היועץ המשפטי לממשלה נ. B.G. Assistntce Ltd

פסק-דין בתיק ע"א 2173/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2173/05 רע"א 2354/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המערער בע"א 2173/05 והמשיב 2 ברע"א 2354/05: היועץ המשפטי לממשלה נ ג ד המשיבה 1 בע"א 2173/05 וברע"א 2354/05: B.G. Assistance Ltd המשיב 2 בע"א 2173/05 והמבקש ברע"א 2354/05: שמואל גרוסמן בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 24.1.05 בע"א 2254/01 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין וערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 18.1.05 בע"א 2254/01 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא י' גרוס תאריך הישיבה: ה' בחשון תשס"ו (7.11.05) בשם המערער בע"א 2173/05 והמשיב 2 ברע"א 2354/05: עו"ד ת' בר-אשר צבן; עו"ד א' פודמסקי בשם המשיבה 1 בע"א 2173/05 וברע"א 2354/05: עו"ד א' סגל; עו"ד א' וילנסקי בשם המשיב 2 בע"א 2173/05 והמבקש ברע"א 2354/05: עו"ד ש' צנג; עו"ד א' חנוך פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו שני הליכים ערעוריים: ערעור מטעם היועץ המשפטי לממשלה על החלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא י' גרוס) ביום 18.1.05; ובקשת רשות ערעור מטעם המבקש ברע"א 2354/05 (להלן - גרוסמן) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באותו הליך (סגן הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין), אשר ניתן ביום 24.1.05. 2. המשיבה 1 בשני ההליכים (להלן - BGA) וחברה נוספת בשם B.G. Financing Ltd., הינן חברות זרות העוסקות במתן ייעוץ, סיוע ואשראי לישראלים המבקשים לרכוש זכאות לפנסיה מהמוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה (להלן - החברות). מדובר בזכויות הנרכשות בהתאם לאמנה על בטחון סוציאלי שנכרתה בין ישראל לגרמניה. לצורך רכישת הזכויות, התקשרו לקוחות רבים של הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה) (להלן - הארגון), וביניהם גרוסמן, במספר הסכמים עם החברות. נוסחם של ההסכמים האמורים היה אחיד ונקבע מראש על ידי החברות. על פי תנאי ההתקשרות שנקבעו במסגרת ההסכמים, העניקו החברות הלוואות ללקוחות. פירעונן של הלוואות אלו נעשה על ידי ניכוי סכומים מסוימים מתוך הגמלה החודשית המגיעה ללקוח לפי תנאי הפנסיה. ההלוואות נועדו, בין היתר, לשם מימונו של תשלום פרמיה רטרואקטיבית למוסד לביטוח סוציאלי הגרמני וכן למימון פרמיית ביטוח חיים להבטחת פירעון ההלוואות במקרה של מות הלקוח. יצוין עוד כי העומד בראשו של הארגון, כמו גם בעל השליטה בחברות, הינו עו"ד ישראל פרי (להלן - פרי). 