פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 2142/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 12.03.2019 בתלה"מ 20481-06-18 אשר ניתן על ידי כבוד השופטת א' אילוטוביץ'-סגל בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' אילוטוביץ'-סגל), מיום 12.3.2019 בתלה"מ 20481-06-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. הצדדים, בני זוג שיחסיהם עלו על שרטון, מנהלים ביניהם מספר הליכים משפטיים מאז שנת 2013 בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו במסגרת סכסוך מתמשך. נכון להיום, מתנהלים בין בעלי הדין חמישה הליכים שונים בפני המותב בנושא מזונות, תביעה לאיזון משאבים, משמורת על שני ילדיהם המשותפים ותביעה כספית. ביום 10.6.2018 הגיש המערער תביעה נזיקית בשם בנו הקטין (להלן: הקטין) כנגד המשיבה – היא התביעה נושא הערעור דנן – בגין הנזק שלטענתו גורמת המשיבה לקטין בכך שהיא מונעת ממנו קבלת טיפול רגשי (להלן: התביעה הנזיקית). במקביל מתנהלת בפני המותב, כאמור, תביעת משמורת (תלה"מ 33256-05-17) שהוגשה על ידי המערער (להלן: תביעת משמורת), ובעניינה נדונה גם בקשת רשות לערער שהגיש המערער בגין החלטת המותב על מינוי מומחים לטיפול בקטין אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (רמ"ש 7584-05-18; להלן: בקשת הרשות לערער). כמו כן, הגיש המערער שתי תלונות לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב) כנגד התנהלות המותב בתביעת המשמורת. הנציב מצא כי התלונה הראשונה כלפי המותב הייתה מוצדקת בחלקה, אולם דחה את יתר הטענות בה וכן דחה את התלונה השנייה. ביום 18.2.2019 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב בתביעה הנזיקית וטען כי המותב מצוי בניגוד עניינים ונוהג במשוא פנים כלפיו. נטען כי מתשובות המותב לנציב ומיחס המותב לצדדים בתביעת המשמורת ניתן ללמוד על משוא פנים וגיבוש דעה של המותב נגד המערער. עוד נטען כי המותב הטעה את הנציב בתשובותיו לתלונות שהגיש המערער. בנוסף, המערער טען כי "השופטת בחרה להציב עצמה בשורה אחת עם המשיבה" על סמך תשובת המותב לתלונה השנייה לנציב ובשל פסיקה לא שוויונית של הוצאות במהלך ההליך. המערער הוסיף וטען כי בשורה של החלטות לאורך ההליך בתביעת המשמורת עיכב המותב את החלטה בעניין מתן טיפול רגשי לקטין במשך למעלה מתשעה חודשים, כפי שקבע הנציב, ולכן אין הוא יכול להוסיף ולדון בתביעה הנזיקית שעניינה בנזק הנפשי שעל פי הנטען נגרם לקטין, שכן לטענת המערער קביעת נזק לקטין בתביעה הנזיקית פירושה כי האחריות לנזק "מוטלת, בראש ובראשונה, על כתפי הנתבעת, אך גם ובנוסף – על כתפי השופטת". ביום 12.3.2019 דחה, כאמור, בית המשפט קמא את הבקשה. בית המשפט עמד בהחלטה על ההליכים הרבים שהתנהלו ועודם מתנהלים בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני, והבהיר כי לא היה בנוסח התשובה שהוגשה לנציב כדי להטעותו או כדי להעיד על משוא פנים של המותב. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, בהתאם להלכה הפסוקה, כי אין בהגשת תלונה לנציב או בקבלת התלונות על ידי הנציב כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. יתר על כן, נפסק כי עיקר טענות המערער בתלונותיו לנציב ובבקשת הפסלות בעניין עיכוב ההחלטה בתביעת המשמורת נוגעות לשיקול דעת שיפוטי וטענות אלו נדחו בבקשת הרשות לערער שהגיש המערער בעניין זה. על כן, נקבע, כי חוסר שביעות הרצון של המערער מן התוצאה אין בו כדי לבסס פגם המצדיק פסלות. בית המשפט הדגיש כי הוא פועל ברגישות כדי להביא את הצדדים עד כמה שניתן לסיום ההליך על הצד הטוב ביותר, וכי לא עלה בידי המערער להצביע על קיומה של דעה שלילית מצד המותב כלפיו. בית המשפט קבע כי עיתוי הגשת בקשת הפסלות כשלעצמו מצדיק את דחייתה, משזו הוגשה לאחר שתלונתו השנייה של המערער לנציב ובקשת הרשות לערער נדחו, בעוד שהאירועים המקימים לשיטת המערער את עילת הפסילה התקיימו מספר חודשים לפני הגשת הבקשה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המערער בסוגיית מראית פני הצדק וקבע כי קבלת הבקשה ללא כל עילה שבדין תביא לעינוי דין למשיבה, לסחבת ולאובדן זמן שיפוטי. על יסוד כל האמור, הבקשה נדחתה והמערער חויב בהוצאות בסכום של 2,500 ש"ח לטובת המשיבה ו-2,500 ש"ח נוספים לקופת אוצר המדינה.   