אברהם כהן נ. עיריית חדרה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2175/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: אברהם כהן נגד המשיבה: עיריית חדרה ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה מיום 12.3.2000 בת.א. 1872/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת פנינה ארגמן בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופטת פנינה ארגמן) מיום 12.03.00, שלא לפסול את עצמו מלדון בת.א. 1872/97. 1. המשיבה (עירית חדרה) הגישה כנגד המערער תביעה בסדר דין מקוצר בבית המשפט השלום בחדרה (ת.א. 1872/97) בגין חובותיו עבור ארנונה כללית ואגרת מים. ביום 30.9.97 קיבל המערער רשות להתגונן. ביום 28.11.99 קבע בית המשפט את התיק לקדם משפט ליום 12.3.00. כמו כן, קבע את סדר הגשת התצהירים, המסמכים והתגובות להם. כבר בישיבה זו, ביקש המערער לראשונה את פסילתו של בית המשפט. לטענת המערער, התבטאה השופטת בצורה מאיימת כשאמרה לו כי תטיל עליו הוצאות כבדות. בית המשפט מציין בהחלטתו את הבקשה, אך אינו דן בה. ביום 12.1.00 ביקש המערער מבית המשפט להזמין את עד התביעה לחקירה. לטענתו, החלטת בית המשפט בעניין זה לא הגיעה אליו, כשרק ביום 12.03.00 (הוא יום הדיון) הודיע לו בית המשפט, כי נשלחה לו החלטה. המערער לא הגיש כל תצהיר או ראיה עד ליום הדיון ולמעשה לא הציג כל הגנה. המערער הגיש שורה של בקשות בימים 25.1.00 ו- 29.3.00 ובהן בקשות למשיבה ל"הודות במסמך", ובקשות גילוי ועיון במסמכים. בישיבה מיום 12.03.00 ביקש המערער מבית המשפט, כי יפסול עצמו "הואיל ובית המשפט לא נענה לבקשות". 2. בית המשפט קבע, בהחלטתו בבקשת הפסילה מיום 12.03.00, כי לא מצא עילה לפסול עצמו מלדון בתיק, שכן אין כל חשש למשוא פנים. בית המשפט מוסיף, כי מן הראוי היה שהמבקש יברר מה עולה בגורל בקשה שהגיש. לפיכך נתן בית המשפט פסק דין בהעדר הגנה לטובת התובע. על ההחלטה בבקשת הפסילה הוגש ערעור זה. לפנינו חוזר המערער על טענותיו בערכאה הראשונה. 3. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי שאלת קיומו של חשש ממשי נבחנת על פי אמות מידה אובייקטיביות, ואין די בהרגשת המערער, כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים (ראו לדוגמא: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375). עיקר טענותיו של המערער הן טענות בדבר טעויות דיוניות. טענות מסוג זה, מקומן בערעור ולא בבקשה לפסילת שופט. אין בטעויות דיוניות, לכשעצמן, גם אם המדובר בשורה של החלטות, כדי לבסס עילה לפסילתו של שופט (ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). בעניננו לא הראה המערער נסיבות אובייקטיביות המצביעות על חשש ממשי לכך שבית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים, ומכאן שדין ערעורו להידחות. 4. לגבי בקשת הפסלות מיום 28.11.00, אכן, בית המשפט לא נתן החלטה בעניין לאלתר ולפני שנתן כל החלטה אחרת, כנדרש לפי הוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. אלא שמהחומר שלפנינו, לא עולה כי המערער נקט כל צעד בעניין, ולכן ויתר, לכאורה, על טענתו בעניין. מכאן שהערעור בעניין זה לוקה בשיהוי, ובכל מקרה גם כאן לא מצאתי עילה לפסילתו של בית המשפט. זאת ועוד: טענתו כי בית המשפט איים, כי יטיל עליו "הוצאות כבדות", לוקה בכך שאינה נתמכת בתצהיר כנדרש. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. ניתן היום, י' באייר התש"ס (15.5.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00021750.A02/דז/