3. ביום 15.8.99 הגישה BGA לבית משפט השלום בתל אביב תביעה בסדר דין מקוצר נגד גרוסמן, במסגרתה עתרה לחייבו בתשלום סכום של כ-46,000 מרק גרמני נכון לאותו מועד (בעת הגשת התובענה מדובר היה בכ-106,000 ש"ח). על פי הנטען, החל מחודש נובמבר 1997 הפסיק גרוסמן לפרוע את ההלוואה אשר הועמדה לרשותו, ובכך הפר את ההסכם אותו כרת עם BGA. ביום 1.11.99 הגיש גרוסמן בקשת רשות להתגונן במסגרתה טען, בין היתר, כי תנאי ההסכם ואופן התנהלותה של BGA קיפחו את זכויותיו. בקשתו נענתה. בסיום הדיון בתביעה קיבלהּ בית משפט השלום (כב' השופט מ' שנהב) באופן חלקי, ביום 31.5.01, וחייב את גרוסמן לשלם ל-BGA סך של כ-28,000 מרק גרמני. בפסק הדין נקבע כי גרוסמן הפר את ההסכם עם BGA, וכי לא עלה בידו להוכיח שהתנהלותה של BGA הייתה נגועה במרמה או בחוסר תום לב, או כי גרמה להטעייתו. גרוסמן ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ואילו BGA מצידה הגישה ערעור שכנגד. ביום 12.8.01, כחודש וחצי לאחר הגשת הערעור, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד הארגון ונגד פרי (להלן - הנאשמים) במסגרתו יוחסו להם, בין היתר, עבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מורשה (ת"פ 40258/01; להלן - ההליך הפלילי). האישומים הכלולים בכתב האישום הינם סבוכים ומורכבים, ואין צורך כי נפרטם במלואם. בתכלית הקיצור נציין, כי על פי האמור בכתב האישום גנבו הנאשמים, במסגרת הסדרת תוכנית הפנסיה מגרמניה, סכומים של מאות מיליוני מרקים גרמניים מלקוחות הארגון. מדובר בגניבה המתייחסת לסכומים שונים בהם חויבו לקוחות הארגון במסגרת תנאיהם של ההסכמים עם החברות. לפי הנטען, הציגו הנאשמים ללקוחות הארגון מצגים כוזבים וגנבו מהם סכומי כסף שאמורים היו, על פי ההרשאה שניתנה, להיגבות לצורך תשלום פרמיות ביטוח. 4. בחודש ספטמבר 2004, לאחר חלוף מספר שנים ממועד הגשת הערעור והערעור שכנגד ולאחר שנשמעו טענותיהם של בעלי הדין, הודיע היועץ המשפטי לממשלה (להלן - היועץ) על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. בד בבד עם התייצבותו, עתר היועץ כי בית המשפט המחוזי יעכב את המשך בירורו של הערעור עד למתן פסק דין בהליך הפלילי (להלן - בקשת העיכוב). עם זאת הדגיש היועץ, כי אינו נוקט עמדה לגופם של דברים. יצוין, כי מחודש נובמבר 2003 ועד לחודש ספטמבר 2005 התייצב היועץ בכ-260 הליכים אזרחיים, רובם ככולם תובענות כספיות אותן הגישה BGA נגד לקוחות הארגון אשר התקשרו עימה, וביקש לעכב את ההליכים עד להכרעה בהליך הפלילי. טענתו העיקרית של היועץ לעניין זה היא, כי קיים פער ממשי בין המידע המוצג לבית המשפט במסגרת ההליך הפלילי, לבין המידע החלקי והחסר אשר נפרש בפני הערכאות האזרחיות אשר דנות בתובענותBGA נגד לקוחות הארגון. לגישתו של היועץ, פער המידע הקיים במסגרת ההליכים האזרחיים, אשר נובע מחוסר השוויון האינהרנטי בין BGA לבין לקוחות הארגון, עלול להוביל לעיוות דין. עוד נוסיף, כי ביום 18.7.04 דחה בית המשפט הגבוה לצדק עתירה אשר הגישו הנאשמים נגד היועץ, ואשר במסגרתה ביקשו הם להורות ליועץ לבטל את התייצבותו במסגרת ההליכים השונים הנזכרים (בג"ץ 1873/04). ביום 18.1.05 דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא י' גרוס) את בקשת העיכוב. דחייתה של הבקשה נומקה, בין היתר, בשלב המאוחר בו התייצב היועץ בהליך. מספר ימים לאחר מכן, ביום 24.1.05, נתן בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין) פסק דין הדוחה את ערעורו של גרוסמן ומקבל את הערעור שכנגד מטעם BGA. ביום 3.3.05, לאחר מתן פסק הדין, הגיש היועץ ערעור לבית משפט זה על דחייתה של בקשת העיכוב (ע"א 2173/05). בערעור חזר היועץ על עמדתו לפיה ראוי לעכב ההליך בעניינו של גרוסמן עד למתן פסק דין בהליך הפלילי. גרוסמן הביע תמיכה בעמדתו של היועץ, ואילו BGA התנגדה לה. כמו כן, ביום 9.3.05 הגיש גרוסמן בקשת רשות ערעור על פסק הדין (רע"א 2354/05). 