אלכס גורביץ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

החלטה בתיק בג"ץ 2173/18 בבית המשפט העליון בג"ץ 2173/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: אלכס גורביץ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. א.ב.מ. תעשיות פלסטיק 1989 בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונחת לפני עתירה למתן צו על תנאי שיורה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (להלן: בית הדין הארצי) לנמק את פסק דינו, ע"ע 45431-09-16 (כב' השופטות ו' וירט-ליבנה, ס' דוידוב-מוטלה, א' סופר, ונציגי הציבור ש' צפריר וא' גדעון), בעניין תקופת ההעסקה של העותר, זכאות לשעות נוספות והיעדר הכרעה במספר סוגיות. לחילופין, העותר מבקש כי הדיון יושב לבית הדין הארצי, תוך תיקון הטעויות הנטענות על ידו והוצאת פסק דין מתוקן או משלים. ואלו העובדות הנדרשות לעניינינו. העותר שימש כעובד של משיבה 2 בשנים 2006-2011. עבודתו נעשתה בעיקרה במשמרות לילה, בשעות 19:00-7:00. במאי 2013, בשל סגירת המפעל – העותר פוטר. באותה שנה הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי), בגין תשלום משמרות, גמול שעות נוספות, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין הפרשי פנסיה ובגין כך שמשיבה 2 הפרישה לביטוח מנהלים ולא לקרן פנסיה, ופיצויים בגין העסקה פוגענית. בנוסף, לתביעה הוסף רכיב של הפרשי מס בגין אי קבלת הטבת מס הנוגעת לעבודה במשמרות. הערכאה המבררת פסקה לעותר פיצוי בסך 595 ₪, ודחתה את מרבית תביעתו. סכום זה נפסק כנגד גמול עבודה בשעות נוספות, אשר ממנו קוזזו זמני הפסקות העותר וכן תוספות של 17% ששולמה ללא הצדקה (ראו, ד"מ 14002-03-14, כב' השופטת א' גילצר-כץ, ונציגת הציבור ח' קפלניקוב). ערעור העותר לבית הדין הארצי לעבודה התקבל בצורה חלקית. במסגרתו, נפסק סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לתשלום שעות נוספות, כאשר על הצדדים לערוך את החישוב הספציפי. סכום זה הסתכם בכ-69,000 ₪. בנוסף, נקבע כי העותר זכאי לחלף הודעה מוקדמת ולהוצאות משפט, וכי דינן של טענות הקיזוז של המשיבה – בנוגע לזמני ההפסקות ובנוגע לתוספת של 17% – להידחות. לגבי זיכוי המס הוחלט כי נוכח הצהרת פקיד השומה לפני בית הדין האזורי, לפיה לאחר קבלת מסמכי המשיבה העותר יקבל את זיכויי המס שהתבקשו – התייתר הצורך להכריע בשאלה; וככל שלעותר ישנן השגות נוספות עליו לפנות ישירות לרשות המיסים. מכאן העתירה המונחת לפני. בפי העותר שלוש טענות מרכזיות: הראשונה עוסקת בכך שלטענת העותר, ערכאת הערעור שינתה ממצא עובדתי של הערכאה הדיונית, בכך שלא הכירה בתקופת העסקתו דרך חברת כוח האדם אצל משיבה 2. השנייה עניינה גמול בגין שעות עבודה נוספות. בעוד העותר סבור כי הוא זכאי לגמול לאחר 7 שעות עבודה, בית הדין הארצי קבע כי זכאותו מתהווה רק לאחר 8 שעות. השלישית עוסקת בכך שעל פי העותר, הערכאה הערעורית נמנעה מלהכריע בסוגיות של העסקה פוגענית, מס הכנסה שנוכה בעבר ומס הכנסה שעתיד להיות מנוכה בעת קבלת הפרשי השכר, באופן שפגע בסכום הפיצויים לו הוא זכאי. 2. לאחר עיון בעתירה – נחה דעתי כי דינה להידחות. כלל ידוע הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. לא בכדי ייחד המחוקק תחום סמכות מוגדר ומופרד לערכאה זו, שהיא בית דין. מכאן שעת בית