אברהם יזדי נ. זועבי ג'אדי הנאמן לנכסי החייב

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2154/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערער: אברהם יזדי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד ג'אדי זועבי – הנאמן לנכסי החייב 2. כונס הנכסים הרשמי 3. המוסד לביטוח לאומי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט העמית י' בן-חמו) מיום 27.1.2022 בפש"ר 17644-05-14 בשם המערער: עו"ד הילה לב בשם משיב 1: בעצמו בשם משיב 2: עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי בשם משיב 3: עו"ד יהודה אדרעי פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט העמית י' בן-חמו) מיום 27.1.2022 בפש"ר 17644-05-14, בגדרה נדחתה בקשת המערער למתן הפטר על חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). ביום 1.10.2014 ניתן צו כינוס לנכסי המערער, לפי בקשתו. המערער צבר מחדלים שונים שבגינם עתר משיב 1 (להלן: המנהל המיוחד) במספר הזדמנויות לביטולו של ההליך. ההליך אמנם בוטל פעמיים (ביום 1.1.2017 וביום 12.11.2018), אך לבסוף צו הכינוס הוּשב על כנו. ביום 17.8.2020 הוכרז המערער פושט רגל וניתן לו הפטר מחובותיו, תוך שהובהר כי ההפטר אינו חל על חוב המזונות שהוא חב למל"ל בגין אי תשלום דמי מזונות לשתי בנותיו. ההפטר ניתן בהסכמת המנהל המיוחד בשים לב למצבו הרפואי של המערער; לעובדה שנקבעה לו על ידי המל"ל דרגת אי-כושר בשיעור של 100% בשל תאונת דרכים שאירעה לו; ומן הטעם שלא היו ברשותו נכסים כלשהם. ביום 15.11.2020 הגיש המערער בקשה להחיל את ההפטר שניתן לו על חוב המזונות שהוא חב למל"ל, בהתחשב בגילו (יליד שנת 1961), במצבו הכלכלי שאינו מן המשופרים ובמצבו הרפואי הירוד שעליו מעידה עובדת זכאותו לקצבת שירותים מיוחדים מהמל"ל. המערער ציין כי הוא מתקיים מקצבאות בסכום מצטבר של כ-4,800 ש"ח בחודש, כי אין ברשותו נכסים כלשהם וכי הוא מתגורר בביתה של אמו הקשישה. המנהל המיוחד הותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המל"ל מצדו טען כי בנסיבות העניין יש להורות על קיזוז מינורי מתוך סכומי הקצבאות לטובת חוב המזונות שמגיע לכדי סכום של 203,000 ש"ח. במסגרת דיון שהתקיים ביום 27.1.2022, ציין משיב 2 (להלן: הכנ"ר) כי חוב המזונות של המערער נוצר בשנת 1995, בטרם נקבעה נכותו, כך שלא ניתן לכרוך את אי תשלום המזונות במצבו הרפואי. בצד זאת הציע הכנ"ר מתווה שלפיו יקוזז מהקצבאות המגיעות למערער סכום מינורי במשך שנים בודדות בלבד. המנהל המיוחד תמך במתווה האמור, ואילו המל"ל התנגד לו. בתום הדיון האמור דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער לאחר שסקר את התנהלותו בגדר ההליך, בציינו כי ההפטר שניתן לא כלל את חוב המזונות למל"ל. עוד צוין, כי המערער צבר את החוב למל"ל בזמן שכוחו היה במותניו ותוך התעלמות מחובתו לשלם דמי מזונות לבנותיו חרף חשיבותה של החובה החלה על אדם לזון את יוצאי חלציו. לפיכך, נקבע כי "בהתחשב בעמדתו של המל"ל אני מורה שהמל"ל יקזז מהקצבאות של החייב סכום שלא יעלה על סכום הנדרש האפשרי על פי הוראות התקנות ו/או ההנחיות שעל פיהן פועל המל"ל וכדברי המל"ל בתגובה 'קיזוז מינורי'". מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו טוען המערער כי בית המשפט לא בחן את השיקולים הרלוונטיים שהובאו בפסיקה ביחס להחלת החריג הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) לכלל שלפיו