איגור צור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2168/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2168/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: איגור צור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בה"פ 194/09 מיום 3.3.11 ע"י כב' השופט א' קולה תאריך הישיבה: ו' באלול התשע"א (5.9.11) בשם המערער: עו"ד שי ברק בשם המשיבה: עו"ד אושרת פטל פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. הערעור שבפנינו מופנה נגד הכרעת דין שניתנה בבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' קולה) ולחלופין נגד גזר הדין שניתן בעקבות ההרשעה. המערער הורשע בעבירות אלה: מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק); שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק, והדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק. המערער זוכה מחמת הספק מעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק. בגזר הדין הוטל על המערער מאסר של שמונה חודשים לריצוי בפועל (בניכוי ימי המעצר), מאסר מותנה של שישה חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע במשך שלוש שנים מיום שיחרורו מהמאסר, וקנס של 10,000 ש"ח או שני חודשי מאסר תמורתו. 2. כתב האישום שהוגש נגד המערער (ואשר תוקן לאחר ההקראה) מתאר סדרה של אירועים שהתרחשה ביום 6.11.09 במטווח המצוי בצפון הארץ. קבוצה של אנשים, ביצעה ירי אימון במטווח באקדחים שהוחזקו ברישיון. מספר אנשים מאותה קבוצה, ביניהם המערער, נותרו במקום עד סביבות השעה 17:00 (להלן – המתאמנים). או אז עזבו המתאמנים את המטווח. בקרבת מקום נמצאו מספר נערים. בשעה שהמתאמנים עזבו את המטווח בכלי רכבם הם הבחינו בנערים. בליבם של המתאמנים עלה חשד שהנערים מתכוונים לפרוץ למטווח או למכולה שנמצאה בגדרו. המתאמנים נדברו ביניהם לשוב למטווח ולנסות לתפוס את הנערים בעת שאלה ינסו לפרוץ למטווח ולמכולה. המתאמנים חזרו למטווח, חלקם באופן רגלי ואילו המערער ברכבו. בשלב מסוים ירד המערער מן הרכב בו נהג וירה מספר כדורים באקדח מסוג "יריחו". הוא עשה כן, לפי כתב האישום, כשהוא מודע לאפשרות שהנערים נמצאים בסביבה. כתוצאה מן הירי נפגע אחד הנערים, ששמו מאג'ד, מקליע שחדר לחזהו ולאחר מכן חדר לצווארו. כתוצאה מן הפגיעה נגרמו למאג'ד פגיעות שונות והוא אושפז בבית חולים. לפי כתב האישום גם אדם נוסף מבין המתאמנים, ששמו יעקב קריינר, ירה ירייה אחת מאקדחו. המשטרה פתחה בחקירה נוכח פציעתו של מאג'ד. לפי כתב האישום, הדיח המערער את שאר המתאמנים שעה שהינחה אותם לומר שהם עזבו את המטווח לפני ביצוע הירי. עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך החקירה המשטרתית מסר המערער למשטרה אקדחים אחרים, אך לא את האקדח מסוג "יריחו" בו עשה שימוש במהלך האירוע. המשיבה טענה בכתב האישום, כמו כן כי לאחר שהמערער חזר לביתו בתום האירוע, הוא ביצע שינויים בחולץ ובנוקר של האקדח האמור והשחית את הקנה שלו. הפעולות האחרונות נעשו על מנת לשבש את החקירה והמשפט. 3. המערער לא כפר בכך שמאג'ד נפגע כתוצאה מירי. עם זאת כפר המערער בכך שהוא ירה בעת האירוע וכי ביצע עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. בפני בית המשפט המחוזי העידו, בין היתר, המתאמנים, מאג'ד, וכן בני משפחה של העד העיקרי של התביעה. העד העיקרי היה אחד המתאמנים, ששמו יגאל כהן. מדובר בשוטר, שלא היה בתפקיד שעה שהוא נמצא במטווח. עד זה וכן עדים נוספים סיפרו על כך שבסביבות השעה 17:00 הם עזבו את המטווח במספר כלי רכב וראו מספר נערים בסביבה. מתאמן בשם אילן שנמצא יחדיו עם יגאל באותה מכונית, סיפר ליגאל שהמתאמנים סיכמו לחזור למטווח בשל חששם כי הנערים