5. אכן, הכלל הוא כי קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין (רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (לא פורסם); רע"א 210/03 Foundation Sansounimaille נ' פרי (לא פורסם)). בדרך כלל המבקש את עיכובו של ההליך האזרחי הינו הנאשם בהליך הפלילי. בעניין דכאן שונים הם פני הדברים. מבקש העיכוב איננו הנאשם. נסיבותיו הייחודיות של המקרה דנא הובילוני לכלל מסקנה כי עמדתו של היועץ, לפיה ראוי לעכב את ההליך נשוא דיוננו עד למתן פסק דין בהליך הפלילי, נכונה היא. אבהיר עתה את טעמיי לכך. כאמור, במסגרת כתב האישום אשר הוגש בהליך הפלילי נטען, כי סכומים שונים בהם חויבו לקוחות הארגון (וביניהם גרוסמן) על פי ההסכמים עם החברות הוצאו מהם במרמה, על בסיס מצגים כוזבים, ונגנבו מהם. לעומת זאת, במסגרת ההליך האזרחי אשר נקטה BGA נגד גרוסמן, דרשה היא כי גרוסמן יחויב במלוא הסכום אותו התחייב לשלם לה על פי ההסכם שנכרת ביניהם. עינינו הרואות, כי מדובר במצב דברים יוצא דופן: עניין לנו בתובענה אזרחית המוגשת על ידי חברה אשר באמצעותה, כך על פי הנטען במסגרת הליך פלילי המתנהל במקביל, פעלו הנאשמים כנגד קורבנות העבירות וביניהם הנתבע. ברי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו קיים קשר הדוק בין המסכת העובדתית המתעוררת במסגרת ההליך הפלילי לזו אשר נדונה במסגרת ההליך האזרחי. זאת ועוד, לתוצאותיו של ההליך הפלילי עשויה להיות השפעה, מבחינות מסוימות, על ההתדיינות במסגרת ההליך האזרחי. אם אכן יסתיים ההליך הפלילי בהרשעתם של הנאשמים, אפשר שקביעות מסוימות במסגרת הכרעת הדין בהליך הפלילי יוכלו להקים טענות הגנה לגרוסמן במסגרת ההליך האזרחי. זאת, בין היתר, מכוחו של סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. 6. דומה, שבהשפעה האפשרית של תוצאות ההליך הפלילי על ההליך האזרחי שבין BGA לגרוסמן לא היה די על מנת להוביל לעיכובו של ההליך. עם זאת, לנימוק הנזכר מצטרף נתון נוסף, אשר בפועלם יחדיו יש כדי להטות את הכף לטובת עיכובם של ההליכים. כוונתי היא לפער בין המידע המוצג במסגרת ההליך הפלילי לבין המידע אליו נחשף בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי. מבקשת העיכוב עולה, כי במסגרת ההליך הפלילי מוצגות ראיות רבות אשר אינן עומדות לרשותם של הנתבעים בהליכים האזרחיים שננקטים על ידי BGA, וביניהם גרוסמן. כן נחקרים עדים שונים, לרבות עדים המגיעים לצורך כך מחוץ לישראל. זאת ועוד, לטענת היועץ מציגה BGA בפני הערכאות הדנות בהליכים האזרחיים תמונה עובדתית חסרה ובלתי מדויקת. יוצא אם כן, כי הערכאה אשר דנה בהליך הפלילי נחשפת למידע רב אשר אינו עומד בפני בתי המשפט הדנים בהליכים האזרחיים. מאחר שמידע זה אינו מצוי