פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2164/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2164/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד קרן הורוביץ; עו"ד אוסנת פרינץ בשם המשיבים 2-1: עו"ד ד"ר רפי רכס בשם המשיב 3: עו"ד מיכאל דרעי פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטלנה החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול), מיום 17.9.2016, והחלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי), מיום 29.6.2015. כנטען, נקבע בגדרן של החלטות אלה כי העותרת אינה זכאית לכך שחלוקת הרכוש בינה ובין המשיב 3 (להלן: המשיב), תעשה תוך התחשבות בכושר ההשתכרות של המשיב, אשר נבנה במהלך חיי הנישואין, וזאת בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון); ומדוע לא יוחזר הדיון בחלוקת הרכוש בין העותרת לבין המשיב, להכרעתו של בית הדין האזורי, בהרכב אחר, על מנת ליישם את הוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, בכל הנוגע לכושר ההשתכרות של המשיב. הרקע להגשת העתירה 2. זוהי עתירתה השנייה של העותרת לבית משפט זה, אשר נוגעת להליך המשפטי, שהתקיים בעניינה ובעניינו של המשיב, בבית הדין האזורי ובבית הדין הרבני הגדול. נסקור להלן בקצרה את העובדות המפורטות בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8947/12 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, מיום 24.4.2013, שניתן בהרכב: השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין; השופט נ' הנדל; והשופט א' שהם (להלן: העתירה הראשונה), ונתייחס לעובדות הנוספות הצריכות לעניין. 3. העותרת והמשיב נישאו זו לזה בשנת 1981, ונולדו להם 3 ילדים, שניים מהם בגירים, וקטין כבן 16 שנים. עד לשנת 1997, עבדה העותרת לפרנסתה, ומאז היא משמשת, לדבריה, כעקרת בית. המשיב הינו שכיר בעל תפקיד ניהולי. במהלך שנת 2009, הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין האזורי, אשר יחד עמה נכרכו תביעות בענייני מזונות ורכוש. ביום 4.1.2012, התקבלה תביעת הגירושין וניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, במסגרתו חויבה העותרת בקבלת גט מהמשיב. בית הדין האזורי קבע בנוסף, כי שווי בית המגורים של הצדדים, כמו גם זכויותיהם הכספיות ונכסים שנצברו מיום הנישואין ועד למועד הפירוד, יחולקו ביניהם בחלקים שווים. ביום 1.3.2012, חתמו הצדדים על הסכם גירושין, אשר אושר על ידי בית הדין האזורי. העותרת והמשיב הגישו ערעורים הדדיים לבית הדין הגדול על פסק דינו של בית הדין האזורי, ועוד טרם שניתן פסק דינו של בית הדין הגדול בערעורים, התגרשו השניים, בית המגורים נמכר, וחשבון הבנק המשותף חולק ביניהם. ביום 13.5.2012, דחה בית הדין הגדול את הערעורים, בקובעו, בהקשר לחלוקת הרכוש, כי "בית הדין האזורי עדיין לא הוציא החלטה סופית בעניין, רק החלטה עקרונית, אך האישה לא טוענת נגד ההחלטה העקרונית של חלוקת הרכוש בשווה, אלא כנגד ההחלטה לחלק רק את הרכוש שרשום על שם הצדדים". עוד הוסיף בית הדין הגדול וקבע, כי הצדדים יחזרו לבית הדין האזורי, אשר יסיים את הדיון בחלוקת הרכוש ביניהם. ביום 5.6.2012, הגישה העותרת בקשה לבית הדין הגדול, בגדרה עתרה להתערבותו בהליכים שונים שהתקיימו בעניינה. בהחלטתו מיום 20.11.2012, קבע נשיא בית הדין הגדול, כי טענותיה של העותרת זכו להתייחסות נאותה בבתי הדין הרבניים, אך חרף זאת פנה לבית הדין האזורי בבקשה, לשקול קיומו של דיון נוסף בעניין מזונות האישה. ביום 11.12.2012, הגישה העותרת את עתירתה הראשונה, שעסקה בהחלטתו של בית הדין האזורי, מיום 4.1.2012, ובהחלטת בית הדין הגדול, מיום 13.5.2012. במסגרת עתירה זו, העלתה העותרת טענות רבות, וביניהן טענה