מתכוונים לפרוץ למקום. השעה הייתה שעת חשיכה. יגאל ואילן הלכו חזרה לכיוון המטווח ואילו טנדר (או ג'יפ) לבן הגיע מכיוון אחר. בשלב מסוים עצר הטנדר הלבן ואז נשמעו מספר יריות. יגאל סיפר בעדותו כי לא ראה את היורה. לפי דבריו של יגאל בעדותו, בהמשך הוא ואילן הגיעו לכניסה למטווח וראו את הטנדר הלבן שלידו עמד המערער. המערער החזיק בידו אקדח בצבע שחור. לדברי יגאל הוא אמר למערער "יכולת לפגוע בנו" ואז השיב המערער: "ראיתי אתכם ויריתי למעלה לכיוון ההר" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 6 ו-7). עד נוסף שמפיו נלמד באופן ישיר כי המערער עשה שימוש באקדחו היה מאג'ד. הוא העיד על כך שראה נהג של ג'יפ, והכוונה למערער, יורד מן הג'יפ ופותח בירי לכיוונם של הנערים (עמ' 60 לפרוטוקול). בהמשך, בחקירתו הנגדית, אישר מאג'ד שאמר במשטרה כי המערער אכן ירה אבל הוסיף "לא ידעתי מי פגע בי, נהג הג'יפ או אחרים" (עמ' 63 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת בית המשפט אמר העד מאג'ד כי אינו בטוח שנהג הג'יפ הוא זה שפגע והוסיף "אבל לרוב אני חושב שנהג הג'יפ" (שם). 4. במהלך המשפט התברר, כי העד יגאל סיפר סיפור דומה לסיפור שבעדותו בבית המשפט רק בהודעתו השנייה במשטרה. בחקירה הראשונה סיפר אך על כך שהמתאמנים עזבו את המטווח בשעה 17:00, הא ותו לא. בהודעה השנייה וכן בעדות במשטרה הסביר יגאל כי רק לאחר החקירה הראשונה הבין את חומרתו של האירוע והחליט שעליו לבצע את תפקידו כשוטר ולדווח אמת. הוא אכן התקשר למפקדת התחנה שלו, אהובה תומר ז"ל, וסיפר לה מה שקרה ובעקבות זאת הוא זומן לחקירה נוספת בה מסר את גירסתו המלאה. הסניגור המלומד שהופיע בפנינו, וקודמו שטען בבית המשפט המחוזי, ביקשו שלא ליתן אמון בדבריו של יגאל לגבי האירועים, כולל מה שמסר לגבי הדברים ששמע מן המערער לגבי הירי. בית המשפט המחוזי נתן אמון בדבריו של יגאל, כולל בהסבר שלו באשר להשתלשלות הנוגעת למסירת ההודעות השונות שלו במשטרה. מנגד, לא נתן בית המשפט אמון בעדותו של המערער. כאמור, גם מדבריו של מאג'ד עלה, כי המערער אכן ירה מאקדחו בעת האירוע. יצוין, כי המערער זוכה מחמת הספק מאחר שהמשיבה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הקליע שפגע במאג'ד נורה מאקדחו של המערער. 5. בכל הנוגע להדחה בעדות סמך בית המשפט על דבריו של יגאל ועל דבריו של העד אילן אכסלרוד כי המערער חזר ואמר להם לומר שהמתאמנים עזבו את המטווח בשעה 17:00 (עמ' 13 ועמ' 31 לפרוטוקול). העבירה הנוספת בה הורשע המערער הייתה שיבוש מהלכי משפט, שכוללת אף שיבוש של חקירת משטרה (ראו הגדרה של המונח "הליך שיפוטי" בסעיף 244 לחוק). לעניין זה יש לציין, כי התברר שהמערער לא הביא לתחנת המשטרה את אקדח ה"יריחו" בו עשה שימוש במטווח, אלא הביא אקדחים אחרים שהיו ברשותו (כולם ברישיון), למרות בקשה מפורשת של המשטרה. נוסף על כך הובאה ראייה של מומחה מן המשטרה, כי נעשו שינויים בחולץ ובנוקר של האקדח המסוים וכן כי הקנה שלו הושחת. יצוין, כי המערער נשאל בחקירה נגדית בעניין זה ואמר תחילה בעדותו כי החריצים בקנה האקדח נגרמו "פעם" בעת שנגרם מעצור עקב כך שתרמיל נתקע בבית הבליעה (עמ' 80 לפרוטוקול). בהמשכה של החקירה הנגדית התברר, שה"פעם" בה מדובר הייתה בדיוק באותו יום של האירוע, שעה שהמתאמנים ביצעו ירי במטווח (עמ' 81 לפרוטוקול). בעניין זה יצוין, כי הסניגור טען שהמערער לא נחקר כלל במשטרה בכל הנוגע לעבירה של שיבוש מהלכי משפט, ככל שמדובר בשינויים שנעשו באקדח. מסתבר, כי בחקירה שנערכה למערער ביום 7.11.09 נאמר לו כי הוא חשוד, בין היתר, בהחלפת חלקים באקדח וזאת במטרה להעלים ראיות ולשבש מהלכי חקירה (ת/9). מכל מקום, כתב האישום תוקן בנושא זה לפי בקשה מיום 1.3.2010, בלא התנגדות ממשית של ההגנה. 