צו הפטר לא יחול על חוב לפי פסק דין בתביעת מזונות. המערער שב על טענתו כי נסיבותיו האישיות – הן הכלכליות והן הרפואיות – מצדיקות מתן הפטר מחוב המזונות למל"ל, בהטעימו כי המשיבים והמל"ל לא חלקו על קיומן של נסיבות אלה. בהחלטתי מיום 29.6.2022 הוריתי למשיבים ולמל"ל להשיב לערעור ובתוך כך להתייחס גם לאפשרות שמשך התקופה שבה יקוזז חוב המזונות מן הקצבאות המשולמות למערער יוגבל. בהתאם לכך, בתשובותיהם לערעור הותירו המשיבים והמל"ל את הסוגיה האמורה לשיקול דעת בית המשפט. לאחר הגשת תשובות לערעור, כאמור בתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מצאנו לנכון להכריע בערעור על יסוד החומר הכתוב שלפנינו, בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות אלה. הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודה הקובעת כי צו ההפטר לא יחול על "חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות" זולת אם הורה בית המשפט אחרת, משקפת את אופיו הייחודי של חוב המזונות אשר מהווה לרוב "כשל מוסרי" מצד חייב שהפר את חובתו האישית כלפי הסמוכים על שולחנו והטילהּ על הקופה הציבורית (ראו: ע"א 6989/21 אלקלעי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (26.1.2022) (להלן: עניין אלקלעי), והאסמכתאות הנזכרות שם; ראו גם: סעיפים 175(א)(3) ו-175(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018). בהינתן חשיבותו החברתית של מוסד המזונות, נקבע כי החלת הפטר על חוב מזונות תיעשה אך במקרים חריגים שבהם שוכנע בית המשפט כי החייב נהג בתום לב בתקופת צבירת החוב וכי מצבו קשה ואינו צפוי להשתפר בעתיד הנראה לעין (ראו: ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 15 (26.9.2016); ע"א 3746/21 סנדרוסי נ' עו"ד דרור שלו – נאמן לנכסי החייב, פסקה 8 (8.7.2021); עניין אלקלעי, פסקה 10). בענייננו, עסקינן בחוב מזונות שנוצר כבר בשנת 1995, שנים רבות טרם ההרעה הנטענת במצבו הרפואי של המערער ואובדן כושר השתכרותו, ואף המערער עצמו אינו חולק על כך. די היה בנתון זה כשלעצמו כדי להטות את הכף לעבר דחייתו של הערעור, מן הטעם שהורתו של חוב המזונות בחטא ובחוסר תום לב מצדו של המערער. אף לא למותר לציין כי אל מול התכלית שעניינה טובת החייב יש לאזן גם את טובת הנושים ואת טובת הציבור (ע"א 2915/22 דמרי נ' עו"ד ראובן שרגיל בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 14 (2.8.2022)). האיזון בין מכלול השיקולים במקרה דנן תומך בדחיית בקשתו של המערער להחלת ההפטר באופן מלא על חוב המזונות שצבר. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, בהתחשב בנסיבותיו האישיות המורכבות של המערער ובפרט בשים לב לכך שהמשיבים והמל"ל הותירו את העניין לשיקול דעת בית המשפט – ראינו לנכון להורות כי הסדר הקיזוז שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי ייקצב לתקופה של 3 שנים מיום מתן החלטתו זו, שבסופה תימחק יתרת החוב של המערער למל"ל (ראו והשוו: רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 12 (8.8.2019); ע"א 6530/21 שרעבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 12 (12.12.2021)). הערעור מתקבל אפוא באופן חלקי, כאמור בפסקה 9 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באב התשפ"ב (‏9.8.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22021540_N06.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1