פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2151/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו ביניים וצו על-תנאי בשם העותר: עו"ד בתיה אשורי פסק-דין השופט א' שטיין: העתירה שלפנינו אינה אלא ערעור "בגלגול שלישי" על החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה (להלן: בית הדין האזורי) מיום 8.2.2024, בעניין מזונות-ילדים זמניים (להלן: ההחלטה). העותר אינו משלים עם החלטה זו. הוא הגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול). בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטתו של בית הדין הגדול מיום 19.2.2024; וכעת, בצר לו, פנה העותר אלינו, וביקש מאתנו כי נעיין בראיותיו, נאמין להצהרותיו, ונקבע כי בית הדין האזורי שגה בהחלטתו האמורה. ואלה העובדות הדרושות לענייננו. בין העותר למשיבה 3 מתקיים הליך גירושין בפני בית הדין האזורי, אשר נסוב, בין היתר, על חלוקת הרכוש ומזונות הילדים, בהתאם לכתב התביעה שהוגש על-ידי המשיבה 3. ביום 29.1.2024 התקיים דיון בפני בית הדין האזורי ובו נדונה, בין היתר, בקשת המשיבה 3 למזונות-ילדים זמניים. ביום 8.2.2024 ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי, ובה נקבע, בדעת רוב, כדלקמן: "לצדדים שני ילדים בני 13 ו-10, הסדרי השהות נדונים בבית המשפט. בהתאם להחלטת הצדדים יש חלוקה שיוויונית בהסכמה של הסדרי השהות. האב עובד כטכנאי גז, לדבריו משתכר בין 4,000 ש"ח ל-5,000 ש"ח, בידיו הסמכה כטכנאי גז סוג 2. האם שוכרת דירה בכפר יונה בסכום של 6,000 ש"ח. בדירה 5 חדרים, היות ומדובר בשני בנים הרי שדי בדירת 3 חדרים כך שבסיס דמי השכירות יעמוד על סך של 3,200 ש"ח. לאור האמור יש לחייב את האב בתשלום של 850 ש"ח לחודש כמזונות זמניים עבור כל קטין בתוספת 40% מסכום של 3,200 ש"ח ועוד מחצית הוצאות חינוך, והוצאות בריאות שאינן כלולות בביטוח הבריאות". דעת המיעוט סברה כי "מדובר בקטינים מעל גיל שש ובהתאם למצבו הכלכלי הנטען על ידי האב לא ניתן לחייבו במזונותיהם מדין צדקה ומשכך כל הורה יזון את הילדים בהיותם אצלו". על החלטה זו הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול, אשר דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 19.2.2024 בקבעו כך: "הואיל ומדובר במזונות זמניים, בי"ד דנן לא יתערב בהחלטות של מזונות זמניים, בפרט כשמדובר במזונות על הרף הנמוך, שנבדקו ונבחנו ע"י בי"ד קמא, ובהתאם לדעת הרוב." אעיר כי החלטת בית הדין האזורי מיום 8.2.2024 וכן החלטת בית הדין הגדול מיום 19.2.2024 כוללות התייחסות לנושאים נוספים אשר אינם נוגעים לענייננו. על החלטות אלה הוגשה העתירה שלפנינו. טענתו העיקרית של העותר היא כי בית הדין האזורי חרג מסמכותו שעה שפסק מזונות זמניים לרעת העותר. העותר מאריך בטענות ובהצגת ראיות בנוגע להכנסתו והכנסתה של המשיבה 3. לדבריו, מחומר הראיות אותו הציג עולה כי הכנסותיה של המשיבה 3 גבוהות מהכנסותיו; ובנסיבות אלה, ובהינתן שהצדדים חולקים ביניהם באופן שווה את שהות הילדים, בית הדין האזורי לא היה מוסמך לפסוק מזונות זמניים לחובתו של העותר. כן טוען העותר כי בית הדין האזורי הטיל ספק בטענותיו בנוגע להכנסותיו – זאת, נוכח ידע קודם שבית הדין סבר שיש בידיו בנוגע להשתכרותם של טכנאי גז. לבסוף, העותר טוען כי ההחלטה בדבר חיובו במזונות זמניים התקבלה ללא נימוק מספק. כמו כן מבקש העותר כי נוציא מלפנינו צו ביניים, אשר יבטל את החלטת בית הדין האזורי ויקבע כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה בחוסר סמכות, בהיעדר הנמקה ותוך שימוש בידיעה פרטית בלתי קבילה, להבדיל מידיעה שיפוטית. דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי לקבל את תגובת המשיבים. עיון בעתירה מגלה כי טענתו של העותר ל"חוסר סמכות" נטענה אך ורק על-מנת לאפשר לעותר להתייצב בפנינו במסגרת עתירה לבג"ץ אשר באה בגדרי סעיף 15(ד)(4) סיפא לחוק יסוד: השפיטה. העתירה אינה מכילה שום הסבר לטענת חוסר-סמכות, כאשר ניכר הוא שבית הדין האזורי היה מוסמך לפסוק את הסעד הזמני שפסק לזכותה את המשיבה 3. כפי שקבעתי בעניין אחר: "הלכה היא עמנו כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטותיו של בית דין דתי אלא במקרים חריגים, צרים ומוגדרים ובהימצא אחד הפגמים כדלקמן: (1) חריגה מסמכות; (2) סטייה ברורה מהוראות חוק המכוונות אל בית הדין הדתי שניתן לראות בה חריגה מסמכות או טעות בדין גלויה ומוכחת על פני הפסק; (3) פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; וכן (4) כאשר בית משפט זה מגיע לידי מסקנה כי יש להושיט לעותר סעד מן הצדק שאיננו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר" (ראו: בג"ץ 6771/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 14 (20.12.2020). בענייננו-שלנו לא חל אף אחד מהחריגים האמורים, וממילא דין העתירה להידחות. העתירה נדחית אפוא על הסף, ועמה נדחית גם הבקשה לצו ביניים. מדובר בעתירת סרק מובהקת, ולפיכך מן הדין לחייב את העותר בהוצאות לטובת אוצר המדינה. נוכח טענותיו של העותר בדבר מצבו הכלכלי הרעוע, הוא ישלם לאוצר המדינה הוצאות מופחתות בסך של 1,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ג' באדר ב התשפ"ד (‏13.3.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24021510_F02.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il