פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 2151/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2151/06
ע"פ 6393/06 - א'
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ד' חשין
המערערת בע"פ 2151/06:
המשיבה בע"פ 6393/06:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב בע"פ 2151/06:
המשיב בע"פ 6393/06:
אחמד ג'ג'ניני
ערעורים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 22.1.06, בת.פ. 4112/05, שניתן על ידי כבוד השופט מ' פינקלשטיין
תאריך הישיבה:
ז' בטבת התשס"ז
(28.12.06)
בשם המערערת בע"פ 2151/06:
עו"ד דותן רוסו
בשם המשיב בע"פ 2151/06:
עו"ד חוזה אביב - מטעם הסנגוריה הציבורית
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער בעבירות שוד והחזקת סכין שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 402(ב) ו-186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נגזרו לו שנה וחצי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 1000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן 10 חודשים שעמד נגד המערער, באופן מצטבר.
שני ערעורים מונחים בפנינו. באחד (ע"פ 6393), משיג המערער כנגד הרשעתו בעבירה של שוד מזוין, בעוד שבאחר (ע"פ 2151/06), מערערת המדינה כנגד קולת העונש.
בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי בתאריך 26.6.05, בשעת לילה, ניגש המערער לאדם (להלן: המתלונן) שעצר את רכבו לפני רמזור אדום, ודרש ממנו להתקרב לעברו. משהמתלונן לא עשה זאת, נכנס המערער לרכב כשהוא מזוין בסכין, ודרש מקורבנו להחנות את הרכב בצד הדרך, בסמך למקום בו ניצבה חברתו. המתלונן זינק בבהלה מרכבו, ואת פרק הזמן הזה ניצל המערער כדי לגנוב מכשיר טלפון סלולארי וכ-500 ש"ח שמצא ברכב. סמוך לאחר האירוע נתפס המערער כשהוא מחזיק בסכין וכן בטלפון הסלולארי שגנב מרכבו של המתלונן.
במהלך משפטו הכחיש המערער את הגרסה שהובאה בכתב האישום, ובפיו היה סיפור שונה. הוא טען, כי המתין לחברתו שעה שזו הלכה לביתה כדי להביא שקית עם פירות, ולפתע עצרה לידו מכונית שנהגה נראה לו נרקומן. זה האחרון הציע לו טלפון סלולארי, ומאחר והוא לא הרפה ממנו, קנה המערער את המכשיר. המערער הכחיש כי החזיק בסכין, וטען כי הסכין היחידה שהיתה בזירה היא זו שהביאה חברתו כדי לקלף את הפירות.
בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו של המערער, וקבע כי הוא גנב מתוך רכבו של המתלונן את מכשיר הטלפון והכסף. כמו כן, קבע כי מרגע שנכנס למכונית היתה התנהגות המערער כוחנית, אלימה ומאיימת, וכל אלה נועדו לסייע לו לבצע את זממו – גניבה מהמתלונן או מהמכונית. נוכח ממצאים אלה בהם לא ראינו מקום להתערב, ולאור קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה נשא המערער על גופו סכין, איננו סבורים כי בהרשעת המערער נפלה שגגה, ומכאן החלטנו לדחות את הערעור בע"פ 6393/06.
מאידך, נראה לנו כי יש ממש בערעור המדינה כנגד קולת העונש. למערער, חרף גילו הצעיר, שורה ארוכה של עבירות קודמות, וביניהן שוד מזוין אותו ביצע בחודש יולי 1999. בגין אותה עבירה ותיקים נוספים שצרף, נדון המערער ל-40 חודשי מאסר, וכפי שעינינו רואות, הוא לא למד מכך דבר, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר העובדה שלאחר שחרורו ממאסר חזר לחיי פשע, אף שנגדו עמד מאסר על-תנאי.
לאור כל האמור, אנו מקבלים את הערעור בע"פ 2151/06, ומעמידים את עונש המאסר בו ישא המערער בפועל בגין תיק זה על 3 שנים. יתר רכיביו של גזר-דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם, ובכלל זה הפעלת המאסר על-תנאי במצטבר.
ניתן היום, ז' בטבת התשס"ז (28.12.06).
ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06021510_O01.doc אז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il