כי יש לחלק את הרכוש בין בני הזוג בחלקים שאינם שווים, בשל תרומתה ליכולת ההשתכרות של המשיב; ולזכאותה, בשל כך, לחלק במוניטין וב"נכסי הקריירה" של המשיב, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, שעניינו חלוקה בלתי שוויונית של הרכוש. ביום 24.4.2013, דחה בית משפט זה את העתירה על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים. נקבע, כי אין בהכרעותיהן של בתי הדין בעניינה של העותרת, משום חריגה מסמכות – "לא במובן הצר ולא במובן הרחב" – ועוד נקבע כי לא נפל בהן פגם מהותי היורד לשורשו של ההליך המשפטי. ביום 29.6.2015, ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי בנושא חלוקת הרכוש בין העותרת לבין המשיב. בית הדין האזורי דחה טענות שונות שהעלתה העותרת, וביניהן את הטענה בדבר זכאותה ל"נכסי קריירה" של המשיב, בקובעו כי לא עלה בידי העותרת להרים את נטל ההוכחה, באשר ליסודות הנדרשים לקיומה של זכות ב"נכסי קריירה". עוד קבע בית הדין האזורי, כי "לא הוכח שקידומו של האיש [המשיב] בעבודתו היה כרוך באיזה שהוא סיוע מצד האישה, שהייתה עסוקה ראשה ורובה בענייניה". אשר על כן, הותיר בית הדין האזורי על כנה את קביעתו, לפיה יחולקו הנכסים בין העותרת לבין המשיב בצורה שווה. העותרת הגישה ערעור לבית הדין הגדול על פסק דינו של בית הדין האזורי, מיום 29.6.2015, במסגרתו חזרה, בין היתר, על טענתה בדבר זכותה ב"נכסי הקריירה" של המשיב. ביום 17.9.2016, דחה בית הדין הגדול את ערעורה של העותרת בעניין זכויות המוניטין ו"נכסי הקריירה", בציינו כי ההכרה בנכסים אלו תלויה בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, וכי לא נמצא מקום להתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בהקשר זה. עוד הוסיף וקבע בית הדין הגדול, כי גם לאור האמור בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, "קשה לראות את הצורך לשנות את החלוקה שנקבעה בחוק", וזאת משום שהעותרת יוצאת מהנישואין עם כספים וזכויות, "שעל פניו יהיה בהם כדי לאפשר לה מחיה בכבוד". העותרת אינה משלימה עם החלטות אלה של בית הדין האזורי ובית הדין הגדול, ומכאן העתירה שלפנינו. תמצית העתירה 4. בגוף העתירה נטען, כי פער ההשתכרות הממשי בין המשיב לבין העותרת הינו כה גדול, באופן שיש בו כדי לבסס איזון משאבים בלתי שוויוני, בהתאם לאמור בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. העותרת הוסיפה וטענה, בהקשר זה, כי המשיב משמש בתפקידים ניהוליים בחברות גדולות, והוא בעל זכויות כספיות וכלכליות רחבות היקף במקום עבודתו, ובכלל זה הוא נהנה ממשכורות גבוהות ומהטבות נוספות. לעומתו, כך לטענת העותרת, היא נטולת כל יכולת השתכרות, לאחר שהקדישה את כל שנותיה, החל משנת 1997, למשפחה ולקידומו של המשיב, על מנת שזה יתפתח מקצועית ויצבור זכויות, לרבות "נכסי קריירה". עוד נטען על ידי העותרת, כי במהלך שנות הנישואין השלים המשיב לימודי תואר ראשון ושני בכלכלה ומנהל עסקים, ועבר השתלמויות רבות בתחום התמחותו. זאת, תוך שהוא נעדר מבית המשפחה במהלך רוב שעות היום, ונוסע לחו"ל בתדירות גבוהה. העותרת טענה בנוסף, כי בשנת 2011 היא אובחנה כחולה במחלה כרונית, המקשה עליה בתפקוד היומיומי. על כן, ולמרות השכלתה האקדמית בתחום מדעי ההתנהגות, הרי שבשל חוסר ניסיונה התעסוקתי וגילה המבוגר, אין לה כל אפשרות להשתלב כיום במעגל העבודה. לפיכך, מבקשת העותרת לחדש את הדיון בנושא חלוקת הרכוש בינה לבין המשיב, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון לבית הדין האזורי, וזאת בפני מותב אחר בבית הדין הרבני. תגובת המשיבים 5. לטענת המשיבים 2-1, אליה הצטרף גם המשיב 3, יש לדחות את העתירה על הסף מטעמי שיהוי רב בהגשתה, וכן נוכח