פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2196/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2196/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט לנוער בחיפה בתיק פ' 609/05 שניתן ביום 26.2.06 על-ידי השופט י' דר תאריך הישיבה: ד' בתשרי תשס"ז (26.9.06) בשם המערער: עו"ד בוריס שרמן בשם המשיבה: בשם שרות המבחן לנוער: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. המערער, קטין יליד 25.4.89 הורשע בבית המשפט המחוזי, לאחר ניהול הוכחות, בהצתה (סעיף 448(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). על פי עובדות כתב האישום שילח ביום 8.3.05 אש בגרוטאות שבשוק בקרית אתא באמצעות מצית; האש התפשטה וגרמה נזק לגג השוק העשוי פלסטיק, ונוצר פיח רב על מבנה סמוך. ב. (1) במסגרת ההוכחות טען המערער טענות זוטא, בדבר גביית הודאתו באמצעים פסולים כמו איום במעצר, ואלה נדונו בהסכמה בצוותא חדא עם התיק לגופו. הוגשו הודעתו-הודאתו של המערער וכן הודעת מי שכנטען היה עמו בשעת מעשה ושהוכרז כעד עוין. בית המשפט לא קיבל את טענת הזוטא, ולא ייחס אמינות לעדות המערער (שנקבע כי שינה גירסתו במהלך המשפט בדבר נסיבות האיום הנטען) ולעדות חברו. לפיכך לא נתקבלה טענת המערער לפיה ניתק עצמו מכל זיקה לביצוע העבירה. עוד ציין בית המשפט, כי בפי המערער וחברו בהודעות היו פרטים מוכמנים שנמצאו רק בידיעתם שלהם. בית המשפט קבע כי המעשים נעשו בכוונת מכוון. נקבע איפוא כי המערער ביצע את המיוחס לו. (2) לשם הדיון בעונש עיין בית המשפט קמא בתסקיר שירות המבחן, כנדרש על פי דין. הוברר כי למערער היכרות עם שירות המבחן מאז נובמבר 2004 בשל עבירות שונות של רכוש, אלימות וסמים, והוא לא הצליח להשתבץ במסגרות גמילה שונות. המערער, בן למשפחת עולים, עבר נסיונות אחדים של גמילה וטיפול וכולם לא עלו יפה. שירות המבחן סבר כי אף שחל במערער שיפור מסוים, לאחר מעבר דירה, לעבר ניקיון מסמים ולימודים, אין הדבר יציב, ואין המערער מסוגל להיגמל בעצמו; אך הוא סירב לשתף פעולה עם השירות, ולא ניתנה איפוא המלצה טיפולית. בית המשפט הרשיע את המערער, ואף שציין כי תוצאות ההצתה לא היו חמורות, לא ראה, נוכח רקעו של המערער והתסקיר, מנוס ממאסר בפועל, ועל כן גזר עליו ביום 26.2.06 21 חודשי מאסר, מתוכם 12 לריצוי בפועל. ג. הערעור, המנומק כדבעי, הופנה נגד ההרשעה ונגד חומרת העונש. באשר להרשעה, נטען כי קם ספק סביר, הנובע גם ממחדלי חקירה כגון אי נקיטתה של פעולת חקירה שעשויה היתה לשפוך אור על הגורמים לשרפה; לא נחקרו האנשים במקום והמשטרה הסתפקה בהודעות המערער וחברו. נטען, כי ראוי היה לפסול את הודאת המערער או למצער לייחס לה משקל מועט. נטען עוד, כי גירסת המערער בבית המשפט היתה עקבית, וכי אין גם לפסול את עדות חברו בבית המשפט; לשיטת המערער יש היגיון פנימי בגירסתו באשר לאיום, וכי החיזוק שנמצא – בעדות שוטרת בדבר פיח על ידיו – לאו חיזוק שמיה; לא נמצא גם המצית שכנטען שימש בשעת המעשה. באשר לגזר הדין נטען כי עברה על המערער תפנית חיובית, וכי עברו הפלילי אינו מכביד, ולכן העונש אינו מידתי, גם ביחס לנזק המועט שנגרם ובהשוואה לעונשים במקרי הצתה אחרים. ד. תזכיר מעדכן של שירות המבחן ציין כי המערער אינו מעוניין בכל קשר טיפולי, וכן כי הוטלו