מוחמד מופלח דרויש נ. בית הדין הארצי לעבודה

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2194/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר העותר: מוחמד מופלח דרויש נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. עורכי דין לקידום מנהל תקין 3. מדינת ישראל- משרד הפנים 4. המועצה המקומית פרדיס עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ארחיבי ראפת פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עתירה זו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים ל' גליקסמן, ס' דוידוב-מוטולה ו-א' סופר, ונציגי הציבור מר ח' שחר ומר צ' טבצ'ניק) בע"ע 52377-12-20 מיום 22.2.2021, בגדרו נדחה ערעורו של העותר ושל מועצה מקומית פוריידיס, היא המשיבה 4 (להלן: המועצה), על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (כב' הנשיא א' קוגן, ונציגי הציבור מר א' עשור שעבין ומר ע' אלון) בפ"ה 20600-05-19 מיום 25.11.2020. בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי לעבודה תביעה שהגישה עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין, היא המשיבה 1 (להלן: העמותה), לביטול מינויו של העותר לתפקיד מנכ"ל המועצה. רקע והליכים קודמים 2. במהלך חודש פברואר 2019 מינתה מליאת המועצה ועדת מכרזים לאישור מינוי מנהל כללי למועצה (להלן בהתאמה: הוועדה ו-מנכ"ל המועצה). ביום 24.2.2019 ראיינה הוועדה את העותר, וביום 3.3.2019 הודיע ראש המועצה לעותר כי הוועדה אישרה את מינויו לתפקיד מנכ"ל המועצה, וכי עבודתו תחל החל מאותו היום. בנוסף, נחתם עם המבקש, עוד באותו היום, הסכם העסקה. ביום 6.3.2019 אישרה מליאת המועצה את העסקתו של העותר ואת תנאי שכרו. 3. כעבור כחודשיים, ביום 8.5.2019 הגישה העמותה תביעה לבית המשפט האזורי לעבודה ובה עתרה לביטול מינויו של העותר לתפקיד מנכ"ל המועצה. בתוך כך, הפנתה העמותה לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/2011 "דרישות סף לתפקיד המזכיר, הגזבר והמבקר ברשויות המקומיות" (21.8.2011) (להלן: חוזר המנכ"ל), אשר מורה, בין היתר, כי מועמד לתפקיד מנכ"ל של מועצה מקומית מסוגה של המועצה בענייננו, יהיה בעל ארבע שנות ניסיון לפחות של "ניהול, הנחיה והובלה (באופן ישיר או עקיף) של צוות עובדים בהיקף משמעותי המונה 10 עובדים לפחות וככל שניתן בסדר גודל הדומה לכמות העובדים ברשות המקומית" (להלן: דרישת הניסיון הניהולי). העמותה טענה כי העותר אינו עומד בתנאי סף זה, וכי ההחלטה למנותו לתפקיד מנכ"ל המועצה התבססה על מידע שגוי שהועבר על-ידי העותר למועצה בנוגע לניסיונו הניהולי. לאור האמור, נטען כי נפל פגם היורד לשורשו של הליך מינוי העותר לתפקיד מנכ"ל המועצה, וכי לפיכך יש לבטל את מינויו. 4. העותר, מנגד, טען כי הוא עומד בתנאי הסף הנדרשים לפי חוזר המנכ"ל, לרבות דרישת הניסיון הניהולי, אותו צבר בין השנים 2017-2008, כאשר עבד כעורך דין במשרד עורכי דין (להלן: המשרד) וניהל, במסגרת תפקידו שם, עשרה עובדים לפחות. משכך, ומטעמים נוספים, נטען כי יש לדחות את התביעה. 5. משרד הפנים, הוא המשיב 3, הגיש לבית הדין האזורי תעודת עובד ציבור המאשרת, על-פי המידע שהועבר על-ידי המועצה, כי העותר עומד בתנאי הסף לתפקיד מנכ"ל המועצה. ואולם, לצד זאת, משרד הפנים טען כי ככל שייקבע על-ידי בית הדין כי העותר אינו עומד בתנאי הסף, אישור זה יתבטל מאליו. 