פלוני נ. פלוני

10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בע"מ 21627-10-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין המבקשת: פלונית נגד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט, ס"נ) שניתנה ביום 29.9.2025 ברמ"ש 70978-09-25 בשם המבקשת: עו"ד שי גבאי בשם המשיב: עו"ד יואל רביב פסק-דין השופט אלכס שטיין: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט, ס"נ) אשר ניתנה ביום 29.9.2025 ברמ"ש 70978-09-25, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון (השופטת נ' גדיש) אשר ניתנה ביום 17.9.2025 בתמ"ש 38554-08-25, במסגרתה קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הסמכות לדון בעניין ילדיהם הקטינים של בעלי הדין שלפנינו מצויה בידו. רקע עובדתי המבקשת והמשיב נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 2022, ומנישואין אלה נולדו להם שני ילדים משותפים: א' (ילידת 2024) ו-ר' (יליד 2025) (להלן: הקטינים). משעלו יחסי הצדדים על שרטון, הגישה המבקשת, ביום 9.7.2025, בקשה ליישוב סכסוך לבית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו (להלן: בית הדין הרבני), וזאת בהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה–2014 (להלן: החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה או החוק). כחודש ימים לאחר מכן, ואחרי שנקבע כי טענות המשיב אינן מתאימות להליך של יישוב סכסוך, ביום 10.8.2025, הורה בית הדין הרבני על קיצור הליכי המהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) וסגירת הליך יישוב הסכסוך. כשלושה ימים לאחר מכן, ביום 12.8.2025, הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון "בקשה דחופה למתן סעד זמני לשמירה על קשר עם קטין ושמירת מצב קיים במסגרת תביעה עיקרית להורות משותפת" (להלן: תביעתו של המשיב). לבקשה זו, הגיבה המבקשת ביום 24.8.2025 (תמ"ש 38554-08-25). ביום 15.8.2025 (יום שישי), הגישה המבקשת לשופט תורן בבית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון "בקשה לסעד דחוף בעניין קטינים". במסגרת בקשה זו, ביקשה המבקשת מבית המשפט להורות למשיב להשיב את הקטינים לביתה ולחזקתה ללא דיחוי, וזאת לאחר שהמשיב אסף אותם מבית המבקשת יום קודם לכן בשעות אחר-הצהריים ולא החזירם באותו היום (להלן: הבקשה לסעד זמני). בהחלטתו מאותו היום, ולאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשה, הורה בית המשפט לענייני משפחה (השופט ה' שבאיטה) על השבת הקטינים למבקשת לאלתר. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי בשלב זה ועד להחלטה אחרת, הצדדים ימשיכו לנהוג לפי זמני השהות בהם נהגו עד כה, ונאסר עליהם לפעול על דעת עצמם וללא החלטה שיפוטית מתאימה (תמ"ש 129/25). ביום 11.9.2025, הגישה המבקשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי תל-אביב, לה כרכה את עניין חלוקת הרכוש (מיטלטלין בלבד); וכן את הסדרי שהותם וחינוכם של הקטינים. עוד באותו היום, התקיים דיון בתביעתו של המשיב בבית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון, במסגרתו עתרה המבקשת, בין היתר, לסילוק תביעת המשיב על הסף, מאחר שזו הוגשה, לשיטתה, בניגוד לדין; וכן להקניית סמכות השיפוט בנושא הסדרי שהות הקטינים וחינוכם לבית הדין הרבני. בהחלטתו מאותו היום, קבע בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון (השופטת נ' גדיש) כי המשיב ייתן התייחסותו לשאלת הסמכות בתוך ארבעה ימים; וכי בשלב זה, מבלי לטעת מסמרות לעניין הסדרי השהות, הקטינים ילונו אצל המשיב אחת לשבוע במועד שיתואם בין הצדדים. ביום 17.9.2025, ואחרי שהתקבלה תגובת המשיב, קבעה השופטת נ' גדיש, כי הסמכות לדון בענייני הקטינים מצויה בידה, וזאת מן הטעם שהמבקשת בחרה לפתוח הליך בעניין הקטינים בבית המשפט לענייני משפחה (בראשון לציון – א.