פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 215/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת י' שקדי שץ) בתלה"מ 9091-08-23 מיום 22.12.2023 בשם המערערת: עו"ד אבנר רון פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת י' שקדי שץ) בתלה"מ 9091-08-23 ובתיק קשור נוסף, מיום 22.12.2023, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת והמשיב הם בני זוג לשעבר, אשר מנהלים מספר הליכים משפטיים שעניינם, בין היתר, בזכויותיהם של הצדדים בנכס מקרקעין שעליו החלו הצדדים לבנות בית ובתביעות הדדיות לפירוק שיתוף בהקשר זה (יוער כי הבית היה מצוי בשלבי בנייה מתקדמים עד שהחלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים; להלן: הבית). בשל ריבוי ההליכים בין הצדדים, אדרש אך לעובדות שצריכות להכרעה בערעור שלפניי. ביום 6.8.2023 קבע המותב – במסגרת בקשה לצו מניעה ארעי שהגיש המשיב – כי חל איסור על הצדדים לתפוס חזקה בבית, להתגורר בו ולאבזרו לצורך מגורים; וכן קבע, בנוגע לבקשה נוספת שהגיש המשיב לצו מניעה זמני, כי על המערערת חל איסור לבצע כל פעולה בבית שאינה נדרשת לצורך הוצאת טופס 4 במסגרת הליכי בניית הבית, ושעולה כדי פגיעה או שינוי של התשתיות והמערכות בבית כמפורט בצו, ללא הסכמתו ומעורבותו של המשיב (להלן: הצווים מיום 6.8.2023). במהלך חודש ספטמבר 2023 הגישו הצדדים את תגובותיהם בנוגע לצווים מיום 6.8.2023 ובפרט ביחס למגוריה של המערערת בבית, וביום 29.9.2023 וביום 3.10.2023 קבע המותב כי בשים לב, בין היתר, לכך שאין למי מהצדדים זכות מוקנית לעשות שימוש בבית בהיעדר הסכמה, ומשמצא כי בנסיבות המקרה לא מתקיימים החריגים שמאפשרים את דחיית פירוק השיתוף בבית לצורך מגורים בו, האיסור על המערערת להתגורר בבית בהתאם לצווים מיום 6.8.2023 ימשיך לעמוד. בהמשך לכך, ביום 8.10.2023 הגיש המשיב בקשה לצו פינוי של רהיטים ואביזרים שלטענתו הכניסה המערערת לבית בניגוד לצווים מיום 6.8.2023, שבמסגרתה אף טען, בין היתר, כי האחרונה העבירה את בתם הקטינה להתגורר בבית וביקשה מאחיה הגדולים להתגורר עמה (להלן: הקטינה). בו ביום הגישה המערערת בקשה לבית המשפט שבמסגרתה טענה כי נוכח המצב הביטחוני במדינה, ובשים לב לקיומו של מרחב מוגן בבית, יש לאפשר לה ולילדיה להתגורר בו; וביום 23.10.2023 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בצווים מיום 6.8.2023. ביום 29.10.2023 דחה בית המשפט את בקשת המערערת להתגורר בבית, כמו גם את בקשתה לעיון חוזר בצווים מיום 6.8.2023, וקבע, בין היתר, כי "[המערערת – ע' פ'] פעלה במודע ובמכוון בניגוד להחלטה שניתנה בעניינה, כאשר קיים צו האוסר על הכניסה למגורים וכאשר הובהר שאין עיגון משפטי להתיר את מגוריה ואת השימוש [בבית – ע' פ']" (שם); ושבשים לב למצב הביטחוני במדינה, עליה לפנות את הבית עד ליום 26.11.2023 (להלן: ההחלטה מיום 29.10.2023; הצווים מיום 6.8.2023, ההחלטות מיום 29.9.2023 ומיום 3.10.2023, וההחלטה מיום 29.10.2023 יכונו להלן ביחד: ההחלטות בעניין מגורי המערערת בבית). ביום 21.11.2023 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטות בית המשפט לעניין מגוריה בבית, ולחלופין ביקשה כי מועד ביצוען יידחה או יעוכב כך שתוכל להגיש בקשת רשות לערער על החלטות אלו לערכאה המוסמכת. ביום 24.11.2023 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר, ובצד זאת קבע כי המועד שבו על המערערת לפנות את הבית יידחה