בידיהם של הנתבעים, וברי כי אף אין ביכולתם להשיגו במלואו, הרי שממילא אין באפשרותם להציגו במסגרת ההליך בעניינם. על רקע פער המידע האמור, מתעורר חשש כי עלול להיגרם עיוות דין לנתבעים בגדר ההליכים האזרחיים, וביניהם גרוסמן. חשש זה הוא אשר הובילני למסקנה כי ככלל, אכן ראוי לעכב את ההליכים האזרחיים עד להכרעה בהליך הפלילי. לטענת BGA, האפשרות הנתונה לנתבעים לעיין בחומרים הרלוונטיים לעניינם אשר מצויים בתיק הפלילי, מאיינת את פער המידע האמור. בהקשר זה נציין, כי בית המשפט אשר דן בהליך הפלילי (כב' השופט ז' כספי) הכיר בזכותם העקרונית של הנתבעים לעיין בחלקים מסוימים מן התיק הפלילי. ההכרה האמורה נותרה על כנה אף במסגרת ערעורים אשר הוגשו לבית משפט זה על החלטותיה של הערכאה הפלילית בעניין האמור (ע"א 2360/03; ע"א 3207/04). אכן, אפשר שבחלקם הארי של ההליכים האזרחיים די במתן זכות עיון בתיק הפלילי לבעל דין בהליך אזרחי, על מנת לאיין את החשש מפני פערי מידע בין ההליכים. אלא שלא כך הדבר לגבי ההליכים האזרחיים נשוא דיוננו. האישומים המיוחסים לנאשמים הינם סבוכים ומורכבים. בבקשת העיכוב צוין, כי במסגרת ההליך הפלילי הוגשו כ-2000 מוצגים וכי פרוטוקול הדיונים מחזיק אלפי עמודים. על רקע הנתונים הנזכרים, אין זה מעשי לצפות מכל אחד ואחד מן הנתבעים לעיין במלוא החומר הרלוונטי המצוי בתיק הפלילי ולפורשו בפני הערכאה האזרחית אשר דנה בעניינו. למעשה יש לומר, כי הנתבעים נעדרים את המשאבים הנדרשים על מנת להשתלט על היקפן העצום של הראיות המוצגות במסגרת ההליך הפלילי. זאת, בניגוד ל-BGA אשר מטבע הדברים מצויה בראיות האמורות. בדברינו האחרונים יש כדי להצביע על חוסר השוויון הבולט אשר קיים בין הנתבעים בהליכים האזרחיים לבין BGA, היא התובעת בהליכים אלו. לאור האמור, מתן זכות עיון בתיק הפלילי בוודאי שאיננה מאיינת את פער המידע ואת החשש מפני עיוות דין בעטיו של פער זה. נוסיף עוד, כי אף טעמי יעילות תומכים בעיכובם של ההליכים האזרחיים עד לסיומו של ההליך הפלילי. שכן, להכרעה בהליך הפלילי עשויות להיות השלכות, מבחינות שונות, על מאות רבות של הליכים בין BGA לבין לקוחות הארגון. 7. אחד הטעמים אשר עמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת העיכוב היה המועד בו הוגשה. נפנה אם כן לבחון עניין זה. פסק דינה של הערכאה הדיונית ניתן כאמור ביום 31.5.01. כתב האישום נגד הנאשמים הוגש כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 12.8.01. מכאן, שבעת הדיון בתובענה בפני הערכאה הדיונית טרם בא לעולם ההליך הפלילי נגד הנאשמים, הגם שהחקירה הפלילית בעניינם החלה שנים רבות קודם לכן. מכל מקום, אף לאחר הגשתו של כתב האישום לא הזדרז היועץ להודיע על התייצבותו. הודעת ההתייצבות בהליך שבין BGA לגרוסמן, כמו גם בקשת העיכוב, הוגשו בחודש ספטמבר 2004, לאחר חלוף מספר שנים מהמועד בו הוגשו הערעור והערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי, ולאחר שערכאת הערעור שמעה את טענותיהם של בעלי הדין. האם יש בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתנו, לפיה ראוי היה להורות על עיכובו