עליו ביום 5.7.06 בבית המשפט לנוער 6 חודשי מאסר, מהן 2 בפועל בחופף למאסר שנגזר בתיק דנא. מהחלטת בית המשפט לנוער שהגיש בא כוח המדינה עולה, כי המערער הורשע בשישה תיקים, באירועים שבין אוקטובר 2004 לספטמבר 2005, ועניינם עבירות החזקת סם, תקיפה, הטרדת עד, איומים, היזק בזדון, הפרת הוראה חוקית, קבלת רכוש שהושג בפשע והתנהגות פרועה במקום ציבורי. ה. בדיון הדגישה באת כוח המדינה את הפרטים המוכמנים שנמסרו, המקעקעים לשיטתה את טענת הזוטא, וכן התנגדה להקלה בעונש, מה גם שבתיקים האחרים הוטל כאמור עונש חופף. מנגד הגיש בא כוח המערער, שחזר על נימוקי הערעור, תעודת סיום בקורס הכשרות והדרכה בנוער העובד והלומד שקיבל המערער זה לא כבר, כאות להתייצבות מצבו. ו. נציגת שירות המבחן הטעימה את ההכרח כי המערער יקבל טיפול, ולא "טיפול עצמי" שאין בו יציבות. ז. מתוך התחושה כי המערער, על פי קורותיו העגומות עד הנה, זקוק לטיפול, נענינו להצעתה של נציגת שירות המבחן לבוא עמו בדברים, ואכן נפגשה היא עצמה עמו מחוץ לאולם בית המשפט, אך המפגש העלה חרס, והמערער עמד בסירובו לשתף פעולה עם שירות המבחן. ח. אשר להכרעת הדין, מעיון בפרוטוקול בית המשפט קמא ובמוצגים, לרבות הודעות המערער וחברו, עולה כי לא היה פגם בהכרעת הדין קמא ואין מקום להתערבות בה. אכן, עדיף היה אילו נתבקשו האנשים שהצביעו על המערער וחברו המסתלקים מן הזירה להישאר ולמסור עדות, אך לדברי המשטרה עד שנלכדו המערער וחברו הלכו להם הללו. ואולם, הודאתו של המערער ת/4 מ-8.3.05 שעה 16:15 כוללת הן פרטים מוכמנים כנטען (הצתת הספה שלא הוטחה במערער כחשד, הסתייעות במצית), והן מגוון פרטים בכלל, הנראה על פניו אותנטי. כך, למשל, מסביר המערער את המניע "סתם היה לי משעמם ואני אוהב להסתכל על אש", ומוסיף בתשובה לשאלה כי בעבר לא הצית דברים גדולים אלא דפים. הודעת החבר, שנגבתה בו ביום ב-16:30 על-ידי חוקר אחר, מתארת הדלקת ספה על-ידי מצית, שוב ללא הטחה. אין פגם בהכרעת הדין. ט. אשר לעונש: בהתחשב בחומרת העבירה, שאין צורך להכביר עליה מלים גם אם לא היתה ברף גבוה, ובעברו של המערער (שגם נוספו לו לימים, לאחר המעשה דנן, שתי עבירות נוספות, באפריל ובספטמבר 2005), אין מדובר בעונש חמור באופן המצדיק התערבות. ואולם, חשנו כי כיוון שהמדובר בקטין הנזקק לטיפול לכל הדעות (מלבד דעתו שלו), כפי שעולה בעליל מתסקירי שירות המבחן ומדבריה וממאמציה של נציגת השירות בדיון, ראוי לבדוק מהן האפשרויות לזיהוי דרכים טיפוליות. לצערנו לא קיבל המערער את היד המושטת. צר לנו על כך, ואין בידינו להיעתר גם לערעור באשר לעונש. נוכל רק להביע את התקוה כי בעת מאסרו תינתן למערער האפשרויות לטיפול במתקן בו ישהה, וכי הוא ינצל זאת. בגילו הצעיר אין סיבה שלא ישתקם, אם אך יתן לכך את מלוא תשומת הלב, ואנו מקוים כי כך יהיה. י. כאמור, אין בידינו להיעתר לערעור על שני חלקיו. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ב', כ"ד בתשרי תשס"ז (16.10.06), עד השעה 10:00, במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה. ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ז (27.9.06). נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06021960_T05.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il