עד ליום 28.11.2023 לטובת מיצוי הליכי השגה מטעמה; וביום 26.11.2023 דחה המותב בקשה נוספת לעיכוב הפינוי. בשלהי חודש נובמבר 2023 הגישה המערערת בקשה להארכת המועד לפינוי הבית, וביום 3.12.2023 דחה המותב את הבקשה תוך שקבע, בין היתר, כי התנהלותה של המערערת גורמת לנזק ואף מלמדת על חוסר תום לב מצידה; זאת, בשים לב לכך שבית המשפט קיבל בקשות לדחיית מועד הפינוי שהגישה המערערת בעבר עבור מתן אפשרות למיצוי זכויותיה, חרף המלצתו של כונס הנכסים שמינה בית המשפט שלפיה המגורים בבית מונעים את קידום הליכי הכינוס (להלן: ההחלטה מיום 3.12.2023 ו-כונס הנכסים בהתאמה). למחרת היום הגיש המשיב בקשה למתן צו לפינוי הרהיטים והאביזרים שבבית ואחסנתם במרתף הבית; ואילו המערערת הגישה בקשה שבמסגרתה עתרה, בין היתר, כי תתאפשר הצטרפות של קבלן מטעמה לביקור שמתכנן כונס הנכסים לערוך בבית, וכן כי יינתנו לכונס הוראות נוספות. ביום 5.12.2023 קבע המותב כי על המערערת לפנות את הרהיטים והאביזרים עד ליום 6.12.2023 בשעה 18:00, וככל שלא תעשה כן, רשאי המשיב לפנות את הציוד ולאחסנו במרתף; וכן דחה את בקשת המערערת לעניין צירוף הקבלן מטעמה לביקור בבית ולמתן הוראות נוספות לכונס (להלן: ההחלטות מיום 5.12.2023). ביום 7.12.2023 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב שבמסגרתה טענה, בעיקרם של דברים, כי החלטות המותב בעניין מגוריה בבית, בצירוף ההחלטה מיום 3.12.2023 וההחלטות מיום 5.12.2023, מצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים שמקים עילה לפסילת המותב מלדון בעניינה. בתוך כך, נטען כי החלטות אלו, ובהן ההחלטה לפנות את המערערת ממגוריה בבית ולדחות את הבקשות לדחיית מועד הפינוי, כמו גם דחיית בקשתה לצירופו של קבלן מטעמה לביקור של הכונס בבית, ניתנו בהיעדר בירור מספק ומבלי שנערך דיון בטענותיה של המערערת, באופן שמלמד על נעילת דעתו של המותב והעדפתו את המשיב. לעניין ההחלטה בנוגע לכונס הנכסים שמונה מטעם בית המשפט, נטען כי המותב סירב לאפשר לקבלן מטעמה של המערערת להצטרף לביקור הכונס בבית, אולם אפשר זאת למנהל פרויקט הבנייה שכנטען מועסק על ידי המשיב ומשכך מצוי בניגוד עניינים. לבסוף, נטען כי החלטות המותב נושא הבקשה גורמות נזק רב למערערת, ומלמדות על פגיעה במראית פני הצדק שאף היא מצדיקה את העברת הדיון למותב אחר. ביום 22.12.2023 דחה המותב את בקשת הפסלות וקבע, בעיקרם של דברים, כי בנסיבות העניין לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט ציין, בין היתר, כי בניגוד לטענתה של המערערת שלפיה עמדתה לא נשמעה עובר לקבלת חלק מההחלטות נושא הערעור, עיון בהחלטותיו ובהשתלשלות העניינים בהליכים מלמד כי ניתנה לה האפשרות להגיש את תגובתה, וכי בית המשפט נעתר מספר פעמים לבקשותיה, לרבות עיכוב המועד לפינוי הבית. בנוסף, נקבע כי ההחלטות נושא הערעור נוגעות, בעיקרם של דברים, למגוריה של המערערת בבית, ואין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים; וממילא, ככל שסבורה המערערת כי נפלו שגיאות בהחלטות האמורות, עליה להשיג עליהן במסגרת הליכי ההשגה המתאימים, חלף הגשת בקשה לפסילת המותב. לבסוף, קבע בית המשפט כי במקרה דנן לא מתקיימות הנסיבות החריגות שיצדיקו את פסילתו, וחייב את המערערת בהוצאות בסך 950 ש"ח. לשלמות התמונה יצוין, כי המערערת הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטות בעניין מגוריה בבית, וביום 26.12.2023 