ואאל בראנסי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2171/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2171/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון המערער: ואאל בראנסי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.2.07 בת"פ 40043/06 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא ע' קפלן-הגלר תאריך הישיבה: י"ז בחשון תשס"ח (29.10.07) בשם המערער: עו"ד מ' שועאע בשם המשיבה: עו"ד מ' בוכמן-שינדל פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר עדנה-הגלר סגנית הנשיא) בת"פ 40043/06. 1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על סמך הודאתו במסגרת הסדר טעון בעובדות כתב אישום מתוקן שיחס לו עברה של הובלת כלי נשק, לפי סעיף 144(ב) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן עשית עסקה שיש עמה החזקה בנשק, לפי סעיפים 144(ב)2 יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין. לפי כתב האישום המערער, תושב טייבה, נפגש עם תושב טול כרם בשם בלחאווי, שסיפר לו כי הוא מעוניין לרכוש כלי נשק וביקש מהמערער להוביל אליו תמורת תשלום את כלי הנשק מאדם המתגורר באיזור רהט (להלן: תושב הדרום). לצורך הובלת כלי הנשק בקש המערער מבלחאווי למצוא נהג בשכר, וסיכם עמו כי יעביר אליו סכום כסף למימון רכישתם של כלי הנשק. המערער יצר קשר עם חברו, תושב טייבה, אשר בחזקתו משאית, ספר לו אודות הובלת הנשק מרהט וסיכם עמו כי ישמש כנהג שיוביל את כלי הנשק במשאיתו תמורת תשלום. לאחר מספר ימים העביר בלחאווי למערער סכום של 5,000 דולר במזומן למסור לתושב הדרום תמורה לכלי הנשק. העסקה המתוכננת לא יצאה לפועל בשל קושי ביצירת קשר עם תושב הדרום. בהמשך, ביום 25.1.06, לאחר תאום קודם עם תושב הדרום ועם נהג המשאית, יצא המערער מביתו ונסע עם נהג המשאית מטייבה לכיוון רהט, כשתושב הדרום מדריכם להגיע לנקודה בה יפגשו ויקבלו לידיהם את כלי הנשק. כ-10 ק"מ מזרחה לצומת פלוגות פגשו המערער וחברו את תושב הדרום והעמיסו על המשאית 22 רובי סער מסוג קלצ'ניקוב ו-22 מחסניות תואמות אל תוך מיכל שהיה במשאית. המערער וחברו כיסו את מיכל הנשק בקרטונים והניחו עליו מיכל נוסף הכל כדי להסוות את הנשק. המערער מסר לתושב הדרום סכום של 5,000 דולר, התקשר לבלחאווי והודיע שכלי הנשק בידיו. אלה העובדות בהן הורשע המערער על פי הודאתו. 2. בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר בפועל של שמונה שנים מיום מעצרו (25.1.06) ועונש מאסר על תנאי של שנתיים למשך שנתיים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת פשע או ניסיון לעבור עבירת פשע. יצויין כי הנאשם השני בכתב האישום, נהג המשאית, נדון לעונש מאסר בפועל של חמש וחצי שנים בניכוי תקופת מעצרו. במסגרת טעוני הצדדים לעונש בקשה המאשימה להחמיר בעונשם של הנאשמים היות שמדובר בתושבי ישראל שבמעשיהם סכנו את ביטחונם שלהם, של כלל אזרחי ישראל ושל תושבי האזור כולו. עוד צויין כי המערער הוא שניהל את העסקה כולה וגייס את נהג המשאית. בא כוח המערער טען כי המעורבים הנוספים שסחרו בנשק וקיבלו תמורה כספית עדיין מסתובבים חופשי, המערער הינו צעיר ללא עבר בפלילי, הרקע המשפחתי שלו קשה - הוא גדל בתנאים קשים תוך מצוקה וחווה התעללות פיזית ונפשית מצד אביו. הוא סבר כי יש לזקוף לזכות המערער את העובדה