ש.) ביום 15.8.2025 בגדרי תמ"ש 129/25 – זאת, במסגרת הבקשה לסעד דחוף בעניין הקטינים. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט המחוזי ביום 29.9.2025, דחה בית המשפט המחוזי (השופטת פלאוט, ס"נ) את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת היא זאת שהייתה רשאית לבחור בתוך 15 ימים את הערכאה השיפוטית אליה תגיש תביעותיה; וכי המשיב לא היה רשאי להקדים ולהגיש את תביעתו לבית המשפט לענייני משפחה ביום 12.8.2025. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי כאשר פנתה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לסעד זמני, הנופלת בגדרי המונח "תובענה" לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, ולפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 (להלן: התקנות) – יש לראות בפנייתה זו כבחירה בבית המשפט לענייני משפחה כערכאה המוסמכת לדון בסכסוך זה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. טענות הצדדים לטענת המבקשת, הכרעתו של בית המשפט המחוזי, הנסמכת על סעיף 4 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, סותרת את לשון החוק, את תכליתו ואת פסקי הדין המנחים בסוגיית "מרוץ הסמכויות". לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי בקשתה של המבקשת לסעד זמני – שהייתה בקשה נקודתית שהוכרעה בו-ביום בהחלטה קצרה בת חצי עמוד – הקנתה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בענייני הקטינים מכוח סעיף 4 לחוק. עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה הגשת בקשה לסעד דחוף טרם הגשת תובענה עיקרית (בהתאם לתקנה 95(ג) לתקנות), מקנה סמכות נמשכת לערכאה אליה הוגשה הבקשה גם במקרה בו התובענה העיקרית לא הוגשה לאחר מכן; וכי גם אם ייקבע כי אין לראות בבקשתה לסעד הזמני בקשה שהוגשה מכוח תקנה 95(ג) לתקנות, אלא בקשה שהוגשה מכוח החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה – הרי שקביעת בית המשפט לענייני משפחה כי הסמכות מצויה בידו סותרת את האמור בסעיף 3(ח) לחוק אשר קובע כי "אין בדיון בסעד דחוף או זמני או במתן סעד כאמור כדי לקבוע בשאלת הסמכות לדון בתובענה". על יסוד האמור, מבקשת המבקשת כי נדון בבקשה שלפנינו כבערעור, נבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ואת החלטת בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון, ונקבע כי הסמכות לדון בהסדרי שהותם וחינוכם של הקטינים מסורה לבית הדין הרבני. מנגד, המשיב טוען כי בקשת רשות הערעור דנן אינה עומדת באמות המידה לקבלתה כפי שנקבעו על-ידי בית משפט זה, שכן בקשה זו אינה מעלה כל סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואינה מצביעה על עיוות דין. לגופו של עניין, המשיב סומך את ידו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען, בין היתר, כי בית המשפט לענייני משפחה קנה לעצמו סמכות לא רק מכוח בקשתה של המבקשת לסעד