6. לא מצאנו כל סיבה להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית. כאמור, בית המשפט נתן אמון בעדותו של יגאל, כולל ההסבר מדוע רק בהודעתו השנייה במשטרה מסר תיאור נכון ומדויק של האירועים. כפי שצוין, גם מאג'ד העיד על כך שראה את המערער יורה באמצעות האקדח שהחזיק ברשותו. גם העובדה שהמערער נמנע מלהביא למשטרה דווקא את האקדח בו עשה שימוש, אף שנתבקש להביאו, מהווה תמיכה מסוימת לעדויות של האחרים בנושא האמור. המסקנה המתבקשת היא שיש לדחות את הערעור ככל שהופנה נגד הממצא לפיו המערער עשה שימוש באקדחו בעת האירוע. אף אין כל סיבה להתערב בהרשעה בעבירות הנוספות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. גם בעניין זה רשאי היה בית המשפט לסמוך על דברי העדים, יגאל ואילן, לגבי מה שאמר להם המערער לומר בעת חקירתם בכל הנוגע לעזיבתו של המטווח בשעה 17:00. השינויים שנעשו באקדח ה"יריחו" וכן אי הבאתו למשטרה משמשים בסיס מספיק להרשעה בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. המסקנה המתבקשת היא שאין להתערב בהכרעת הדין. 7. בית המשפט השית על המערער מאסר בפועל של שמונה חודשים, מאסר על תנאי של שישה חודשים וקנס בסך 10,000 ש"ח או שני חודשי מאסר תמורתו. לעניין זה טוען המערער כי בית המשפט החמיר עימו יתר על המידה, מה גם שנוצרה אצלו ציפייה שהעונש לא יעלה על שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לאחר שבית המשפט המחוזי ביקש חוות דעת מן הממונה על עבודות השירות. 8. סבורים אנו שיש לדחות אף את הערעור בעניין העונש, למעט תיקון מסוים בכל הנוגע לתשלום הקנס. כאמור, המערער הורשע בכך שעשה שימוש רשלני באקדח ובנוסף לכך ביצע עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. אכן, המערער זוכה מן הספק מעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, משום שלא הוכח כי הקליע שפגע במאג'ד נורה מאקדחו של המערער. ברור, על כן, שיש להתעלם לחלוטין, לעניין הענישה, מן העובדה שמאג'ד נפגע מירי בעת האירוע. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמערער השתמש בכלי נשק באופן רשלני. במקרה זה קיימת חומרה מיוחדת, שהרי ברור שלא היה כל צידוק לעשות שימוש בנשק מחוץ למטווח, לאחר שהמתאמנים סיימו את האימון. דווקא בגלל שמדובר באדם העוסק בירי לשם ספורט, ניתן היה לצפות מהמערער להתנהגות זהירה במיוחד שעה שמדובר בשימוש בכלי ירי. כאשר מוסיפים לכך את ההרשעה בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, ברי כי העונש שהושת, שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, אינו חמור כלל וכלל. ניתן אף לומר כי מדובר בעונש הנוטה לצד הקולה. אכן, העובדה שנתבקשה חוות דעת של הממונה על עבודות שירות יצרה ציפייה מסוימת אצל המערער. ברם, נוכח העונש הקל שהושת, אין מקום שאותה ציפייה תביא, בנסיבות העניין, לאי הטלת עונש מאסר לריצוי בין כותלי הכלא. המערער אף מלין על הקנס שהושת עליו. בעניין זה נטען כי המערער פוטר לאחרונה מעבודתו ויקשה עליו לשאת בקנס. המשיבה הסכימה כי הקנס ישולם בפריסה שתיקבע על ידי בית המשפט. לעניין זה, ולגביו בלבד, מתקבל הערעור כך שהקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. 9. אשר על כן, הננו מחליטים לדחות את הערעור, הן לגבי הכרעת הדין והן לגבי גזר הדין, בכפוף לתיקון מסוים ככל שמדובר בקנס, כמפורט בסיפא של פיסקה 8 לעיל. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 2.10.11, לא יאוחר מן השעה 10:00. ניתן היום, י"ג באלול תשע"א (12.9.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11021680_S03.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il