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' ג'יוסי) כי המערערת תמשיך להתגורר בבית עד למתן החלטה אחרת בבקשה זו. מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזרת המערערת, בעיקרם של דברים, על טענותיה בבקשת הפסלות. המערערת טוענת, בין היתר, כי החלטות המותב בעניין מגוריה בבית, כמו גם החלטותיו מיום 3.12.2023 ומיום 5.12.2023 מקימות חשש ממשי למשוא פנים. לטענתה, במסגרת החלטותיו נושא הערעור, אימץ בית המשפט את גרסתו של המשיב ודחה את טענותיה, הן לעניין מגוריה בבית, הן לעניין כונס הנכסים, באופן שמלמד על נעילת דעתו בעניינה. עוד נטען, כי בשים לב למצבה המורכב של המערערת, ולהשפעות שיש להליכים נושא הערעור על ילדיה ובפרט על הקטינה, החלטות המותב גורמות לה עוול ומשכך אף שיקולים של מראית פני הצדק מצביעים על הצורך בהעברת הדיון בעניינה למותב חלופי. לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בניהול המשפט (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 667/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (5.2.2024); ע"א 8983/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (24.1.2024)). איני סבור כי המקרה שלפניי בא בגדרה של אמת מידה זו. כאמור, עיקר טענותיה של המערערת מופנות כלפי החלטות המותב בעניין מגוריה בבית, ובפרט בנוגע להחלטות מיום 3.12.2023 ומיום 5.12.2023. ואולם, כפי שנפסק בעבר, אך במקרים נדירים מקימה הפעילות השיפוטית כשלעצמה עילת לפסילת המותב; וממילא החלטות דיוניות של המותב אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילתו, אף כאשר מדובר ברצף של החלטות שאינן לרוחו של בעל דין (ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 7 (31.1.2024); ע"א 43/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (4.1.2024); ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.12.2023)). החלטות המותב נוגעות, בעיקרן, למגוריה של המערערת בבית ולבקשותיה לעיכוב מועד הפינוי, כמו גם לצירופו של קבלן מטעמה לביקור של כונס הנכסים בבית. מעיון בהחלטות נושא הערעור ובטענותיה של המערערת לעניין זה, ובשים לב להתנהלותה של האחרונה בנוגע לפינוי הבית, איני סבור כי מדובר באותם מקרים חריגים שיצדיקו את פסילתו של המותב (ע"א 7562/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (26.11.2023); ע"א 4494/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (3.8.2022)); מה גם שהדרך להשיג על החלטות אלו – כפי שאף פעלה המערערת – היא במסגרת הליכי ההשגה שקבועים בחוק, ובקשת פסלות אינה האכסניה המתאימה לכך (ע"א 229/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (28.1.2024); ע"א 182/24 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (24.1.2024)). יתר טענות המערערת, ובהן הטענה לסתירות בהחלטות המותב, כמו גם לאימוץ עמדת כונס הנכסים שלפיה המגורים בבית מעכבים את הליכי הכינוס, הן טענות ערעוריות מובהקות שאין בהן כדי להקים עילה לפסילת המותב (ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.1.2024); ע"א 7087/23 ל.א.צ.פ ייזום בע"מ נ' סייג, פסקה 13 (24.10.2023)). משאלה הם פני הדברים, לא שוכנעתי כי הטענות בערעור מקימות עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' באדר א התשפ"ד (‏12.2.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24002150_M01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1