פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2184/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
העותר:
זוהיר חיירי סכאפי
נ ג ד
המשיבים:
1. בית המשפט הצבאי לערעורים
2. הוועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש על תנאי
3. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון
4. שירות הביטחון הכללי
5. התביעה הצבאית
6. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
ט"ו בסיון התשע"ט
(18.6.2019)
בשם העותר:
עו"ד אחמד חמזה יונס
בשם המשיבים:
עו"ד ענת גולדשטיין
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
העותר הורשע בעבירות ביטחון חמורות, לרבות השתתפות בפיגועי ירי, ונידון למאסר בן 22 שנים. הוא שוחרר שחרור מוקדם במסגרת העסקה להשבת החייל החטוף גלעד שליט (להלן: עסקת שליט), לאחר שריצה 11 שנות מאסר.
שחרורו הותנה על-ידי מפקד כוחות צה"ל באזור, בתנאי הקבוע בסעיף 184(ב) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו), וכן בתנאים הקבועים בנספחים להחלטתו, ובהם כתב הצהרה והתחייבות העותר כי לא יעשה פעולה הפוגעת בביטחון מדינת ישראל או ביטחון האזור; לרבות הימנעות מפעולות טרור, תמיכה או סיוע להן בכל דרך שהיא; וכן לא יבצע כל עבירה שעונשה 3 חודשי מאסר ומעלה.
משנמצא כי אף לאחר שחרורו המוקדם, העותר ממשיך בפעילות בארגון חמאס, ובעקבות בקשה שהגיש המפקד הצבאי, קבעה המשיבה 2, לאחר קיום מספר דיונים בבקשה, עיון בחומר חסוי ושמיעת טענות, כי העותר עסק בפעילות ביטחונית אסורה המגבשת עבירות שונות נגד ביטחון האזור שאותן פירטה בהחלטתה. נפסק כי בשל הפרת תנאי שחרורו המוקדם על העותר לרצות את יתרת גזר דינו.
ביום 23.3.2017 החליט בית המשפט הצבאי לערעורים בשבתו כוועדת העררים לפי סעיף 186(טז) לצו, לדחות את ערר העותר.
מכאן העתירה שלפנינו.
עתירה זו הוגשה בחלוף כשנתיים ממועד פסק הדין האחרון, והיא נגועה אפוא בשיהוי ניכר. על אף האמור, לא ראינו לחסום את דרכו של העותר להשמיע טענות. בא כוח העותר העלה טיעונים במישורים שונים: הן בהתייחס לפגמים שנפלו לטעמו בהחלטה – במישור הדיוני ובשל שיקולים זרים כנטען; הן לגופה של ההחלטה.
שמענו טיעונים מפורטים של הצדדים, ועיינו בהסכמה במעמד צד אחד, בחומר הסודי שהוצג לערכאות הקודמות. הערכאות הקודמות קבעו לאחר דיון מפורט, כי מהחומר החסוי עולה, ברמת הוכחה גבוהה, כי העותר הפר את תנאי שחרורו וביצע עבירות נוספות – ומטעם זה דין ההקלה להתבטל.
לאחר עיון בחומר החסוי האמור, וקבלת הבהרות לשאלותינו מגורמי הביטחון, שוכנענו כי הפרפראזה שניתנה משקפת לאשורה את המידע המודיעיני, וכי אין עילה להתערב בקביעת הערכאות הקודמות. ודוקו: העותר אינו נענש בגין העבירות הנוספות שקיימות ראיות מנהליות לביצוען, כי אם נושא ביתרת המאסר שהוטלה עליו לאחר שלא עמד בתנאי השחרור.
לא מצאנו ממש בטענת העותר בדבר היעדר חוקתיות של ההסדר הסטטוטורי המאפשר הצגת חומר חסוי בדיונים שקוימו. שאלה זו הוכרעה ברע"ב 328/15 זלום נ' היועץ המשפטי לממשלה (3.12.2015), ויפה – בשינויים המחויבים – גם לדיונים המתקיימים באזור. ממילא, לא מצאנו ממש גם בטענה בדבר פגיעה בזכות הטיעון, שכן בכפוף למגבלות הנובעות מחיסיון, יתאפשר לבא כוח העותר לטעון טענותיו במלואן.
גם הטענה בדבר שיקולים זרים אינה מגלה עילה להתערבות. טענות העותר בהקשר זה, מבוססות על דברים שפרסמה לימים חה"כ איילת שקד, בדבר הזיקה בין אירוע חטיפת שלושת הנערים לבין מעצר מחבלים משוחררי עסקת שליט. כפי שהבהירו המשיבים, ברקע לעיתוי הגשת הבקשות לביטול השחרור על תנאי שתי נסיבות מרכזיות: הראשונה, ריבוי הפרות תנאי השחרור; השנייה, שינוי בנסיבות הביטחוניות אשר הצדיק עמידה על תנאי השחרור, שהינו טעם ענייני בבסיס הפרת הסמכות (בג"ץ 4597/14 עואודה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (1.7.2014)).
הנתונים מלמדים, כי הפעלת הסמכות יסודה בשיקול דעת פרטני. במועד הרלוונטי, סמוך לחטיפת הנערים, מתוך כ-1000 אסירים ששוחררו במסגרת עסקת שליט, הוגשו על-ידי היועמ"ש לממשלה 10 בקשות לוועדת שחרורים מיוחדת, ביחס לאסירי עולם ששוחררו מכוח הקלה של נשיא המדינה, ו-48 בקשות בעניינם של אסירים ששוחררו מכוח הקלה של המפקד הצבאי. ממילא, אין מדובר בהחלטה גורפת, כי אם בפעולות שננקטו לאחר בדיקה מדוקדקת ופרטנית על רקע ההחמרה שחלה בנסיבות הביטחוניות. עמד על כך בית משפט זה בעניין זלום (בפס' 10 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל), ואיננו רואים להוסיף על כך. לא מצאנו עילה להתערב גם בגין טענות נוספות שהעלה בא כוח העותר.
העתירה נדחית אפוא, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו בסיון התשע"ט (18.6.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
19021840_M03.docx נב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il