העובדה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. עוד נטען, כי פסק דינו של בית משפט זה, מיום 24.4.2013, מהווה מעשה בית דין, מאחר שהעתירה הראשונה כללה טענה מפורטת בדבר זכותה של העותרת ל"נכסי קריירה". נטען בנוסף, כי העותרת הציגה בעתירה דנן את פסק דינו של בית הדין הגדול, מיום 13.5.2012, כמורה על החזרת הדיון בנושא חלוקת הנכסים לבית הדין האזורי. זאת, כאשר, הלכה למעשה, נדחתה טענתה של העותרת בנוגע ל"נכסי קריירה" באותו פסק דין, ודחיית הטענה הפכה לחלוטה, טרם שניתנו פסקי הדין, עליהם נסובה העתירה דנן, אשר רק "ביארו" את ההחלטות הקודמות. לפיכך, לדידם של המשיבים, אין מקום לדון מחדש בטענה, לעניין ההצדקה לחלוקה בלתי שוויונית של הנכסים, ואין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה. המשיבים הוסיפו וטענו כאמור, כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר של כחצי שנה מאז ניתנו פסקי הדין, נושא העתירה, ולמעשה מדובר בשיהוי ניכר אף יותר, שאותו יש למנות ממועד מתן פסקי הדין של בתי הדין הרבניים משנת 2012, בהם נקבע אופן חלוקת הרכוש בין הצדדים. המשיבים הזכירו כי כבר בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, נקבע כי זו הוגשה "בשיהוי רב". כמו כן, לגישת המשיבים 2-1, טענותיה של העותרת הן, הלכה ולמעשה, טענות ערעוריות הנוגעות לממצאים עובדתיים שקבעו בתי הדין הרבניים, בארבעה פסקי דין שניתנו בנושא זה, מהם עולה כי לא מתקיימים התנאים החריגים לחלוקת רכוש בלתי שוויונית, כנדרש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. עוד לטענתם של המשיבים 2-1, בקשתה של העותרת לחדש את הדיון בעניינה בבית הדין האזורי בפני מותב אחר, מהווה ניסיון לקיים "הליך מקוצר לפסילת הרכב", בעוד שהיא לא מיצתה את ההליכים הנדרשים בהקשר זה. המשיב טען במסגרת תגובתו לעתירה, כי הוא אינו בעל תואר אקדמי, וכי העותרת עוסקת כיום בתיווך דירות לפרנסתה, בניגוד לנטען בעתירה. דיון והכרעה 6. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, כמו גם בהחלטות בית הדין האזורי ובית הדין הגדול, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותנו. 7. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין הרבניים בכלל זאת. ההתערבות בהחלטות בתי הדין הדתיים תעשה בנסיבות מיוחדות, וזאת כאשר בית הדין חרג מסמכותו; סטה מהוראות הדין הדתי החל עליו; כאשר החלטתו ניתנה תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; או כאשר בית המשפט מגיע לידי מסקנה, כי יש להושיט לעותר סעד מן הצדק, מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"ץ 1996/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (21.6.2016); בג"ץ 3689/15 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (17.5.2016); בג"ץ 3264/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (2.5.2016); בג"ץ 5589/16 פלוני נ' פלונית (2.8.2016)). 8. על פי דיני המשפחה בישראל, ענייני נישואין וגירושין של יהודים נדונים בבית הדין הרבני על פי דין תורה (ראו: סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, התשי"ג-1953 (להלן: חוק שיפוט בתי דין רבניים). במקרה דנן, נכרכו בתביעת הגירושין שהגיש המשיב ענייני מזונות וחלוקת הרכוש, כך שבית הדין הרבני רכש בעניינים אלו סמכות שיפוט ייחודית, על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. לאחר עיון במכלול, לרבות בטיעוני העותרת במסגרת העתירה הראשונה ובעתירה זו, לא מצאנו כי טענות העותרת בדבר חלוקת הרכוש בינה לבין המשיב, מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים, על פי העילות הקבועות בחוק יסוד: השפיטה ובהלכה הנוהגת מקדמת דנא. למותר הוא לציין כי אף הפעם, לא מצאנו כי