זמני מיום 15.8.2025, אלא גם מכוח תגובתה של המבקשת לתובענתו של המשיב מיום 12.8.2025. עוד טוען המשיב, כי גם אם ייקבע כי תביעתו אכן הקדימה את זמנה, משלא הגישה המבקשת את תביעתה תוך 15 ימים מיום סגירתו של הליך יישוב הסכסוך בהתאם לסעיף 4 לחוק, הרי שתביעתו "נכנסה לתוקף" עם סיום תקופה זו; וכי דברים אלו מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהמבקשת הגישה את תביעתה לבית הדין הרבני רק ביום 11.9.2025. ביום 17.10.2025 נתתי צו ארעי המורה על עיכוב כל התדיינות בין בעלי הדין שלפנינו בכל הערכאות – הן בבית המשפט לענייני משפחה, והן בבית הדין הרבני; וזאת עד למתן החלטה אחרת, ובכפוף לשמירת זכותם של בעלי הדין לעתור לערכאה מוסמכת לקבלת סעדים ארעיים דחופים. דיון והכרעה עיינתי בכתובים שבעלי הדין הניחו לפנינו. לנוכח השגגה אשר נפלה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנושא חשוב של "מרוץ הסמכויות", סבורני כי נכון נעשה אם נדון בבקשה דנן כבערעור במסגרת סמכויותינו לפי תקנות 149(2)(ב), 149(2)(ג) ו-138(א)(5) לתקנות. לגופם של דברים, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי ולהעמיד את סדר הסמכויות, העניינית והמקומית – אלו של בית המשפט לענייני משפחה, ואלו של בית הדין הרבני – על מכונו, כפי שיפורט להלן. החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה קובע כי בטרם יגיש צד לסכסוך משפחתי תביעה נגד משנהו, עליו להקדים ולהגיש בקשה ליישוב סכסוך. כאשר מוגשת בקשה זו, חלה תקופת עיכוב הליכים הנמשכת 60 ימים (זולת אם קוצרה או הוארכה), במהלכה בעלי הדין אינם רשאים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לשום ערכאה שיפוטית, וזאת על מנת לאפשר את קיומן של פגישות המהו"ת ביניהם כדבעי (ראו: סעיף 3(ה) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה). תכליתו של החוק היא לסייע לבני זוג וכן להורים וילדיהם ליישב סכסוכים משפחתיים ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, לצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, ולמנוע מרוץ סמכויות בין הערכאות (ראו: סעיף 1 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה; וכן בע"מ 2348/24 פלונית נ' פלוני, פסקאות 6-3 לפסק דינה של השופטת י' וילנר (9.9.2024)). סעיף 4 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, קובע כך: "4. חלפו התקופות כאמור בסעיף 3(ה), ולא הגיעו הצדדים להסדר מוסכם בהליך ליישוב סכסוך בהסכמה, רשאי הצד שהגיש תחילה את הבקשה ליישוב הסכסוך, להגיש בתוך 15 ימים, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין; לא הגיש הצד האמור תובענה כאמור או שהגיש תובענה כאמור רק לגבי חלק מהעניינים שבסכסוך המשפחתי, רשאי הצד האחר להגיש לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי שלגביו לא הוגשה תובענה כאמור." (ההדגשה הוספה – א.