אלכסנדר ארחיפוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2160/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2160/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער: אלכסנדר ארחיפוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בת.פ. 8079/05, שניתן על ידי כבוד השופט י' צלקובניק תאריך הישיבה: כ' בכסלו התשס"ט (17.12.08) בשם המערער: עו"ד ז'קי סגרון בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער ואחר – בוריס נובק (להלן: בוריס) הורשעו בבית המשפט המחוזי בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, מעשה פזיזות ורשלנות והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. בוריס הורשע גם בעבירה של חבלה במזיד. העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה היו אלו: תצפית של אנשי משטרה שמוקמה מול חניית המוסד לביטוח לאומי באשדוד, בעקבות מידע לפיו עתידה להתבצע שם עסקה בסם, הבחינה ברכב מסחרי כסוף, שבדיעבד התברר כי בוריס נהג בו כשלצדו יושב המערער. השוטרים הבחינו באדם הניגש לרכב, פותח את הדלת שליד המושב הקדמי-ימני, ומוסר דבר מה ביד קמוצה. בעקבות כך החלו שוטרים לעקוב אחר הרכב שנסע מהמקום, ובשלב מסוים עקפו אותו וחסמו את דרכו. שני שוטרים – ברדין ואברון – ירדו כשהם חובשים כובעי משטרה, ובשלב זה שעט הרכב הנעקב קדימה, פגע בדלת הרכב המשטרתי, והחל מסתלק מהזירה. בעקבות כך החל מרדף אחר הרכב הנמלט, שבסופו נקלעו המערער ובוריס לדרך ללא מוצא. כאשר ניגשו שוטרים לעצור אותם, הם הבחינו כי מהחלון שליד המושב הימני מושלך דבר מה בצבע חום, ולאחר שנתפס ונבדק התברר כי מדובר בשקית שהכילה 42 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA. 2. במהלך משפטו בפני הערכאה הדיונית התגונן בוריס בטענה כי אין לו קשר לסם, ובאשר לבריחתו טען כי סבר שאלה את חסמו את רכבו הם שודדים. גרסת המערער היתה שהוא הצטרף לתומו לנסיעה עם בוריס, ועל כן אין לו קשר לסם שנתפס, כפי שהיה חסר יכולת להשפיע על החלטתו של בוריס להימלט בנסיעה מהירה. 3. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערערים, ולהשקפתנו בדין נהג כך. המעקב אחר המערער ובוריס לא היה מקרי, אלא כתוצאה מדיווח של התצפית לפיו הם נראו מקבלים לידיהם דבר מה. לפיכך, גם ברור שהימלטותם בנסיעה מהירה, מקורה בכך שידעו כי שוטרים הם אלה הנוסעים אחריהם. עד כמה היו נחרצים המערער ובוריס למנוע את מעצרם, תלמד העובדה כי הם לא היססו לנגוח עם רכבם ברכב המשטרתי, ואחר זאת המשיכו בנסיעה מהירה שאך בנס לא גרמה לפגיעות בנפש. ובאשר לטענת המערער בדבר נוכחות תמימה בזירה, גם בה לא מצאנו ממש, שהרי הסם הוכנס למכונית בה נסע בנוכחותו ומהדלת שלצדו, ולאחר זמן מה הושלך מהחלון הימני של הרכב. נראה כי גם המערער הגיע לבסוף למסקנה כי יתקשה להתמיד באותה גרסה, ועל כן כאשר עלה להעיד לעניין העונש, נרשמו מפיו הדברים הבאים (ראו עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.08): "אני רוצה להעיד את האמת עכשיו. נהיה מצב שבוריס וחברו איימו עלי ובתחילת החקירה אמרו שלא אפתח את הפה ולא אספר שום דבר שרציתי לספר. חבר של בוריס שמו מקסים, אני לא יודע איפה הוא גר, אחרי שהשתחררנו מהמעצר הוא התקשר אלי שלא אגיד שום דבר... וגם בוריס הגיע אחרי שהשתחרר... למקום איפה שהייתי