6. המועצה טענה כי לא נפל פגם בהליך מינויו של העותר לתפקיד מנכ"ל המועצה, וכי לא הייתה לוועדה כל סיבה שלא להסתמך על אמיתות המידע שנמסר לה על-ידי העותר. המועצה הפנתה בהקשר זה לתעודת עובד הציבור שהגיש משרד הפנים, אשר מבוססת אף היא על אותו מידע, וכן לחקירות שנוהלו לפני בית הדין האזורי, שאף מהן לא עולה, לטענתה, מסקנה חד משמעית בדבר היעדר כשירותו של העותר לכהן בתפקיד מנכ"ל המועצה. לנוכח האמור, ולאור חזקת תקינות ההליך המנהלי העומדת לטובתה, טענה המועצה כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטתה. 7. בפסק דינו מיום 25.11.2020 קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעת העמותה, והורה על ביטול מינויו של העותר לתפקיד מנכ"ל המועצה. בית הדין האזורי קבע כי העותר לא עומד בתנאי הסף לתפקיד מנכ"ל המועצה, וכי המידע שנמסר למועצה בהקשר זה היה שגוי ולא אמין "עד כדי שקרי". בית הדין האזורי ציין עוד כי היה זה מתפקידה של המועצה לבדוק את אמיתות תוכנו של המידע שמסר לה העותר. משכך, נקבע כי נפל פגם מהותי בהחלטה למנות את העותר לתפקיד מנכ"ל המועצה, וכי החלטה זו אינה סבירה. מסקנה זו של בית הדין האזורי התבססה על סתירות שנמצאו בין הגרסה העובדתית שמסר העותר ובין גרסאות שנמסרו על-ידי עדים אחרים ומסמכים שהוגשו. כך למשל, בית הדין האזורי קבע כי קיימים מסמכים שמהם עולה כי המשרד לא העסיק לפחות עשרה עובדים במשך ארבע שנים במצטבר בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: המסמכים), כנדרש בתנאי הסף לתפקיד מנכ"ל המועצה. כן נקבע כי העותר לא שימש בתפקיד ניהולי במשרד. 8. העותר והמועצה ערערו על פסק דינו של בית הדין האזורי. בערעור נטען, בין היתר, כי בניגוד לקביעת בית הדין האזורי, העותר שימש בתפקיד ניהולי במשרד במסגרתו ניהל עשרה עובדים לפחות במשך ארבע שנים במצטבר, בהתאם לדרישת חוזר המנכ"ל. העותר טען עוד כי לא ניתנה לו ההזדמנות לטעון ביחס לשאלה האם הוא אכן שימש בתפקיד ניהולי במשרד, במובחן מהשאלה כמה עובדים העסיק המשרד באותם שנים, וכי אף על פי כן, בית הדין האזורי הכריע בשאלה הראשונה. כן נטען כי התביעה הוגשה לבית הדין האזורי מבלי כל תשתית ראייתית שתתמוך בה, בתוך ניסיון לבצע "מסע דיג" פסול להשגת ראיות לביסוסה לאורך ההליך, וכי בנסיבות אלה, היה על בית הדין האזורי לסלקה על הסף. נטען עוד כי בית הדין האזורי שגה בקביעותיו באשר למהימנותו של העותר. 9. בפסק דין מיום 22.2.2021, דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורם של העותר ושל המועצה. בית הדין הארצי עמד על כך שככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים. בהקשר זה צוין, כי די בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי שלפיה המשרד לא העסיק עשרה עובדים לפחות במשך ארבע שנים במצטבר בתקופה הרלוונטית לתביעה, אשר מקובלת על בית הדין הארצי, כדי לקבוע שלעותר לא היה הניסיון הניהולי הנדרש לשם מינויו למנכ"ל המועצה. לנוכח האמור, בית הדין הארצי לא נדרש לדון בשאלה אם העותר אכן שימש בפועל בתפקיד ניהולי במשרד, וכן בטענתו שלפיה לא ניתנה לו אפשרות לטעון באשר לשאלה זו. לצד זאת, בית הדין הארצי העיר, בשולי הדברים, שתי הערות: האחת, כי ראוי היה שבית הדין האזורי לעבודה ינקוט לשון זהירה יותר בקביעת ממצאיו לגבי אמינות העותר והעד מטעמו; והשנייה, כי ככלל, אין זה ראוי להגיש תביעות הנעדרות בסיס עובדתי, אשר במהלך ניהולן מתנהל מעין "מסע דיג" אחר ראיות להוכחתן. ואולם, לנוכח המסקנה שלפיה אין הצדקה להתערבות בקביעה העובדתית בנוגע למספר העובדים שהועסקו במשרד בתקופה הרלוונטית לתביעה, נקבע כי דין הערעור להידחות. העתירה דנן נסבה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. העתירה דנן 10. בעתירה, שב העותר על עיקרי טענותיו לפני בתי הדין, וטוען כי נפלו שגיאות מהותיות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, כמו גם בפסק הדין שניתן על-ידי בית הדין האזורי, שיש בהן כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בתוך כך, מוסיף העותר כי בתי הדין חרגו מסמכותם, כאשר המירו את שיקול דעת המועצה בשיקול דעתם שלהם. העותר טוען עוד כי בתי הדין הפכו את נטל ההוכחה אשר אמור להיות מוטל על כתפי העמותה-התובעת, כאשר קבעו כי לא עלה בידי העותר להוכיח שהוא עומד בתנאי דרישת הניסיון הניהולי. 