ש.). לשון אחרת: עם תום תקופת עיכוב ההליכים הקבועה בסעיף 3(ה) לחוק, רשאי הצד שהגיש תחילה את בקשת יישוב הסכסוך להגיש, תוך 15 ימים, את תביעתו בעניין הסכסוך המשפחתי לכל ערכאה שיפוטית לה סמכות לדון בעניין לפי הדין. באם לא הגיש בעל זכות הקדימה תובענה כאמור, יהא בעל הדין שכנגד רשאי לעשות כן לפי בחירתו (ראו: בע"מ 3124/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (16.6.2024)). בענייננו-שלנו, אין חולק כי המבקשת היא זאת שהגישה ביום 9.7.2025 בקשה ליישוב סכסוך לבית הדין הרבני; וכי ביום 10.8.2025 הורה בית הדין הרבני על קיצור הליכי המהו"ת ועל סגירתו של הליך יישוב הסכסוך מכוח סמכותו לפי סעיף 3(ה) לחוק, יחד עם תקנה 16(4) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו–2016 (להלן: החלטת בית הדין הרבני). משכך הוא, ובהתאם לסעיף 4 לחוק, למבקשת עמדה זכות הקדימה לבחירת הערכאה המוסמכת – המתממשת באמצעות הגשת תובענה – למשך 15 ימים (עד ליום 25.8.2025) (להלן: תקופת זכות הקדימה). יוצא אפוא, כי תביעתו של המשיב, אשר הוגשה ביום 12.8.2025 תוך הפרה בוטה של סעיף 4 לחוק – הוגשה שלא כדין ועל כן יש לראותה כאילו לא הוגשה וכבטלה מעיקרה (void). בין יתר טענותיו, טוען המשיב כי גם אם תביעתו הקדימה את זמנה, משלא הגישה המבקשת את תביעתה במסגרת תקופת זכות הקדימה, הרי שתביעתו "נכנסה לתוקף" ביום 26.8.2025, עם תום התקופה האמורה. אלא מאי: ל"החייאת מתים" כאמור אין שום אחיזה בדין. הדין אינו מכיר באפשרות כי תביעתו של בעל דין שהוגשה שלא כדין תמתין לשעת תקומתה מהמתים, משל היתה "תובענה על תנאי". ההפך הגמור הוא הנכון. סעיף 4 לחוק קובע כך: "לא הגיש הצד האמור תובענה כאמור [...] רשאי הצד האחר להגיש לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי שלגביו לא הוגשה תובענה כאמור". הווה אומר: זכותו של בעל הדין מנגד להגיש את תביעתו, קמה לתחיה רק אם בעל זכות הקדימה לא הגיש את תובענתו-שלו במהלך 15 הימים שלאחר סיומה של תקופת עיכוב ההליכים, ולא דקה אחת קודם לכן. קבלת פרשנותו של המשיב לפיה תובענה אשר הוגשה בניגוד לחוק תוכל "להמתין לשעתה" סותרת את לשון החוק ואת תכליתו כאחד: הפקדת הזכות המוחלטת לקבוע את זהות הערכאה המוסמכת לדון בסכסוך משפחתי בידי בעל הדין שפתח בהליך של יישוב הסכסוך ועל ידי כך ניסה להביא לפתרון הסכסוך בדרכי שלום. לאור כל אלה, מתן אפשרות לבעל הדין שכנגד לכפור בזכות הקדימה של יריבו על ידי הגשת תביעה מוקדמת – ש"תמתין לשעתה" – אינו מתקבל על הדעת. בעניין זה, ברי הוא כי הדין עם המבקשת. דא עקא, ביום 15.8.2025, הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון בקשה לסעד זמני, בו עתרה להורות למשיב להשיב את הקטינים לביתה ולחזקתה ללא דיחוי – זאת, אחרי שהמשיב אספם מבית המבקשת יום קודם לכן בשעות אחר-הצהריים ולא החזירם באותו היום. סעיף 2 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה מגדיר את המונח "תובענה" כך: ""תובענה" – תביעה, בקשה או הליך אחר שמביא בעל דין לפני ערכאה שיפוטית לפי דין, ובכלל זה בקשה למתן סעד זמני [...]" (ההדגשה הוספה – א.ש.). מכך עולה כי יש לראות בבקשתה של המבקשת לסעד זמני – הנכנסת לגדרי "תובענה", כמשמעה בחוק – בחירה בבית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון כערכאה המוסמכת לדון בענייני הקטינים, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 4 לחוק. הווה אומר: ביום בו הגישה המבקשת את בקשתה לסעד זמני בעניין הקטינים לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, קנה בית משפט זה את הסמכות הבלעדית לדון בענייני הקטינים במסגרת הסכסוך בין בעלי הדין. לעניין זה, יפים דבריה של הנשיאה ד' ביניש: "בהקשר זה יצוין כי "מרוץ הסמכויות" בשיטתנו המשפטית נובע מההלכה הפסוקה לפיה כאשר אחת משתי הערכאות – בית-הדין הרבני או בית-המשפט האזרחי (כיום בית-המשפט לענייני משפחה) – קנתה סמכות לדון בעניין שנתבע בפניה כדין, לא תיזקק הערכאה האחרת לאותה הסוגיה אף אם נתונה לה סמכות שיפוט מקבילה בעניין [...]