במעצר בית... וגם אמר שלא אדבר כלום... אחרי 16 חודש הוא הבטיח לי שהוא יספר הכל בעצמו... אני ראיתי שמסרו לו משהו אך לא הבנתי מה זה ולא ידעתי... אני לא ידעתי שהוא נוסע לקחת סמים... אני ידעתי על הסמים מתי יצאנו מהחניה ועמדנו ברמזור... אני רוצה להוסיף שהוא זרק את הסמים מהרכב... הוא זרק את הסמים אלי והוא ביקש ממני שאזרוק אותם". גרסה זו של המערער נמסרה כאמור בעת עדותו לעניין העונש, ואותה שעה כבר אבדו עקבותיו של בוריס, וגם את האדם הנוסף – מקסים – לא ניתן היה לאתר מן הטעם שהמערער טען כי הוא לא מכיר את כתובתו. בנסיבות אלו לא ניתן היה לבדוק אם יש ממש בגרסתו החדשה של המערער, ואנו תוהים מדוע הוא המתין בהעלאתה זמן כה רב, אף שבמהלך המשפט כבר היה ברור לו כי בוריס אינו מקיים את הבטחתו "לספר הכל". התהיות שעלו בלבנו היו גם נחלתו של בית המשפט המחוזי, שבגזר הדין אמר את אלה: "אין אני רואה נפקות כלשהי לשינוי המסוים שחל בחזית טיעוניו של [המערער] עובר לגזירת עונשו. גם במסגרת הכרעת הדין, צוין בעניינו של [המערער] כי עדותו היתה מניפולטיבית ומתחמקת, תוך שהסתבך בגירסאות סותרות לגבי מעשיהם של הנאשמים בשלבים השונים של האירוע. נוצרת ההתרשמות כי, כיום, לאחר ההרשעה ומש[בוריס] נמלט מהליכי הדיון, מנסה [המערער] לגולל את מלוא האחריות לביצוע המעשים על שותפו לעבירה, כדי להמעיט מחלקו במעשה. טענת [המערער] כי חשש כל העת מאיומיו של [בוריס] ומאדם נוסף שזהותו עלומה, הינה טענה בעלמא, ש[המערער] לא הניח לה כל בסיס ראייתי, בשלב שלפני הכרעת הדין או לאחריה. יותר מכך, [המערער] הכחיש בחקירתו, מיד לאחר מעצרו, כי ראה את הסם, או היה מודע לדרך הנסיעה הפרועה, ואף טען בצורה שקרית, כי אינו מוכן לחתום על אמרתו כיון שאינו מבין את הכתוב בה, חרף שליטתו בשפה העברית. מדובר אפוא, בנקיטת קו הכחשה עצמאי, שעה שלא היה סיפק בידי בוריס, או מאן דהוא אחר, לכפות על [המערער] בדרך כלשהי מסירת גירסת שקר, שלא חפץ למסרה, וטענת [המערער] היום, הינה בבחינת ניסיון נואל נוסף להסיר מעליו עולם של המעשים, ויש לדחותה". הדברים שציטטנו מפיו של בית המשפט המחוזי מקובלים עלינו. ההיגיון מחייב כי אם היה ממש בגרסת המערער, הוא היה טוען אותה במהלך חקירתו במשטרה, ולחלופין, בעדותו בבית המשפט קודם למתן הכרעת הדין. המערער לא נהג כך, והתמיד בקו ההגנה בו נקט גם כאשר היה ברור לו שבוריס אינו יוצא להגנתו ולא מנקה אותו מאשם. לפיכך, נראה כי גרסתו החדשה של המערער היא תוצאה של אלתור מאוחר לו הוא נדרש, משהתברר לו כי קו ההגנה הקודם לא זכה לאמון, ולו המצב היה שונה הוא היה מעלה את אותה גרסה בשלב בו ניתן היה לחקור את בוריס על אמינותה. הנה כי כן, לא מצאנו כי נפל פגם בהרשעת המערער וכך היא השקפתנו גם בסוגיית הערעור כנגד העונש. המערער נדון ל-33 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על תנאי. עונש זה, נוכח העבירות בהן הורשע המערער, אינו חמור כלל ועיקר. השילוב שבין החזקת סם מסוכן בכמות מסחרית, עם בריחה משוטרים תוך סיכון חיי אדם, חייב תגובה עונשית קשה, אפשר אף מעבר לזו שננקטה על ידי בית המשפט המחוזי. נוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בכסלו תשס"ט (17.12.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08021600_O03.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il