יצחק דורון נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בג"ץ 2181/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2181/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ג' קרא העותר: יצחק דורון נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד גליק יצחקי פסק-דין השופט א' שהם: 1. העותר שלפנינו, אסיר בכלא צלמון, מלין בעתירתו על שורת החלטות שניתנו בהליכים פליליים בעניינו. זאת, בטענה כי החלטות אלה הינן בלתי-חוקיות, ומובילות, לטענתו, להפרת "זכויות נאשם וחשוד". העתירה, שהוגשה על ידי העותר בעצמו, איננה ברורה דיה, ומלבד אזכור חלקי של מספרי ההליכים הפליליים, העותר אינו מפרט ואינו מנמק בעתירתו את השגותיו. זאת, למעט אזכור הטענה הלאקונית, כי בעניינו בוצעו 11 "הפרות", שלעמדתו מצדיקות את הגשת העתירה. כשלושה חודשים לאחר הגשת העתירה, ביקש העותר מבית משפט זה ליתן "צו מניעה", בהתייחס לאחד התיקים הפליליים הנוגעים אליו. 2. ככל שניתן לדלות מהעתירה, נראה כי העותר מלין על שלושה הליכים פליליים שהתקיימו בעניינו: במסגרת פ"ל 5130-07-13, אשר התנהל בבית המשפט השלום לתעבורה בחדרה (להלן: ההליך הראשון), הורשע העותר, על פי הודאתו, בין היתר, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ונהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה. ביום 12.9.2016, נגזר דינו של העותר, ועונשו כלל, בין היתר, מאסר בפועל בן חמישה חודשים. בגדרו של ת"פ 669-04-17, אשר התנהל בבית משפט השלום בנתניה (להלן: ההליך השני), הודה העותר בביצוע עבירות זיוף, מרמה, וגניבה, במסגרת ארבעה אישומים שונים. לתיק הפלילי צורף תיק נוסף (ת"פ 44140-10-14), שבו הודה העותר בביצוע עבירות דומות. ביום 29.6.2017 , נגזר דינו של העותר ובין היתר הושת עליו עונש של 67 חודשי מאסר בפועל, הכולל הפעלת מאסר על תנאי בן חודש ימים, שהוטל על העותר בתיק פלילי אחר (ת"פ 4115/09). העותר ערער על גזר הדין לבית משפט המחוזי מרכז-לוד (עפ"ג 39001-08-16) וערעורו התקבל באופן חלקי, ביום 25.4.2017, כך שעונש המאסר בפועל קוצר ב- 7 חודשים, והועמד על 60 חודשי מאסר. בת"פ 2468-04-16, המתנהל בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו (להלן: ההליך השלישי), הורשע העותר, על פי הודאתו, בעבירות של מרמה וזיוף. מועד הטיעונים לעונש קבוע, נכון להיום, לתאריך 3.7.2017. בהתייחס להליך זה, הגיש העותר את בקשתו למתן "צו מניעה", שטעמה איננו נהיר. 3. במסגרת תגובתם המקדמית של המשיבים, התבקשנו לדחות את העתירה על הסף מממספר טעמים, וביניהם: העדר עילה; שיהוי כבד; קיומו של סעד חלופי; והעדרם של פרטים מהותיים רלוונטיים מגוף העתירה. 4. ואכן, דינה של העתירה להדחות על הסף. ראשית, העתירה הינה כוללנית ובלתי מפורטת. לא ניתן להבין הימנה מה הן טענותיו הפרטניות של העותר, בהקשר להליכים שהתנהלו ומתנהלים בעניינו, ומה היא התשתית העובדתית הרלוונטית להכרעה בטענות אלה. די בטעם זה כדי לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 79/17 אגבאריה נ' מדינת ישראל (4.1.2017); בג"ץ 8523/16 ורדי נ' היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (6.11.2016); בג"ץ 7427/15 טלאל נ' משטרת ישראל (15.9.2016)). שנית, וכפועל יוצא מהעדרה של תשתית עובדתית ומשפטית ברורה, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות, וגם מטעם זה יש לדחותה על הסף (בג"ץ 353/16 סעד נ' שר האוצר (10.7.2016); בג"ץ 3094/15 בן יששכר נ' מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון (2.3.2016)). שלישית, כידוע הוא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של ערכאות שיפוטיות מוסמכות, כאשר התערבות בהחלטות אלה תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם מדובר בחוסר סמכות או כאשר ניכרת בהחלטה שרירות קיצונית ( בג"ץ 930/17 חברוני נ' מדינת ישראל (13.2.2017); בגץ 188/17 פלוני נ' פלונית (12.1.2017); בג"ץ 179/17 ביטון נ' בית המשפט המחוזי בירושלים (9.1.2017)). העותר לא הצביע על טעם לחריגה מהכלל האמור, וגם מסיבה זו יש לדחות את העתירה על הסף. 5. למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה להליכים הפליליים הפרטניים העומדים, כך נראה, ביסוד העתירה שלפנינו. בהגשת העתירה בעניין ההליך הראשון חל שיהוי ניכר של למעלה מחמישה חודשים, דבר המצדיק כשלעצמו דחייה על הסף (בג"ץ 2248/17 מלר נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר (3.5.2017); בג"ץ 2559/17 ד"ר מיכאל בן ארי נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.3.2017)). בנוסף, נראה כי העתירה בעניין זה הפכה להיות תיאורטית, נוכח העובדה כי העותר סיים לרצות את עונשו. גם מטעם זה יש לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 4243/17 עמותת עיר עמים נ' מפקד מחוז ירושלים (24.5.2017); בג"ץ 3691/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (9.9.2015)). שיהוי חל גם בהגשת העתירה בהקשר להליך השני. יתר על כן, ככל שלעותר יש השגות באשר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דן בערעורו של העותר, רשאי העותר להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וזאת במידה שיבקש ויקבל ארכה להגשת הבקשה. לפיכך, דין העתירה בנוגע להליך השני להידחות, גם משום קיומו של סעד חלופי לעותר (בג"ץ 4125/17 משה נ' מדינת ישראל (12.6.2017); בג"ץ 8762/16 עויסאת (שרפי) נ' משרד הפנים (1.6.2017); בג"ץ 3225/17 עבד אלכרים נ' רשות האוכלוסין וההגירה (1.5.2017)). אשר להליך השלישי, הרי שדינו של העותר טרם נגזר. במידה שהעותר יבקש להשיג, בעתיד, על גזר-דינו, פתוחה הדרך בפניו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כך שגם באשר להליך השלישי, קיים לעותר סעד חלופי, תחת הגשת העתירה דנן. 6. לאור האמור, העתירה נדחית על הסף, ובכלל זה נדחית גם בקשת העותר למתן "צו מניעה". בנסיבות שלפנינו, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בתמוז התשע"ז (‏26.6.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17021810_I04.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il