מרים גלנץ נ. אילנה סגל

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 2147/98 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט י. טירקל כבוד השופט מ. אילן המבקשים: 1. מירי גלנץ 2. מיכה גלנץ נ ג ד המשיבה: אילנה סגל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתלא ביב יפו (כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין) בע"א 74/96 מיום 2.3.98 בשם המבקשים: עו"ד ב. אדלשטיין בשם המשיבה: עו"ד מ. ברזילי פסק דין המשנה לנשיא ש. לוין: 1. לפנינו בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפיו נתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות שדחה את תביעתה והמבקשים-המערערים חויבו בסכום התביעה. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 2. עילתה של התובענה שהוגשה לבית משפט השלום בסדר דין מקוצר היתה החזרת הלוואה, שכראיה לה נמצאו בידי המשיבה שיקים, ובכללם שיק ע"ס 16,000 דולר שניתן כקונסולידציה של החוב. טענת ההגנה של המערערים היתה שהמשיבה ואמה ניהלו בביתן משחקי קלפים, ואין מדובר במקרה שלפנינו אלא בחוב של הימורים. בית משפט השלום דחה את גירסתה העובדתית של המשיבה שהיא נתנה הלוואה למערערים, שכן טענתה של המשיבה שהיא הוציאה כסף מכספת שהיתה לה בבנק דיסקונט, אותו מסרה למערערים הוזמה בעדותו של סגן מנהל סניף הבנק. מנגד קבל בית משפט השלום את גירסתה העובדתית של המערערת (הנתבעת) בקבעו (בעמ' 59): "...אני מקבל כאמינה את טענתה של הנתבעת, כי היא לא קיבלה כספים; כי לא ראתה "מזומן" מ(התובעת), וכי כל התחייבותה מבוססת על ניצול הפסדיה בקלפים; וכי ההוצאות שלה, כולל השיקים, נמסרו תוך ניצול ממשי וציני של מצוקתה הכספית והאישית". 3. השופט המלומד של בית משפט השלום לא התעלם מדברי המערערת שהיא הכירה בחובה לשלם את השיק ע"ס 16,000.- דולר הנ"ל וכי במוצג ת5/, שהוא מכתב ששלחה המערערת למשיבה, היא מודה בקבלת הלוואה מן המשיבה ובחבותה לשלמה; אך הוא קבע שהודאות אלה אינן משקפות את המציאות, והן ניתנו מחשש שמא תגלה המשיבה לבעלה של המערערת (המערער) את דבר חובה בקלפים, ותנצל לרעה את מצוקתה הכספית. בית המשפט המחוזי ראה לקבל את הערעור על יסוד נימוק אחד ויחיד, והוא שהמערערת הודתה בתצהירה כי קבלה מן המשיבה הלוואה. להלן מפרט בית המשפט המחוזי את עמדתו כדלקמן: "המערערת בתצהירה הודתה כי קבלה את ההלוואה. גירסתה היתה כי קיבלה את ההלואה אגב משחק קלפים, אולם, אין בכך כדי לסתור את עילת התביעה. משהודתה (המערערת) כי ההלוואה התקבלה על ידה, אין חשיבות למטרת ההלוואה ולכן נתפסה בהודאתה שהינה הודעת בעל דין". 4. לדעתי דין הערעור להתקבל. כפי שציין שופט בית משפט השלום בפסק הדין, הוזמה בחקירה גירסתה של המשיבה הן לגבי נסיבות מתן ההלואה והן לגבי מטרת ההלוואה - מימון פתיחת עסקו של המערער. ממילא - ובאין עילה אחרת שפורטה בכתב התביעה - היה דין התביעה להידחות, השווה, בשינוי מה: ע"א 164/62 פ"ד יז(1) 341. העובדה שהמערערת נקטה לשון "הלוואה" בתצהיר ובראיות נוספות, כמו המוצג ת5/, אין בה אלא הגדרה משפטית למערכת נסיבות עובדתית השונה מעילת התביעה. לא טענתה של המערערת בתצהיר הגנתה היא הקובעת, אלא ממצאי בית משפט השלום. כשקבע השופט המלומד שהמערערת מעולם לא קבלה לידיה כספים, ממילא נפסק שאין מדובר אלא בחוב של הימורים, אך כתב התביעה לא התבסס על העילה האמורה. לאור התוצאה שאליה הגעתי אין צורך שאדון בשאלות שבעלי הדין פרשו לפנינו (בחלקן ביזמתנו) לגבי היחס בין סעיפים 30 ו32- לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום. המשיבה תשלם למערערים שכ"ט עו"ד בבית המשפט המחוזי ובערכאתנו בסך 15,000.- ש"ח. המשנה לנשיא השופט י. טירקל: אני מסכים ש ו פ ט השופט מ. אילן: אני מסכים ש ו פ ט החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום יא בתשרי תש"ס (21.9.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98021470.B07