פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2192/95
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט א' גולדברג
כב' השופט י' גולדברג
המערער: שר המשטרה
נגד
המשיבים: 1. הרב שלום דב וולפא
2. שלמה בלייר
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 19.2.95 בהמ' 1944/94
שניתן על ידי כבוד השופט ש. ברנר
תאריך הישיבה: ג בטבת תשנ"ח (1.1.98)
בשם המערער: עו"ד ניצן
בשם המשיב 1: עו"ד ננר
בשם המשיב 2: עו"ד טבאג'א
פסק-דין
המשנה לנשיא ש. לוין:
1. נראה לי כי במאזן האינטרסים הכולל, שעל בית המשפט לשקול, יש חשיבות גם לנסיבות הקונקרטיות שבגינן הוצאה תעודת החסיון; לענין זה אין הבדל לצורך סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) בין סירובה של המשטרה לגלות מסמך לבין סירובה להשיב על שאלה.
לפיכך הצענו לפרקליטים (וקבלנו על כך את הסכמת עו"ד ניצן ועו"ד טאבאג'א, אך לא את הסכמת עו"ד ננר), שהערעור יתקבל והענין יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שישמע על פי צד אחד את נימוקי המשטרה לחסיון המבוקש על ידה במקרה הקונקרטי, ולאחר מכן יחליט אם ומה מותר לגילוי לבעלי הדין וישקול מחדש את החלטתו בענין החסיון.
ברצוני להדגיש כי מאזן האינטרסים העומד על הפרק במקרה דנן, שבו מתנהל הליך אזרחי, הוא שונה ממשקלו בהליך פלילי, ששם ניתן להעמיד את מי שטוען לחסיון (התביעה הכללית) לפני הברירה לותר על הצגת המסמך או על הגשת כתב האישום, בעוד שהמקרה שלפנינו הוא שונה: אין למשטרה שליטה על ההליך האזרחי ועלולה להתחולל "התנגשות חזיתית" בין אינטרס הציבור (המיוצג על ידי המשטרה) ואינטרס הפרט להוכיח את טענותיו בהליך אזרחי.
כשישקול בית המשפט המחוזי את החלטתו מחדש, הוא יוכל להביא בחשבון שוב את כל הנתונים הרלבנטיים.
דעתי היא שדין הערעור להתקבל. הייתי מקבל אותו, מבטל את ההחלטה נשוא הערעור ומחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי על מנת שתינתן החלטה חדשה.
למרבה הצער התעכב הדיון בערעור זה, שלמעשה אינו אלא הליך השגה על החלטת ביניים. מן הראוי היה לדון בו מיד לאחר הגשתו. אכן, אם יהיה צורך לערער על כל החלטה חדשה שתינתן על ידי השופט המלומד (שבודאי תינתן על ידיו בהקדם) יוקדם הדיון בערעור.
לפיכך דעתי היא שיש לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטה נשוא הערעור ולהחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי על מנת שתינתן על ידיו החלטה חדשה, כאמור לעיל. לא הייתי עושה צו להוצאות.
המשנה לנשיא
השופט י. גולדברג:
אני מסכים
ש ו פ ט
השופט א. גולדברג:
סבורני כי החזרת התיק לבית המשפט קמא, כדעת הרוב, לא תתרום דבר. השאלה שעמדה לפני בית המשפט צריכה להיחתך, כפי שאמנם נחתכה, במישור העקרוני. על בית המשפט היה לקבוע מהו הדין בהתנגשות בין שני האינטרסים, האינטרס הציבורי שלא לחשוף מקורות מידע, כשהוא עומד מול האינטרס הפרטי של התובע במשפט שהוא מנהל נגד הנתבע. כאמור, פסק בית המשפט כפי שפסק, ועלינו להחליט אם צדק בעמדתו, אם לאו. גילוי נסיבותיו של מקרה זה לבית המשפט על ידי המדינה, לא יכול, לדעתי, לפתור את הסוגיה המשפטית שהתעוררה.
ש ו פ ט
הוחלט ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט א. גולדברג, כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא.
ניתן היום ג בטבת תשנ"ח (1.1.98).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
95021920.B01