פלוני נ. מדינת ישראל

1 6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2158/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סג"נ השופטת ל' ברודי והשופטים מ' ברק נבו ומ' תמיר) מיום 07.02.2023 בתפח"ע 65396-11-20 תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשפ"ד (27.12.2023) בשם המערער: עו"ד פריג אנואר בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' סיון קוריס פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ל' ברודי והשופטים מ' ברק נבו ומ' תמיר) בתפח"ע 65396-11-20 מיום 7.2.2023, בגדרו נגזרו על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח, ועונשים נלווים. הערעור דנן נסוב על עונש המאסר בלבד. רקע וכתב האישום 2. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לו עבירות מין במשפחה, אשר בוצעו כלפי בתה של אשתו, ילידת 2004, בעודה קטינה (להלן: המתלוננת). על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, במהלך השנים 2018-2017 (להלן: התקופה), במועד שאינו ידוע במדויק, שבה המתלוננת מהפנימייה בה היא שהתה (לפי צו הוצאה ממשמורת) לביקור בביתם של אימה והמערער (להלן: הבית). באותו מועד, ביצע המערער במתלוננת מעשים מגונים. בהזדמנויות ספורות אחרות, במהלך התקופה, בעת ביקוריה של המתלוננת בבית, ביצע בה המערער מעשים מגונים נוספים, בעוד היא ניסתה להימלט ממנו. עוד במהלך התקופה, השמיע המערער בפני המתלוננת אמירות מיניות. לאורך כל התקופה, הפציר המערער במתלוננת שלא לספר לאיש על אודות מעשיו. בנוסף לכך, ביום 7.11.2020, בעת ששהתה המתלוננת בפנימייה, התקשר אליה המערער והשמיע באוזניה אמירות בעלות אופי מיני בוטה. 3. המערער הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של מעשה מגונה במשפחה (ריבוי עבירות) לפי סעיף 351(ג)(2), בנסיבות סעיפים 348(ב), 345(א)(1) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; וכן בשתי עבירות של הטרדה מינית לפי סעיף 5(א), בנסיבות סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 4. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על הערכים המוגנים שנפגעו בשל מעשי המערער, ובהם – כבודו, גופו ונפשו של האדם; הזכות לאוטונומיה על גופו; והאמון השורר בתא המשפחתי; וכן צוין כי מעשים מעין אלו "גורמים לצלקות בנפשה של הנפגעת, מחריבים את עולמה ומשנים באבחה אחת את מסלול חייה". בית המשפט הוסיף ועמד על חומרת נסיבות ביצוע העבירות בענייננו – כך, צוין כי העבירות בוצעו במספר הזדמנויות שונות במשך כשנתיים, בבית אימה של המתלוננת שהיה אמור לשמש "כמבצרה"; כי המערער תכנן באופן מניפולטיבי את מעשיו; כי הלה ניצל את גילה הצעיר של המתלוננת ואת מעמדו כבן משפחה; וביצע את בה זממו חרף התנגדותה וניסיונותיה לחמוק ממנו. הודגש, כי מתסקיר נפגעת העבירה עולה כי מעשי המערער הותירו במתלוננת פגיעות קשות במישורים שונים. בין היתר, מתואר כי המתלוננת סובלת מקשיי הירדמות; סיוטי לילה; התקפי חרדה; דפיקות לב מואצות ותחושת מחנק; הפרעות אכילה; ומצב רוח ירוד ולא יציב. נוסף לכך, תוארה ירידה בהישגיה הלימודיים של המתלוננת; וכן חוסר אמון שמלווה אותה במישור המשפחתי ובמישור היחסים עם בני המין השני. עוד צוין, כי לנוכח הקשיים המתוארים, המתלוננת מטופלת בתחום הרגשי והנפשי; וכי היא תצטרך להתמודד עם השלכות הפגיעה בה עוד זמן רב. לנוכח האמור, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם (מתחם אחד הכולל מספר עבירות) בין 3 שנים ו-9 חודשים ל-6 שנות מאסר. 5. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, צוינו נסיבותיו האישיות של המערער, וביניהן גילו המבוגר (70); מצבו הרפואי; ומצבו המשפחתי המורכב, לרבות מות בנו בתאונת דרכים, ומותה של בתו באירוע שרפה שבו נפצעה קשה גם אשתו. זאת ועוד: נקבע כי בנסיבות העניין, ובשים לב להסכמת הצדדים, יש מקום לחרוג לקולא ממתחם הענישה משיקולי שיקום. בהקשר זה, צוינה התמדתו של המערער בהליכים הטיפוליים בהם הוא משתתף, אשר הביאו להפחתה במסוכנותו המינית; וכן צוינה המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, תוך המשך ההליך הטיפולי. עוד נקבע, כי יש ליתן משקל גם לכך שהמערער הודה בביצוע העבירות, נטל אחריות לגביהן, וכן הביע חרטה על מעשיו. עם זאת, נקבע, כי לאור חומרת העבירות, נסיבות ביצוען והנזק החמור שנגרם למתלוננת בעקבותיהן (אשר אף הביעה רצונה כי יוטל על המערער