של ההליך? סבורני, כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. אכן, בעת שהגיש היועץ את בקשת העיכוב כבר ניתן פסק דינה של הערכאה הדיונית, ואף ההליך הערעורי עמד בפני סיום. עם זאת, על רקע הטעמים כבדי המשקל אשר ציינו לעיל - אשר עיקרם הינו החשש מפני עיוות דין עקב קיומו של פער ממשי בין המידע המובא בפני הערכאה האזרחית לזה המובא בפני הערכאה הפלילית - דומה כי אין במועד המאוחר בו הוגשה בקשת העיכוב כדי להטות את הכף לעבר דחייתה (לעניין סמכותו של היועץ להתייצב בהליך בכל שלב משלביו ראו, ע"א 347/71 סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון, פ"ד כו(2) 328). בהקשר זה יצוין, כי בידיה של ערכאת הערעור נתונים כלים שונים המאפשרים התמודדות עם ההשלכות של תוצאת ההליך הפלילי על הממצאים העובדתיים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, ככל שתהיינה כאלו. בכל מקרה, אין לנו צורך לדון עתה במהותם של אותם כלים. 8. במסגרת התנגדותה לעיכוב ההליך האזרחי בינה לבין גרוסמן, נתלית BGA בהחלטה מסוימת אשר ניתנה על ידי ביום 12.12.04 בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה. באותה החלטה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי, אשר דחתה בקשה מטעם המבקשת דשם לדחות את מועד הדיון בערעורה עד למתן פסק דין בהליך הפלילי (רע"א 2984/04 סטולוביץ נ' הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי (לא פורסם)). אין בהחלטה הנזכרת כדי לסייע ל-BGA. במסגרת ההחלטה צוין במפורש כי היא ניתנה על רקע נסיבותיו הייחודיות של המקרה וכי אין בה כדי להשליך באופן כלשהו על הליכים אחרים בהם התבקשה דחייה דומה. 9. הגענו לכלל מסקנה, כי ראוי היה להיעתר לבקשת העיכוב שהגיש היועץ ולעכב את ההליך האזרחי בעניינו של גרוסמן עד למתן פסק דין בהליך הפלילי. כאמור, הגיש היועץ ערעור בזכות על ההחלטה הדוחה את בקשת העיכוב, וזאת לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערעורו של היועץ מעורר קשיים דיוניים שונים. בין היתר מתעורר ספק, האם אופן התקיפה הנכון במקרה דנא הינו על דרך של ערעור בזכות או שמא נדרשת רשות ערעור. בהקשר זה יצוין, כי BGA עתרה בפני בית משפט זה למחיקתו של ערעור היועץ על הסף בשל טעמים פרוצדורליים שונים. ביום 1.5.05 דחה כב' הרשם י' מרזל את הבקשה. ערעור שהוגש על החלטת הרשם נדחה ביום 9.8.05 על ידי כב' השופט א' ריבלין, אך בלא הכרעה לגופן של הטענות (בש"א 4291/05). כפי שיובהר מיד, אף אנו איננו נדרשים להכריע בסוגיות הדיוניות. ערעורו של היועץ מופנה כנגד דחייתה של בקשת העיכוב. אילו היינו מקבלים את ערעור היועץ, התוצאה הייתה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מתבטל, והעניין היה מוחזר לערכאת הערעור תוך שהמשך ההליכים היה מעוכב עד למתן פסק דין בהליך הפלילי. למעשה, המטרה אשר עומדת בבסיסה של בקשת העיכוב, כמו גם בבסיסו של ערעור היועץ, הינה למנוע מתן פסק דין חלוט בהליך האזרחי שבין BGA לבין גרוסמן טרם שההליך הפלילי יבוא אל קיצו. אלא שמטרה זו ניתן להשיג אף באופן חילופי, באמצעות עיכובה של בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי גרוסמן עד למתן פסק דין במסגרת ההליך הפלילי. העובדה שבקשת רשות הערעור תהא תלויה ועומדת עד לסיומו של ההליך הפלילי, מונעת את הפיכת פסק דינה של ערכאת הערעור לחלוט. נראה, כי דרך פעולה זו עדיפה על הדרך לה עתר היועץ במסגרת ערעורו, באשר היא מאפשרת הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. כך, אם בסופו של יום יתברר כי פסק הדין בהליך הפלילי איננו משליך על ההליך האזרחי, יימנע הצורך לדון מחדש בהשגות הערעוריות שהוגשו על ידי בעלי הדין לבית המשפט המחוזי. משמושגת מטרתו של ערעור היועץ באמצעות עיכובה של בקשת רשות הערעור, מתייתר הערעור ויש להורות על דחייתו. 10. מסקנתנו לפיה ראוי במקרה זה לעכב הליכים אזרחיים מן הסוג המיוחד המצוי בפנינו עד להכרעה בהליך הפלילי, עוסקת בהליכים אשר טרם הסתיימו בהכרעה חלוטה. בהקשר זה עשויה להתעורר שאלה ביחס להליכים דומים אשר הפכו חלוטים עובר למתן הכרעתנו זו. כוונתי הינה לאפשרות שבעקבות קביעתנו הנוכחית, יוגשו לבתי המשפט המחוזיים ולבית משפט זה בקשות להארכת מועד לשם הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פסקי דין אשר ניתנו בעבר במסגרת הליכים בין BGA לבין לקוחות הארגון. דומה, כי לעניין זה נוטה הכף דווקא לעבר דחייתן של בקשות מן הסוג האמור. אין כל טעם ראוי לאפשר הגשה של השגות ערעוריות על החלטות אשר כבר הפכו חלוטות, מקום בו מטרתו הבלבדית של המגיש הינה לעכב הדיון בהשגה עד למתן פסק דין בהליך הפלילי. פתיחת פתח מעין זה עלולה להכביד על המערכת השיפוטית ללא הצדקה ממשית. משיינתן פסק הדין בהליך הפלילי, אפשר שתעמודנה לאותם בעלי דין אפשרויות שונות להשיג על ההכרעה בעניינם בהליך האזרחי, בהנחה שההכרעה הייתה לחובתם והגם שזו חלוטה. נוסיף עוד, כי באת כוח היועץ עדכנה אותנו בדבר התייצבותו של היועץ במסגרת הליכי הוצאה לפועל הננקטים נגד לקוחות הארגון, בעקבות פסקי דין אשר ניתנו לזכותה של BGA. אף במקרים אלו עותר היועץ לעכב את ההליכים עד לסיומו של ההליך הפלילי. איננו מביעים כל עמדה ביחס לבקשות האמורות. במילים אחרות, אין ללמוד מהכרעתנו במקרה הנוכחי לא לכאן ולא לכאן לגבי בקשות באשר להליכים תלויים בהוצאה לפועל, בעקבות פסקי דין חלוטים. עניין זה לא נטען בפנינו. ברי, כי אף אין בהכרעתנו כדי להשפיע באופן כלשהו על התנהלותו של ההליך הפלילי. 11. בימים האחרונים נתקבלה הודעה מאת BGA. ההודעה נוגעת לפסק דין שניתן עוד ביום 28.11.05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ש' דותן), בשבתו כערכאת ערעור, בעניין עיכוב הליכים בעשרות תיקים של BGA שהוגשו בבית משפט השלום. לא נביע כל דעה לגבי פסק הדין ואין באמור בו כדי לשנות מעמדתנו. התוצאה היא, כי בקשת רשות הערעור מעוכבת עד להכרעה בהליך הפלילי וכן מעוכבים הליכי ההוצאה לפועל נגד גרוסמן, ואילו ערעורו של היועץ נדחה. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, ט"ו בשבט תשס"ו (13.2.06) ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05021730_S13.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/