבצעים בצוותא. בעקבות משא ומתן בין הסניגור המלומד ובין התובע המלומד גיבשו השניים הסדר טיעון, על-פיו יתקבל ערעורו של המערער על הרשעתו בעבירת רצח, וחלף זאת יודה לפנינו באחריותו לביצוע עבירת הריגה, וכן בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות, כמבצע בצוותא כאמור. תוך התייחסות לעונש שנגזר על משתתף אחר באותה תגרה, שנמצא אשם בפציעה חמורה בנסיבות מחמירות, ביקשו הפרקליטים המלומדים מאיתנו, כי נעמיד את עונשו של המערער על שמונה שנות מאסר, חמש שנים מתוכן מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על-תנאי, כאשר התנאי הוא שבתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, לא יעבור המערער עבירה מסוג פשע שנושאה הוא שימוש באלימות. משבחנו את טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי הסכמת התביעה להסדר הטיעון, לרבות לעניין העונש המבוקש, מבוססת על שיקולים ראויים. כן מקובל עלינו כי העונש המבוקש הולם, בנסיבות העניין המיוחד, את אמות המידה העונשיות. יצוין שהמערער הודה לפנינו, באמצעות סניגורו, באחריות לביצוע עבירת הריגה ועבירת פציעה בנסיבות מחמירות בנסיבות שתוארו. אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור. הרשעתו של המערער בעבירת רצח והעונש שנגזר עליו בגינה מתבטלים. בהתבסס על הודיית המערער, הננו מרשיעים אותו בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, וכן בפציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334+335(א)(1) ו-(2) וסעיף 29 לחוק. באשרנו את הסדר הטיעון לעניין העונש, אנו גוזרים עליו שמונה שנות מאסר, מהן חמש שנים לריצוי בפועל, ומניין המאסר מיום מעצרו של המערער (12.7.1998) ויתרת התקופה מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא כמפורט לעיל. ניתן היום, א' בכסלו תשס"א (28.11.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00021990.F04