. הנה כי כן, העיקרון הכללי עליו מבוסס "מרוץ הסמכויות" הוא ברור: כאשר סוגיה מסוימת עשויה להיתבע לפני בית-המשפט לענייני משפחה או לפני בית-הדין הרבני, הערכאה הראשונה שבתחומיה נפתח הליך כדין על-ידי מי מהצדדים לסכסוך, היא הרוכשת סמכות שיפוט בסוגיה" (ראו: בג"ץ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 32 לפסק דינה של הנשיאה ד' בייניש (23.6.2009)) (ההדגשה הוספה – א.ש.). בין יתר טענותיה, טוענת המבקשת כי אין בבקשתה לסעד זמני, שהוכרעה בהחלטה קצרה בו-ביום בו הוגשה, כדי להקנות לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בענייני הקטינים מכוח סעיף 4 לחוק. טענה זו תלויה על בלימה. אין נפקא מינה אם מדובר בבקשה נקודתית או מקיפה; בהחלטה קצרה או ארוכה; בהחלטה שניתנה ביום שישי או ביתר ימות השבוע; או בהחלטה המוכרעת בו-ביום או כעבור שבוע ימים. אחרי שידענו כי גם בקשה למתן סעד זמני היא בגדר "תובענה" לעניינו של החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, משהגישה המבקשת את בקשתה בעניין הקטינים לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, בחרה היא בערכאה זו כערכאה המוסמכת באופן בלעדי לדון בעניין הקטינים. זאת, הן מתוקף האמור בחוק שבו עסקינן והן מכוחו של הכלל כי כאשר אחת משתי הערכאות – בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני – קנתה סמכות לדון בעניין פלוני שנתבע לפניה כדין, לא תיזקק הערכאה האחרת לאותו העניין אף אם נתונה לה סמכות שיפוט מקבילה (ראו: סעיף 25(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995; וכן בג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן, פסקה 9 לפסק דינה של השופטת ד' ביניש (27.1.2003)). עוד נטען על-ידי המבקשת, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה הגשת בקשה לסעד דחוף לפני הגשת תובענה עיקרית לפי תקנה 95(ג) לתקנות, מקנה סמכות נמשכת לערכאה אליה הוגשה הבקשה גם במקרה בו התובענה העיקרית אינה מוגשת. גם בטענה זו לא מצאתי ממש. תקנה 95(ג) לתקנות אינה קובעת אלא זאת: "על אף האמור בתקנת משנה (ב), בית המשפט רשאי לתת סעד זמני או ארעי גם בטרם הגשת כתב תביעה אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בכל מועד אחר שעליו יורה בית המשפט" (ההדגשה הוספה – א.ש.). מהאמור בתקנה זו עולה כי אי-הגשת התביעה העיקרית במועד שנקבע תוביל לביטול הסעד הארעי הדחוף שניתן, הא ותו לא. תקנה זו אינה הופכת בקשה לסעד ארעי, המוגדרת כ"תובענה" בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, לבקשה שמתפוגגת באוויר, ואינה מאיינת את מעשה הגשתה בתוך 15 ימים ממועד סגירת ההליך ליישוב הסכסוך כמעשה שקבע את סמכותו הבלעדית של בית המשפט, אליו הבקשה הוגשה, לדון בנושא שהבקשה העלתה. אלא שבכך לא תמה מלאכתנו: המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם אם לא ניתן לראות בבקשתה לסעד הזמני כבקשה שהוגשה מכוח תקנה 95(ג) לתקנות, אלא כבקשה לסעד זמני מכוח החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, הרי שקביעת בית המשפט לענייני משפחה כי הסמכות מצויה בידו סותרת את האמור בסעיף 3(ח) לחוק. לפי סעיף זה, "אין בדיון בסעד דחוף או זמני או במתן סעד כאמור כדי לקבוע בשאלת