שלמה ביטון נ. אייל קדוש

פסק-דין בתיק ע"א 2156/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2156/06 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ע' פוגלמן המערער (המשיב שכנגד): שלמה ביטון נ ג ד המשיבים (המערערים שכנגד): 1. אייל קדוש 2. המגן חברה לביטוח בע"מ 3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.3.06 בת.א. 1187/01 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' רונן תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשס"ח (8.11.07) בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד אילן קנר בשם המשיבים: עו"ד אמיר סילש פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: המערער – הוא המשיב שכנגד בערעורם של המשיבים – נפגע בתאונת-דרכים ביום 30.9.2000. מומחים רפואיים שהתמנו על-ידי בית-המשפט המחוזי מצאו שנותרה בו נכות בתחום האורתופדיה, בגין מצב שלאחר שברים וקרע ברצועת הברך, וכן נכות נוספת בתחום הרפואה הפנימית, בגין כריתת טחול. בית-המשפט המחוזי קבע כי קיימת משמעות תפקודית רק לנכות בתחום האורתופדיה, ובסך הכול שיקלל את הנכות הזו לכלל שיעור של 14.5%. עם זאת, קבע בית-המשפט המחוזי כי כושר השתכרותו של המערער נפגע בשיעור של 10%. את בסיס השכר של המערער העמיד בית-המשפט על שיעור של 80% מהשכר הממוצע במשק, בשל נטייתו של המערער למקצועות פיסיים יותר מאשר לעיסוקים עיוניים. בהתאם לכך אמד בית-המשפט את נזקיו של המערער. כנגד פסק-הדין מלינים המערער והמשיבים בערעור שכנגד. המערער משיג על-כך שבית-המשפט קמא העריך את שכרו הפוטנציאלי לאחר התאונה בשיעור של 80% מהשכר הממוצע במשק, וזאת חרף העובדה שהוא נפגע בהיותו חייל בשירות סדיר, ובטרם יצא למעגל העבודה. הוא מלין גם על-כך שבית-המשפט העריך את הגריעה מכושר השתכרותו ב-10% בלבד, ועל-כך שבית-המשפט המעיט בפסיקת פיצויים בגין עזרת הזולת. המערער טוען גם כי בית-המשפט, בשל השמטה מקרית, נמנע מלפסוק לו פיצויים בגין הפסד השתכרות בחלק מתקופת העבר. המערערים שכנגד סבורים כי הערכת המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה היתה מופרזת, אינה מתאימה לנסיבות המקרה והיא סומכת על אפשרויות של החמרה בעתיד. אשר לפסיקת הפיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר, סבורים המערערים שכנגד כי בית-המשפט פסק יתר על הראוי בשל שהניח בטעות הפסד שכר מלא גם בתקופה שבה היה מסוגל המערער לעבוד. לא מצאנו ממש בערעור שכנגד. לעומת זאת, מצאנו לראוי לקבל את ערעורו של המערער במספר עניינים. במקרה זה, לא היה מקום לסטות משיעור השכר הממוצע במשק כבסיס השכר הפוטנציאלי, בהיעדר היסטוריה תעסוקתית רלבנטית קודם לתאונה. גם קביעתו הנחרצת של בית-המשפט המחוזי כי אין נפקות תפקודית לכריתת הטחול – בטעות יסודה. בנסיבות אלה, לא ניתן גם לקבל את ההנחה שהגריעה משכרו של המערער בעבר ובעתיד מסתכמת בשיעור של 10% בלבד. בהביאנו בחשבון את כל אלה, ולאחר שערכנו חישוב מחודש גם בהתחשב בטענות המשיבים, מצאנו לראוי לתקן את פסק-הדין באופן שיווסף לו הסכום של 75,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. סכום זה מביא בחשבון גם את הריבית שנלווית לתוספת המתייחסת לעבר. שכר טרחת עורך-הדין בבית-המשפט המחוזי יתוקן בהתאם. המשיבים ישאו בהוצאות הערעור וכן בשכר טרחת עורך-דין בסכום של 20,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ט' בכסלו התשס"ח (19.11.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06021560_P04.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il