עונש משמעותי בין כותלי הכלא) – יש להורות על מאסר מאחורי סורג ובריח, כאשר שיקולי השיקום יבואו לידי ביטוי באורך תקופת המאסר. משכך, כאמור, בית המשפט המחוזי גזר על המערער 18 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, לצד עונשים נלווים. טענות הצדדים בערעור 6. המערער טוען, בעיקרו של דבר, כי העונש שנגזר עליו אינו נותן ביטוי מספק להליך השיקום שעבר ולרמת מסוכנותו הנמוכה. לטענתו, היה על בית המשפט המחוזי לאמץ את המלצות שירות המבחן בעניינו. כמו כן, נטען, כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות הקשות; לנטילת האחריות מצדו, אשר הובילה לחיסכון בזמן שיפוטי; להבעת החרטה על-ידו; וכן לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות. המערער מבקש, אפוא, כי חלף עונש המאסר שנגזר עליו, יוטל עליו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. 7. מנגד, המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות. לטענתה, העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו, ואת העובדה כי אלו בוצעו בתוך המשפחה. עוד נטען, כי נסיבותיו האישיות של המערער וההליך השיקומי שעבר נלקחו בחשבון בגזר הדין, שבמסגרתו הושת על המערער עונש החורג לקולא ממדיניות הענישה הנוהגת. דיון והכרעה 8. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין שניתן על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין, או כאשר העונש חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת (ראו, מני רבים: ע"פ 4678/18 אנופרייב נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (23.1.2019); ע"פ 5832/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (22.8.2021)). הערעור דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו כאמור. 9. כפי שנזדמן לי להעיר בעבר, ענישה מחמירה בגין עבירות מין המבוצעות בקטינים, לא כל שכן מצד בני משפחה תוך ניצול יחסי הקרבה, "מחויבת על מנת להלום את חומרתם הרבה של המעשים, לשקף את פגיעתם הקשה מנשוא בנפגעי העבירה, לייצר הרתעה אישית וסביבתית אפקטיבית וכן להביע את שאט הנפש החברתית ממעשים נפשעים מעין אלה" (ע"פ 2240/21 מדינת ישראל נ' שחר, פסקה 17 והאסמכתאות שם (8.11.2021); ראו גם ע"פ 1859/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (23.12.2021)). אם כן, לנוכח חומרתן היתרה של עבירות כגון דא; ולנוכח החומרה הרבה שבנסיבות ביצוע המעשים בענייננו, כמפורט לעיל; וכן בשים לב לנזקים העמוקים שנגרמו למתלוננת בעקבות פגיעותיו של המערער, אשר הותירו בנפשה צלקות קשות – אני סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר לא קיבל את המלצת שירות המבחן (המוקשה, כשלעצמה), וגזר על המערער מאסר מאחורי סורג ובריח, חרף מאמצי השיקום. הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שבתסקיר שהוגש לעיוננו לקראת הדין בערעור, שירות המבחן לא שב על המלצתו לענישת המערער בדרך של עבודות שירות, ונמנע מהמלצה על המשך הליך שיקומי בעניינו. 10. זאת ועוד: אין בידי לקבל את טענת המערער, שלפיה בית המשפט המחוזי לא העניק, במסגרת גזירת העונש, משקל מספק לשיקולים שעומדים לטובתו. כמפורט לעיל, בית המשפט המחוזי נתן דעתו לנסיבות האישיות של המערער, וביניהן גילו, מצבו הבריאותי והמשפחתי, ונטילת האחריות על מעשיו. בית המשפט הוסיף ועמד על מאמצי השיקום של המערער, והעניק לכך משקל בגזר הדין. שיקולים אלו אף הובילו את בית המשפט לגזור את עונשו של המערער בחריגה משמעותית לקולא ממתחם העונש ההולם. המערער זכה, אפוא, להקלה ניכרת בעונשו לאור שיקולים כאמור. משכך, מובן כי עונש המאסר שהוטל על המערער אינו מצדיק את התערבותנו, ואף רחוק מכך. 11. סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור ולהותיר את גזר הדין על כנו. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר שהוטל עליו ביום 11.2.2024 עד השעה 10:00 בימ"ר הדרים, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מפסק דין זה. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 074-7831077, 074-7831078. ש ו פ ט ת השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי שטייניץ: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏ח' בשבט התשפ"ד (‏18.1.2024). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23021580_R05.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1