הסמכות לדון בתובענה". טענה זו, אף היא נדונה לכישלון. סעיף 3 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה מסדיר את הליך יישוב הסכסוך ופגישות המהו"ת בין בעלי הדין בכללותם. בין יתר סעיפי המשנה שלו, ניצב סעיף 3(ה) לחוק, הקובע את תקופת עיכוב ההליכים במהלכה "לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית [...]". על רקע איסור גורף זה, סעיף 3(ז)(1) לחוק קובע חריג צר אשר מאפשר לצד ליישוב סכסוך להגיש בקשה לסעד זמני או דחוף "בכל עת" – וכן במהלך התקופה של עיכוב ההליכים. בהקשר זה – ולא בהקשר אחר – בא סעיף 3(ח) לחוק וקובע כי אין בדיון בסעד הדחוף או הזמני כאמור, או במתן סעד כזה, כדי לקבוע את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה או של בית דין דתי לדון בתובענה. סעיף זה מכיל בתוכו הוראה מיוחדת אשר נועדה לחול בתקופת עיכוב ההליכים על-מנת לאפשר לבעלי הדין, באופן חריג, להגיש בקשות לקבלת סעד זמני דחוף, גם בתקופה זו, מבלי שתהא לכך השפעה על "מרוץ הסמכויות". במקרה שלפנינו, התקופה של עיכוב ההליכים הסתיימה עם מתן החלטתו של בית הדין הרבני ביום 10.8.2025, אשר, כאמור, סגרה את הליך יישוב הסכסוך בין בעלי הדין. משכך הוא, בקשת המבקשת לסעד דחוף – שכאמור הוגשה על ידה ביום 15.8.2025 – לא באה בגדרו של סעיף 3(ח) לחוק. בקשה זו נמצאת מחוץ למסגרת הנורמטיבית שנקבעה בסעיף 3 לחוק בעבור התקופה בה נעשה ניסיון ליישב סכסוך משפחה בהסכמה. בנסיבות אלו, לא נותר לי אלא לקבוע כי בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון הוא המוסמך לדון בעניין הקטינים באופן בלעדי – סמכות שקנה, כאמור, ביום 15.8.2025. כפועל יוצא מכך, כריכת הסדרי שהותם וחינוכם של הקטינים לתביעת הגירושין שהגישה המבקשת לבית הדין הרבני ביום 11.9.2025 נעשתה שלא כדין, והיא בטלה מעיקרה (void). סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי כי נדון בבקשה שלפנינו כבערעור וכן נקבל את הערעור באופן חלקי, נבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ונקבע תחתיה כי תביעת המשיב בבית המשפט לענייני משפחה תבוטל ותימחק על הסף; כי כריכת הסדרי שהותם וחינוכם של הקטינים לתביעת הגירושין שהגישה המבקשת לבית הדין הרבני תוכרז כבטלה אף היא; כי בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון הוא הגורם לו תהא נתונה הסמכות הבלעדית לדון בעניין הקטינים במסגרת הסכסוך בין המבקשת למשיב; כי המשיב יכול להגיש לבית משפט זה את בקשותיו בענייני הקטינים; וכי הסדרי שהותם הזמניים של הקטינים אשר נקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון בתמ"ש 38554-08-25 יוסיפו לעמוד על כנם עד למתן החלטה אחרת. הסדרים כאמור ייקבעו באופן סופי על ידי בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון כחוכמתו אחרי קיום ההליך המתאים. בעניין זה, ובכל יתר העניינים הקשורים לפירוד הצדדים ולגירושיהם, טענות וזכויות הצדדים תישמרנה – בכפוף לאמור בפסק דיננו זה. אחרי שקיבלנו ודחינו חלק מטענותיו של כל צד להליך דנן, לא נעשה צו להוצאות בערכאה זו. כל צד יישא בהוצאותיו. אלכס שטיין שופט השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופטת יעל וילנר: אני מסכימה. יעל וילנר שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, ‏י"ט בכסלו התשפ"ו (‏9.12.2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט