דוד דור בן דלק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2146/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2146/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: דוד דור בן דלק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 49901-03-12 מיום 5.2.2013 שניתן על-ידי השופטת ט' חיימוביץ תאריך הישיבה: ט"ו באב התשע"ג (22.07.2013) בשם המערער: עו"ד גיל שפירא בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב בשם שירות המבחן: גב' חגית לייבנר פסק-דין השופט נ' סולברג: ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ט' חיימוביץ) בת"פ 49901-03-12 מיום 5.2.2013 בגִדרו נגזרו על המערער 11 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 3,000 ₪. עיקרי ההרשעה 1. המערער הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בביצוע שוד. על-פי כתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה המערער, גמלה בלבו החלטה לשדוד סניף בנק, ולצורך כך הצטייד בחפץ הנחזה להיות אקדח והמשמש כמצית (להלן: האקדח). לפני צהרי יום 12.3.2012 הגיע המערער לסניף בנק הדואר באשדוד, על פניו כובע גרב, על עיניו משקפי שמש, על ידיו כפפות, וברשותו האקדח. המערער פנה לאשנב בבנק, כיוון את האקדח לעברה של הפקידה שעבדה במקום ואמר לה: "זה שוד, תביאי לי את הכסף". מפאת חששהּ, מילאה אחר הוראתו והעבירה לידו כסף מזומן בסך של 2,020 ₪. המערער נמלט עם שללוֹ. עיקרי גזר הדין 2. לא נעשה הסדר לעניין העונש. מתסקיר שירות המבחן למד בית המשפט המחוזי על הרקע האישי והמשפחתי של המערער, רווק כבן 20, עזב את ביתו בגיל 14 ועבר לישיבה, בתהליך קיצוני של חזרה בתשובה, אשר בעקבותיו גם לא התגייס לצבא. הוריו התגרשו לאחר עימותים קשים שנמשכו כל שנות ילדותו. המערער הסביר בשירות המבחן כי באותה תקופה היה נתון בייאוש, דיכאון ומצוקה, והדבר הוביל אותו לביצוע המעשה הקיצוני. המערער הודה בביצוע השוד והביע צער וחרטה. שירות המבחן התרשם מבלבול וחוסר בשלות אצל המערער, ונמצא פער בין רצונו לשקם את חייו לבין מגבלותיו. שירות המבחן ציין כי ללא ליווי של גורם מקצועי, קיים סיכוי להישנות התנהגות בלתי נורמטיבית בעתיד, ולכן המליץ על עונש מאסר בעבודות שירות אשר ילווה בצו פיקוח למשך שנה. 3. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער, בציינוֹ כי עבירת השוד היא חמורה במיוחד, באשר היא טומנת בחובה פן אלים ופן רכושי. העונש הסטטוטורי הקבוע לצדה הוא 14 שנות מאסר. בית המשפט עמד על כך שמעשה השוד מטיל פחד ודמורליזציה בסביבה כולה, וביסודו מונח הרצון להפיק רווח קל על חשבון הזולת. בית המשפט ציין מספר פסקי דין שבהם לא התקבלה המלצת שירות המבחן להימנע מהטלת עונשי מאסר בפועל, והוטלו עונשי מאסר בטווח שבין 10 חודשי מאסר בפועל לנאשמים ללא עבר פלילי ועד 3 שנות מאסר לנאשמים בעלי עבר פלילי. נוכח האמור מצא בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם למעשיו של המערער נע בין 10-36 חודשי מאסר. בית המשפט שקל לקולא את העובדה שהמערער צעיר לימים, ללא עבר פלילי, את הודאתו המהירה והחיסכון בזמן שיפוטי. נשקלו גם נסיבות חייו והמשבר אשר אותו חווה לאחר גירושי הוריו. לאחר שקילת מכלול השיקולים הטיל בית המשפט המחוזי על המערער כאמור עונש של 11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, ששה חודשי מאסר על-תנאי, ותשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך של 3,000 ₪. עיקרי הטענות בערעור 4. לטענת המערער, החמיר עמו בית המשפט המחוזי יתר על המידה. מדובר במעשה שוד בודד, חריג לאורח חייו של המערער, תוך שימוש באמצעי דמה, וללא נקיטת אלימות של ממש. איש לא נפגע. המערער הביע חרטה כנה ונטל אחריות מלאה על מעשיו. מן הראוי היה לאמץ את המלצת שירות המבחן על עונש מאסר בעבודות שירות וצו פיקוח למשך שנה, על יסוד נימוקי התסקיר, על מנת להחזיר את המערער למסלול חיים נורמטיבי, וכדי שלא ידרדר בבית הסוהר לעולם הפשע. המערער הוא אדם צעיר בן 20 שנקלע למצוקה אישית קשה בשל נסיבות משפחתיות ואישיות, ואיבד את דרכו. היה מקום להטיל על המערער ענישה בעלת אופי שיקומי ולא להכביד עליו בענישה הרתעתית. משפחתו נרתמה לסייע לו, ואביו מלווה אותו בכל ההליכים. ב"כ המערער הפנה לשורה של פסקי דין שבהם הוטל עונש של מאסר בעבודות שירות בנסיבות דומות וביקש להקל בעונשו של המערער, ולהמירו בענישה שיקומית של מאסר בעבודות שירות. ב"כ המערער איננו חולק על מתחם הענישה שנקבע בבית המשפט המחוזי, אך מבקש לחרוג מן המתחם בנסיבות העניין דנן, בהתבסס על שיקולי שיקום. 