מכאן הערעור דנן במסגרתו חזר המערער, המייצג את עצמו, על הטיעונים שהועלו בפני בית המשפט קמא והדגיש כי נוכח העובדה שהנציב קיבל את תלונתו לפיה המותב השתהה במשך תשעה חודשים מליתן החלטה בדבר טיפול רגשי לקטין, אין הוא יכול לדון בהליך נושא הערעור דנן, שעניינו תביעה נזיקית בגין נזקים שגרמה המשיבה לקטין כתוצאה מאי מתן הטיפול. עוד נטען כי לא נסתרו טענותיו לפיהן למותב דעה שלילית כלפיו כעולה מתשובותיו לנציב, וכי התנהלות המותב ואופן ניהול ההליך על ידו מוטים לטובת המשיבה. באשר לקביעה כי נפל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות טוען המערער כי קביעה זו לא נומקה בהחלטת בית המשפט קמא. כמו כן, המערער מדגיש כי פסילת המותב לא תוביל לסרבול ההליך, המצוי בראשיתו. לחלופין, נטען כי יש לקבל את הערעור מחמת מראית פני הצדק. בצד הערעור, הגיש המערער בקשה לחסות את שמות הצדדים בהליך. דין הערעור להידחות. המבחן לקיומה של עילה לפסילת השופט היושב בדין הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 9854/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (16.1.2018)). עיון בערעור מעלה כי בנסיבות העניין לא עלה בידי המערער להצביע על חשש כזה. תשובות המותב לתלונות שהגיש המערער לנציב, אין בהן כדי ללמד על קיומו של משוא פנים כלפי המערער. בהקשר זה ראוי לשוב ולהדגיש כי עצם קיומן של תלונות לנציב, אפילו אם חלקן נמצאו מוצדקות, אין בהן בהכרח כדי להביא לפסילת המותב (ע"א 9218/18 הדר נ' גדסי, פסקה 4 (17.1.2019) (להלן: עניין הדר)). בענייננו, ביקש המערער להסתמך בטיעוניו על תשובות המותב לתלונותיו לנציב, אולם הוא לא צירף לערעור שהגיש את המסמכים הרלוונטיים אלא ציטט אמירות כלליות מבלי להתייחס להקשר או לנסיבות שאליהן התייחסו האמירות. מכל מקום, עיון בטענות המערער בהקשר זה מעלה כי אמירות המותב הופנו כלפי תלונות נקודתיות שהגיש המערער על התנהלות המותב בהליך אחר, תביעת המשמורת, ואין בהן משום הבעת דעה כלפי סיכויי התביעה נושא הערעור דנן. זאת, גם אם בתשובותיו הביע המותב ביקורת מסוימת על התנהלות המערער (ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (19.04.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 227-224 (2006), (להלן: מרזל)). יתר טענות המערער בנוגע להתנהלות הדיונית של המותב אין בהן על פני הדברים כדי להקים עילה לפסילתו והמערער רשאי להשיג עליהן בהתאם לדין (עניין הדר, שם). הטענות שהעלה המערער בדבר ניגוד העניינים לכאורה של המותב אף הן אינן מצדיקות פסילה. הלכה היא כי עצם ניהול הליך קודם בעניינם של הצדדים על ידי המותב, אין בו כדי להקים עילת פסלות ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של המותב (ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018)). לא פעם יושב שופט בדין בין אותם צדדים יותר מפעם אחת. מטבע הדברים, בבית המשפט לענייני משפחה מקבלים הדברים משנה תוקף, ולא בכדי (ע"א 9108/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (9.12.2008) (להלן: עניין פלונית); מרזל, בעמוד 265). כמו כן, הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אין בה לבדה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7393/17 חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ, פסקה 4 (15.11.2017)). עיון בתביעה שהגיש המערער מלמד כי התביעה הנזיקית נסובה על אודות התנהלות המשיבה בלבד וכך גם הסעדים המפורטים בתביעה זו. טענת המערער שההחלטה בתביעת המשמורת מטילה אחריות על "כתפי השופטת" אינה ברורה, היא נטענה באורח כללי וקשה ליישב בינה ובין הכלל לפיו בניהול המשפט ממלא השופט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 7810/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (1.11.2017) (להלן: עניין פלוני)). המערער הוסיף וטען כי פסיקת ההוצאות אינה שוויונית. כידוע, פסיקת הוצאות היא בשיקול דעת הערכאה השיפוטית ואין בה כדי לקיים את הדרישה של חשש ממשי למשוא פנים (עניין פלוני, שם). לבסוף, אף לא מצאתי כי יש מקום לפסול את המותב מחמת פגיעה במראית פני הצדק (עניין פלונית, בפסקה 6). אשר על כן, הערעור נדחה. ההליך דנן מסווג כהליך שעוסק בענייני משפחה, ועל כן שמות הצדדים אינם מפורסמים. לא ראיתי, אפוא, צורך להוסיף ולהורות בעניין זה הוראה כלשהי. משלא נתבקשה תשובה בערעור, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ל' בניסן התשע"ט (‏5.5.2019). ה נ ש י א ה 19021420_V01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1