11. יוער כי לצד העתירה, הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט הארצי לעבודה. בהחלטה מיום 29.3.2021 דחיתי את הבקשה, וזאת, בין היתר, לנוכח השיהוי הכבד שנפל בהגשת העתירה. דיון והכרעה 12. לאחר העיון בעתירה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תגובה. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בהם מוגבלת אך למקרים חריגים, שבהם נתגלתה טעות מהותית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, וכאשר ההתערבות נדרשת לשם עשיית צדק (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 3515/18 שדולת הנשים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 20 (15.5.2018); בג"ץ 8686/18 חלפון נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים, פסקה 6 (24.12.2018)). חרף ניסיונו של העותר לשוות לעתירה נופך עקרוני, הרי שרובן ככולן של טענותיו הן טענות ערעוריות במובהק, המתייחסות לעניינם הפרטני גרידא, לרבות הטענה בדבר נטלי ההוכחה. משכך, המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים התערבותו של בית משפט זה, ודי בכך כדי לדחות את העתירה על הסף. 13. מעבר לנדרש, אוסיף עוד כי בית הדין הארצי לעבודה מצא שדי בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בעניין מספר העובדים שהועסקו במשרד בתקופה הרלוונטית לתביעה, כדי למנוע התערבות בפסק דינו. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה של ערכאה דיונית, למעט במקרים חריגים. על רקע קביעה זו, התייתר הצורך לדון בטענותיו הנוספות של העותר, לרבות טענתו שלפיה הוא אכן שימש בתפקיד ניהולי במשרד, וכי לא ניתנה לו האפשרות לטעון בנושא זה בבית הדין האזורי. לא מצאתי כי נפלה טעות בקביעה זו של בית הדין הארצי, ודי בכך כדי לדחות את העתירה. 14. עוד אציין כי יש לדחות אף את טענת העותר בדבר חריגת בתי הדין מסמכותם. כידוע, "לצורך קבלת החלטה מינהלית, נדרשת הרשות לערוך בירור עובדתי ולגבש תשתית עובדתית רלוונטית ומספקת" (ראו: בג"ץ 36/18 ארגון מגדלי הפירות בישראל נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 12 (27.11.2018); וראו גם: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב – ההליך המנהלי 1119 (מהדורה שנייה מורחבת, 2011) (להלן: זמיר)). בתוך כך, נקבע כי גילוי טעות עובדתית מהותית בבסיס החלטת הרשות המנהלית, עשוי להוביל להתערבות שיפוטית בה (ראו: בג"ץ 4870/10 בלום-דוד נ' מבקר המדינה, פסקה 15 לחוות דעתה של השופטת (דאז) מ' נאור (23.6.2011); זמיר, בעמוד 1143). בענייננו, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי המידע שנמסר למועצה היה שגוי לרבות בעניין מספר העובדים שהועסקו במשרד בתקופה הרלוונטית לתביעה, ולפיכך, בין היתר, העותר אינו עומד בדרישת הניסיון הניהולי, אשר מהווה תנאי סף מהותי לכהונה בתפקיד מנכ"ל המועצה, בהתאם לדרישות חוזר המנכ"ל. בנסיבות אלה, רשאי היה בית הדין האזורי לשנות את החלטת המועצה למנות את העותר לתפקיד מנכ"ל בהתאם לתשתית העובדתית שנקבעה על-ידו בנדון, ואף לבטלה. 15. על רקע כל האמור לעיל, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י' באייר התשפ"א (‏22.4.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21021940_R02.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1