5. מנגד טענה ב"כ המשיבה כי בית המשפט המחוזי צעד בגזר הדין עקב בצד אגודל עם תיקון מספר 113 לחוק העונשין. לדבריה, מתחם הענישה שנקבע בבית המשפט המחוזי הריהו קל יתר על המידה, אך המשיבה נמנעה מלערער משום שסברה שחרף קולת העונש, עדיין אין הצדקה להתערבות ערעורית. הפסיקה שעליה הסתמך ב"כ המערער קודמת לתיקון 113, שאז נעשה איזון כראות עיני בית המשפט בין שיקולי הגמול לשיקולי השיקום, אך זה איננו המצב כעת שבו יש לייחס משקל רב יותר לעקרון הגמול. הדרך היחידה שמאפשרת חריגה ממתחם הענישה ההולם, היא במתן משקל רב לשיקול השיקום, אך המערער לא עבר הליך שיקום משמעותי. על-פי התסקיר מאת שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי, בצד דברים חיוביים, צויינה גם העובדה שהמערער מתקשה להכיר בחלקים בעייתיים באישיותו. התסקיר שהוגש לקראת הדיון בערעור מצביע על רגרסיה בהכרתו ובנכונותו של המערער לעבור הליך טיפולי. נסיבות העניין אינן מלמדות על כך שיש סיכוי ממשי לשיקום עד כדי הצדקה לחריגה ממתחם הענישה ההולם. אין מדובר בקטטה שהמערער נכנס אליה בלי שיקול דעת, אלא בתכנון של שוד, בקור רוח. העונש הוא אפוא קל ומן הראוי להותיר את גזר הדין על כנו. דיון והכרעה 6. בית המשפט המחוזי שקל היטב את שיקולי הענישה הצריכים לעניין, איזן ביניהם כראוי, ונכון ציין כי כאשר נגזרו עונשים קלים יותר, היה זה בחריגה ממתחם הענישה ההולם, מחמת שיקולי שיקום. לעבירת השוד נודעת חומרה רבה, מפאת אופייה האלים והרכושי; פגיעתה קשה עד מאד ביחידים ובציבור, בשלמות גופם ובקניינם. מעשהו של המערער חמור, מפחיד ומסוכן, גם כשלא עשה שימוש באלימות, בנסיבות כמתואר, אלא בפתק ובחפץ הנחזה לאקדח. מנגד, המערער הוא איש צעיר, ללא עבר פלילי, הודה, התחרט, והוא ראוי למידה של רחמים, באשר חווה סבל ומכאובים מנעוריו. ברם, דומה כי בעונשו מוצו השיקולים לקולא. העונש הוא קל על-פי כל קנה-מידה. המערער לא נרתם די הצורך לשתף פעולה עם יד מקצועית שנשלחה לו לעזרה מכיוונו של שירות המבחן. המערער אמנם ציין תמיכה משפחתית, ותחושה של שינוי, אך שלל צורך בעזרה ובטיפול מקצועי של שירות המבחן. בשעתו, סמוך למועד ביצוע העבירה ובקשר עם הליכי המעצר, הביע המערער רצון בליווי מקצועי, אך לפי התרשמות שירות המבחן חלה רגרסיה מבחינת הבנת נזקקותו לטיפול ונכונותו לקבלת עזרה. שירות המבחן סבור כי בהעדר ליווי וטיפול מקצועי, יגבר הסיכון להישנות התנהגות פלילית. במצב דברים זה, לא בא שירות המבחן בתסקירו העדכני מיום 15.7.2013 בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער. על רקע זה, לא ניתן לומר כי המערער שכנע כי ראוי לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, וזאת כאשר עוד מלכתחילה נגזר העונש ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם. 7. אשר על כן, אציע לחברַי לדחות את הערעור. תקופת המאסר אינה ארוכה, ויש לקוות שהמערער יאזור את כוחותיו, ירצה את עונשו, ישתף פעולה בתוכנית שתוצע לו במסגרת שב"ס, ויחזור למוטב. ש ו פ ט השופט ס' גובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג. העורר יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 4.8.2013 עד השעה 09:00, בבית הסוהר "דקל" או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, י"ח באב התשע"ג (25.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13021460_O04.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il