יש בהכרעותיהם של בתי הדין הרבניים משום חריגה מסמכות, או פגם מהותי היורד לשורשו של ההליך, באופן המצדיק מתן סעד מן הצדק. 9. עוד נציין, כי העתירה דנן הוגשה בשיהוי רב, שעה שהכרעות בתי הדין, עליהן נסובה העתירה, ניתנו לפני זמן ניכר, ויש טעם בדברי המשיבים כי מדובר בשיהוי של שנים. כאמור, בתי הדין הרבניים דנו בשאלת חלוקת הרכוש בין העותרת לבין המשיב כבר בשנת 2012, עוד טרם שניתנו ההחלטות, אליהן מתייחסת העתירה. כפי שציין חברי השופט נ' הנדל, בפסק דינו בעתירה הראשונה, "נדמה כי המדובר עתה בניסיון לגרור את המעורבים לסיבוב דיונים משפטי נוסף, כמעין מוצא אחרון, לאחר שהחלטות הערכאה המוסמכת אינן מקובלות על העותרת". דברים אלה מקבלים משנה תוקף, למקרא פסקי הדין שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים בעניין חלוקת הרכוש, לאחר שהעתירה הראשונה נדחתה על הסף, ואשר מהווים, הלכה ולמעשה, מעין "סיבוב דיונים משפטי נוסף". בתי הדין הרבניים הבהירו, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לא נמצאו בעניינה של העותרת נסיבות מיוחדות המצדיקות את חלוקת הנכסים בינה לבין המשיב באופן שאינו שווה. זאת, משנקבע כי לא עלה בידי העותרת להוכיח את היסודות הנדרשים לקיומה של זכות ב"נכסי קריירה" של המשיב. המדובר בקביעות עובדתיות של בתי הדין הרבניים, שניתנו בגדר סמכותם כדין. יצוין עוד, כי אל מול טענות העותרת בדבר מצבה הכלכלי ניצבות טענות המשיב, הן לעניין כישוריה של העותרת ותעסוקתה כיום, והן לעניין רמת השכלתו, שאינה קרובה, לדבריו, לרמה הנטענת על ידי העותרת. כך או כך, קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלת התקיימותם של התנאים לחלוקה בלתי שוויונית של הרכוש (ראו גם: בג"ץ 7404/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (27.3.2013)). עוד יש לתהות, מדוע העותרת לא הביאה לידיעתנו, במסגרת העתירה דנן, כי טענתה לזכויות במוניטין וב"נכסי קריירה" של המשיב, הועלתה באורח מפורש בעתירתה הראשונה לבית משפט זה, אשר נדחתה על הסף. עובדה זו מעלה שאלה בדבר ניקיון כפיה של העותרת, וגם מטעם זה יש מקום לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 5589/16 פלוני נ' פלונית (2.8.2016); בג"ץ 6749/15 מטר נ' משרד הפנים - מדינת ישראל (22.12.2015); בג"ץ 5146/15 חדד נ' משרד החינוך (21.9.2015)). לסיכום, אנו סבורים כי העתירה דנן אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה, על פי העילות שפורטו בפסקה 7 לעיל, ואינה מצדיקה סטייה מהכלל לפיו בית משפט זה, בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק, אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. לפנים משורת הדין, לא יינתן צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: מסכים אני לפסק דינו של חברי השופט שהם. בפסק הדין בבג"ץ 8947/12, בעתירתה הראשונה של העותרת, נזדמן לי להעיר כלהלן: "צר שהסכסוך בין הצדדים נמשך; לא אחת כדאי לצד בסכסוכי משפחה, גם כשהוא בטוח בצדקתו וטעון רגשות קשים שבנסיבות מופנים גם כלפי בתי הדין, להרהר בעלות מול תועלת של הליכים נוספים, בעומס הנפשי והכלכלי כאחת. מכל מקום, במישור המשפטי חוששני כי אין בידינו להתערב במקרה זה". חוששני כי העותרת לא שמעה לעצה זו ועודנה דבקה בדרכה. המשוכה שבפניה גבוהה מאוד; מקום שבית הדין הרבני פועל לפי סמכויותיו ובדרך המלך ולא נפגע הצדק הטבעי, לא יתערב בית משפט זה ככלל בהכרעותיו. כך גם בנידון דידן. המשנה לנשיאה השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. ניתן היום, ‏כ"ח באייר התשע"ז (‏24.5.2017). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17021640_I04.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il