שהודה, חסך מזמנו של בית המשפט והעבירות לא בוצעו על רקע לאומני או מתוך אוריינטציה אידיאולוגית. בית המשפט המחוזי פרט בהרחבה את השיקולים בקביעת העונש, לרבות העובדה שהמערער היה מודע למשמעות הפלילית של העברת כלי הנשק לתושב השטחים בתמורה לכסף, בציינו כי העובדה שלא קיבל לבסוף את הכסף אינה מפחיתה מחומרת המעשה, העולה גם מן הכמות הגדולה של נשק בה מדובר. מנגד התייחס בית המשפט לתסקיר שרות המבחן בעניינו של המערער ולמצוקה הקשה בה הוא היה נתון בשל הפרידה מארוסתו על רקע מצוקה כלכלית. באיזון בין השיקולים השונים גזר לו בית המשפט את העונש שפורט. 3. בערעור טוען בא כוח המערער כי אינו מקל בחומרת המעשים. יחד עם זאת, הוא סבור כי העונש חמור ביותר ונמצא ברף העליון של הענישה בעבירות מסוג זה, בעיקר בהתחשב בעובדה שישנם שני מעורבים נוספים לגביהם הוצאה תעודת חיסיון והם לא הועמדו לדין, השרשרת של הובלת והפצת הנשק נקטעה בתפיסתו בתחום המדינה, ובמקרים דומים, ואף חמורים יותר בנסיבותיהם, גזר בית המשפט עונשים נמוכים בהרבה. באת כוח המשיבה טענה מנגד כי העונש סביר בנסיבות. היא הדגישה כי המערער ניצל את תושבותו בארץ לקדם עסקת נשק ואת העברתו של הנשק לשטחים. לדבריה, גם אם המערער הונע על ידי מניע כלכלי, הוא היה ודאי ער לכך שהספקת נשק גורמת להמשך גל הטרור והיא סבורה כי העונש אינו חמור בנסיבות ויש לדחות את הערעור. 4. עבירות הנשק בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות המצדיקות עונש חמור שיש בו לשקף את הנסיבות החמורות של המעשה ורמה גבוהה של הרתעה (ע"פ 4831/03 אבו בכר נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.04); ע"פ 11475/04 מדינת ישראל נגד סוארכה (לא פורסם, 7.11.05)). הדברים נכונים במיוחד בהתחשב בכמות הנשק הגדולה, בתכנון ובביצוע המתואם, כאשר תושב ישראל מתכנן ומבצע העברה של נשק לתושב שטחים, תוך שהוא מודע ואדיש לתוצאות מעשיו. במצב זה אין הוא יכול להבנות מכך שהסיכון נמנע עם תפיסתו. "מדובר בכלי נשק אשר הסכנה המוחשית הקרובה לוודאות (אם לא ודאות לחלוטין) הטמונה בהם, כי יעדם הוא לידי גורמים עוינים שישתמשו בהם לבצוע הרג וטרור נגד אזרחי המדינה ותושביה – הינה ניבטת וגלויה בעליל" (ת"פ (ב"ש) 8174/04 מדינת ישראל נגד מוהנא (לא פורסם, 4.7.05)). נשק זה עלול היה לגרום להרג רב וטמונה בו סכנה ודאית לביטחון הציבור. הדברים חמורים במיוחד בתקופה זו, בה נעשה שימוש גובר והולך בנשק ויש חשש שיביא לשפיכות דמים. לא ניתן לצפות מראש לאן יגיע וכלפי מי כיוון. בעבירות של סחר והובלת נשק טמונה סכנה ממשית לחיי אדם. מעשיו של המערער מצדיקים ענישה מחמירה שיהא בה להרתיע את המערער, כמו גם אחרים, ממעשים דומים בעתיד. העובדה שהוצא חיסיון ולא כל המעורבים נתנו את הדין מסיבות שלא הובררו בפנינו אינה מצדיקה הקלה עם המערער. בית המשפט נתן משקל להודאתו של המערער באישומים, לנסיבות האישיות, למצוקה האישית והכלכלית בה היה נתון. בית המשפט איזן בין השיקולים כולם. גם אנו בחנו שיקולים אלה ולא מצאנו כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המערער, ועל כן אין מקום להתערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט בחשון תשס"ח (31.10.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07021710_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il