פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2171/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2171/11 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.2.11 בתפ"ח 1083/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן-יוסף תאריך הישיבה: י"א בתמוז התשע"א (13.7.2011) בשם המערער: עו"ד שלום פיניאה בשם המשיבה: עו"ד נעמי כ"ץ-לולב בשם שירות המבחן: גב' אורית דקל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.2.2011 (פ.ח 1038-08, כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן-יוסף). כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו מעשים מגונים לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין) ומעשים מגונים לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין. על פי כתב האישום המתוקן, במספר הזדמנויות ביצע המערער בנכדתה הקטינה של בת זוגו (להלן: המתלוננת) מעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, בכך שנגע בגופה ובאיבר מינה שלא בהסכמתה החופשית וכן הורה לה לשהות בתנוחות מסוימות ולגעת בגופו שלו. כל זאת במשך כשלוש שנים מאז היות המתלוננת ילדה בת 11. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון. כחלק מן ההסדר הוסכם כי הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי והוסכם כי סכום הפיצוי למתלוננת יהיה בסך של 200,000 ש"ח. בית המשפט הדגיש את הקושי הרב שבמלאכת גזירת הדין במקרה דנן, לאור חומרתן של העבירות ומצבה הקשה של המתלוננת מחד, ולאור נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות גילו המבוגר ועברו הנקי. בית המשפט ציין את הזמינות והנגישות שאפיינה את יחסי המערער והמתלוננת שהכירו במסגרת משפחתית, ושנוצלה על ידו לביצוע המעשים החמורים. כמו כן צוין, לאור תסקיר קורבן עבירה שהוגש מטעם שירות המבחן בעניינה של המתלוננת, כי הנזק שנגרם לה חמור ביותר והסיכויים לשיקומה אינם גבוהים. לאור השיקולים הללו נגזרו על המערער 5 שנות מאסר בפועל, 28 חודשי מאסר מותנה ותשלום פיצוי בסך של 200,000 ש"ח למתלוננת. מכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו בגזירת העונש, ולא נתן משקל מספק למצבו הנפשי ולנתוניו האישיים. לדבריו, מן התסקיר שהוגש בעניינו מטעם שירות המבחן, הסיכון הנובע ממנו איננו גבוה ולכן יש להפנותו לאפיק טיפולי ושיקומי. המערער מדגיש כי בחוות הדעת הפסיכיאטרית בענייננו נקבע כי לאור מצבו הגופני והנפשי והיותו נזקק לסיוע בתפקוד ולמעקב רפואי רצוף נראה כי לא יצליח להתמודד עם שהיה במאסר בפועל. עוד הוא טוען כי לא ניתן משקל מספק לכך שהודה בכתב האישום ובכך חסך זמן שיפוטי רב ויקר וכן חסך למתלוננת את חווית העדות בבית משפט. בנוסף, מלין המערער על כך שלא ניתן משקל ראוי לגובה הפיצוי שהסכים לשלם למתלוננת אשר מעיד, לדבריו, על לקיחת אחריות ועל נכונות לסייע בשיקומה. לבסוף הוא טוען, כי לאור מצבו וגילו, ספק אם יזכה להשתחרר מהמאסר ועל כן העונש שנגזר עליו הינו בבחינת "מאסר עולם" אשר עלול להביא לשבירתו. המערער מבקש כי יבוטל רכיב המאסר בפועל שהוטל עליו ויוחלף בעונש ה'צופה פני עתיד' כהגדרתו. מנגד, טוענת המשיבה כי מעשיו של המערער נמצאים ברף העליון ביותר של מעשים מגונים. המערער, לדבריה, ניצל את חולשתה של ילדה שסבלה מקשיים, איים עליה וביצע בה מעשים חמורים. המשיבה הדגישה את מצבה של המתלוננת כיום בעקבות מעשיו של המערער, לרבות ניסיונותיה האובדניים והטראומה הנפשית בה היא שרויה. לבסוף היא טוענת כי העונש שנגזר על המערער הולם את מעשיו ואת הנזק העצום שגרם ועל כן אין כל מקום להקלה בו. דיון והכרעה לאחר עיון בהודעת הערעור ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי, וכן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הכלל הוא כי התערבות ערכאת הערעור במידת העונש תעשה רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו ע"פ 8581/10 מיכאל ליטבק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 5.6.2011). בענייננו, לאור חומרת העבירות, אין כל סטייה שכזו. עם זאת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מלאכת גזירת העונש במקרה דנן מורכבת ביותר וזאת לאור השיקולים השונים, כבדי המשקל, העומדים משני צידי המתרס. בהקשר זה יוער, כי לא נעלם מעיננו מצבו הקשה של המערער ואכן אין ספק שמאסר בפועל לא יטיב עמו. אולם מנגד, עומדים מעשיו המרובים החמורים אשר נמשכו לאורך מספר שנים. המערער, כפי שעולה מן החומר שבפנינו, הסב נזק רב למתלוננת שהיקפו רחב לאין שיעור, וניכר כי על אף שלקח אחריות על מעשיו והודה במסגרת הסדר הטיעון, הוא ממשיך להמעיט בחומרת העבירות ולהטיל חלק מן האחריות להן על המתלוננת עצמה (כך על פי תסקיר שירות המבחן שהוגש לנו בעניינו של המערער). על כן, בנסיבות המקרה דנן, העונש שנגזר על המערער הולם וראוי. יוער כי המערער הטוען להקלה בעונשו, מסתמך הן על חוות דעתו של כבוד השופט גולדברג בע"פ 3854/95 כפיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.1996) (להלן: עניין כפיר), בה הודגש כי אם קיים חשש שהנאשם לא יצליח לעמוד נפשית בעונש המאסר, יש להימנע משליחתו למאסר; והן על פסק הדין שניתן בע"פ 7453/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.3.2011) (להלן: עניין פלוני), בו הוקל משמעותית עונשו של נאשם בעבירות מין. אולם, מן המקרים הללו לא ניתן ללמוד לענייננו. ראשית, בעניין כפיר מדובר היה בעבירות הונאה ושוחד שהן שונות מהותית מעבירות המין שביצע המערער. כמו כן התוצאה שאליה הגיע השופט גולדברג, לפיה יופחת העונש ויומר לעבודות שירות – נותרה בדעת מיעוט. שנית, בעניין פלוני הדגיש בית המשפט כי בנסיבות הספציפיות של אותו תיק, הפחתה בעונש המאסר נבעה מהתפתחויות שחלו לאחר מתן גזר הדין. בענייננו, אין כל נתון חדש, שלא היה בפני בית המשפט המחוזי, המצדיק התערבות במידת העונש שנגזר על המערער. לפיכך, אין בפסק הדין שהוצגו על ידי המערער, כדי לשנות ממסקנתנו. עוד יצוין, כי מן התסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן עולה, כי המערער, השוהה כעת במאסר, הועבר לאגף נוח יותר וביטא שביעות רצון מכך וכן כי הוא מסרב לקבל טיפול, לרבות טיפול בתחום עבירות המין. לנוכח האמור, לא מצאנו כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ואין לדעתנו מקום להקלה בעונשו של המערער. ניתן היום, י"ז בתמוז התשע"א (19.7.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11021710_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il