הדין מפעיל את סמכותו הייחודית, על בית משפט זה לנהוג בריסון ולהפעיל את סמכותו במשורה. החריג לכלל זה קיים למשל במצב בו מתקיימים שני תנאים מצברים: ישנה טעות משפטית מהותית; והצדק מחייב התערבות של בית משפט זה, נוכח נסיבות העניין (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, מ (1) 673, 693 (1986) (להלן: עניין חטיב); בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, מט (1) 573 (1995) (להלן: עניין האגודה הארצית)). במסגרת התנאי הראשון, לפיו מדובר בטעות משפטית מהותית, יש לבחון את אופי הבעיה הנידונה, לרבות חשיבותה הציבורית הכללית, משקלה המשפטי הסגולי, כלליותה ועד כמה היא נפוצה כתופעה במסגרת יחסי העבודה, כמו גם את השפעתה הכללית על הליכים חברתיים. ככל שמדובר בטעות משפטית "רגילה" – לא תקום עילה להתערב בהחלטות בית הדין לעבודה (חטיב, עמ' 694; בג"צ 3229/12 אחים סמאר שיווק פירות וירקות תמרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 4 (12.2.13)). בעניינו, העותר מעלה שאלות עובדתיות, וליבונן אינו עולה בקנה אחד עם תנאי זה. שאלת תקופת העבודה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות והיעדר ההכרעה הנטענת בטענות העותר – כולן נוגעות לשאלות עובדתיות-נקודתיות, שעניינן הפיצוי לו הוא זכאי. למשל, הטענות לגבי העסקה הפוגענית נסובות סביב השאלה העובדתית האם העותר הועסק במשמרות לילה בלבד או לאו, כך על פי טענת העותר. אף בכובעו כערכאת ערעור בית משפט זה אינו נוטה להתערב בשאלות שכאלו. זאת נוכח יתרונה של הערכאה המבררת בעניין, בשל התרשמותה הבלתי אמצעית ממכלול העדים והראיות. הדבר נכון מכוח קל וחומר כאשר עסקינן בעתירה מסוג זה. עולה כי אף לא אחת מטענות העותר מעלה שאלה משפטית מהותית; ולכל היותר, עלה בידו לטעון כי מדובר בטעויות עובדתיות "רגילות". 3. לגבי טענתו השנייה של העותר, אוסיף כי בית הדין הארצי לא נקב בסכום בהקשר זה, אלא נתן סעד הצהרתי בלבד, מכוחו על הצדדים לערוך את החישוב. כפי שבואר, באמות מידה אלו לא נפלה טעות משפטית מהותית. יתרה מכך, נראה שגם הצדק אינו מחייב התערבות בהקשר זה. ככל שלעותר השגות על סכום הפיצוי הרי שעליו לפעול בערוצים הרלוונטיים, כפי שהתווה בית הדין הארצי. בעניין טענתו השלישית של העותר, לפיה בית הדין הארצי נמנע מלהכריע במספר סוגיות באופן שגרם לו נזק, הרי שבית הדין הארצי התייחס לדברים בהרחבה. לגבי ההעסקה הפוגענית, כפי שבואר שם, הדבר לא הוזכר בסיכומיו. הליך הביקורת על בית הדין הארצי איננו מתן הזדמנת נוספות להעלות טענות שלא הועלו בהליך קמא. לגבי סוגיות המס, להשגות העותר תשובה אחת, והיא כי עליו לפעול בהתאם לקביעת ערכאה קמא – לפנות לרשות המיסים לצורך תיאום מס. ממילא, כאמור, אין מדובר בטעות משפטית מהותית בהתאם להגדרתה בפסיקה, ועל כן לא מצאתי לנכון להידרש לטענות מעבר לאמור. עולה כי עתירה זו איננה באה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. זאת על פי אמות המידה שהתוותה הפסיקה וישומן על עובדות המקרה. לפיכך, אין מקום לקבל את העתירה. 4. העתירה נדחית. בהיעדר תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' באב התשע"ח (‏15.7.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18021730_Z01.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il