נועם עואמי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2142/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2142/10 ע"פ 2210/10 ע"פ 2227/10 ע"פ 2667/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' עמית המערער בע"פ 2142/10: המערער בע"פ 2227/10: המערער בע"פ 2667/10: נועם עואמי דניאל זנקו אופיר סספורטס נ ג ד המשיבה: המערערת בע"פ 2210/10: מדינת ישראל מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. דניאל זנקו 2. סולימאן חיאדרה ערעורים על גזרי דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 1.2.10, בת"פ 4127/09, ת"פ 4128/09 ו-ת"פ 4139/09. תאריך הישיבה: י"ט בחשון התשע"א (27.10.10) בשם המערער בע"פ 2142/10: בשם המערער בע"פ 2227/10: בשם המערער בע"פ 2667/10: בשם המשיבה בע"פ 2142/10 2227/10, 2667/10 והמערערת בע"פ 2210/10: בשם המשיב 2 בע"פ 2210/10: עו"ד ליה פלוס עו"ד אלי כהן עו"ד קרן נהרי עו"ד נעמי לולב; עו"ד ענת בן-זאב עו"ד גיא עין צבי פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתבי אישום שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי דוד (דודו) טופז ע"ה החליט במהלך שנת 2008 לפגוע באנשי תקשורת שונים, תוך שהוא מסתייע באחרים. תחילת הפרשה בהחלטתו של טופז לפגוע במנכ"ל חברת "קשת", אבי ניר. הוא פנה לחברו אופיר סספורטס (המערער בע"פ 2667/10) (להלן: סספורטס), וביקשו לאתר אנשים ש"ישברו לניר את הגוף" עד שיהיה צורך באשפוזו. בעקבות כך פנה סספורטוס לאדם אחר, וזה הציע לנועם עואמי (המערער בע"פ 2144/10) (להלן: עואמי) לבצע את התקיפה. בתאריך 24.11.08, בשעת ערב, ארבו עואמי ואחר לניר, ומשהבחינו בו החל האחר לתקוף אותו תוך שימוש באלה לאחר שוידא את זהותו. נטען, כי כתוצאה מהתקיפה נגרמו לניר שבר בעצמות האף, חתכים בפניו ומצחו, שבר באחת מצלעותיו, שבר בחוליה 11, ושבר פתוח עם חבלה בגיד של יד ימין. בעקבות כך נזקק ניר לאשפוז, ניתוחים ושיקום ממושך. על פי הנטען, שילם טופז בגין תקיפה זו סכום כולל של 25,000 ש"ח. ועוד נוסיף, כי זהותם של האדם אליו פנה סספורטס ושל שותפו של עואמי לתקיפה לא נחשפה, הואיל וסספורטס ועואמי בחרו למלא פיהם מים. 2. התקיפה השניה בוצעה בחודש ינואר 2009, וקורבנה היה בועז בן-ציון, שעד לחודש דצמבר 2008 שימש כאמרגנו של טופז. הפעם פנה טופז לשכנו, דניאל זנקו (המערער בע"פ 2222/10) (להלן: זנקו), וביקשו לאתר אנשים שיבצעו את התקיפה. זנקו פנה לצורך זה לאברהים עזאם (להלן: עזאם) ושילם לו סכום של 6,000 ש"ח, וביום 18.11.09 ניגשו התוקפים לבצע זממם. הם הפתיעו את בן-ציון בשעת בוקר, ומבעד לחלון רכבו הלמו בו עם אגרופיהם בצווארו ובפניו, ואיימו להוסיף ולפגוע בו בעתיד. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לבן-ציון נפיחות בראשו והמטומות בפניו. ניסיון נוסף לתקוף את בן-ציון לו היה שותף זנקו, ובו היו אמורים ליטול חלק רומן אלייב ומוחמד יונס, בוצע בתאריך 22.4.09. הקושרים המתינו לקורבנם בשעת בוקר, אולם נוכחותם של אלייב ויונס עוררה חשד והם נעצרו על ידי שוטרים. 3. במהלך שנת 2009 החליט טופז לתקוף גם את שירה מרגלית, סגנית מנכ"ל חברת "קשת". גם הפעם הוא פנה לזנקו, סיפר לו על רצונו לפגוע במרגלית, וביקשו לאתר אנשים שיבצעו את המלאכה. זנקו פנה לסולימאן חיאדרה (משיב 2 בע"פ 2210/10) (להלן: חיאדרה), וביקשו "לתת שתי סטירות" למרגלית, וזה צרף לביצוע המעשה את איימן זבידאת (להלן: זבידאת). בתאריך 20.5.09, בשעת לילה, הגיעו חיאדרה וזבידאת לקרבת ביתה של קורבנם, וכאשר הבחינו בה מגיעה עם בנה בן השבע, תקף אותה חיאדרה באגרופים בפניה עד שהתמוטטה. אותה שעה הגיע למקום אילן שילוח (להלן: שילוח) שהבחין בזבידאת נמלט מהמקום עם רכב בו נהג, ואילו חיאדרה החל להימלט רגלית. שילוח דלק אחרי חיאדרה עם רכבו, ומשהדביקו התיז חיאדרה לעברו גז ונמלט מהמקום. כתוצאה מתקיפתה נגרמו למרגלית שבר באפה ובארובת עינה, המטומות בפניה, ונפיחות ושפשופים בלחי ושפת שמאל. פציעתה של מרגלית חייבה את אשפוזה בבית חולים והיא נותחה בעינה. 4. כל המעורבים בפרשות אלו הודו בעובדות המפלילות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשע זנקו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, תקיפה הגורמת חבלה וחבלה בכוונה מחמירה; זבידאת הורשע בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע; עואמי הורשע בעבירה של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה; סולימאן חיאדרה, שעניינו נדון בנפרד (ת"פ 4128/09), הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, תקיפה וחבלה בכוונה מחמירה. באשר לסספורטס שעניינו נדון בפני מותב אחר של בית משפט קמא (ת"פ 4139/09), אף הוא הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש מהלכי משפט. במהלך הטיעונים לעונש עתרו הצדדים במשותף לדון את זיבדאת לששה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שרות, ואת עואמי לשנתיים מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. ביחס לעואמי ביקשה התביעה כי הוא ישא במאסרו במצטבר לעונש בו הוא נושא, בעוד שההגנה היתה רשאית לעתור לחפיפה בין העונשים. לאחר שקוימו ההליכים לעניין העונש נגזרו עונשיהם של המעורבים השונים בפרשה: זנקו - 36 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את בן-ציון ומרגלית בסכום של 20,000 ש"ח כל אחד. זבידאת - נדון ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שרות, וכן מאסר על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את מרגלית בסכום של 25,000 ש"ח. עואמי - נדון ל-24 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, ונקבע כי הוא ישא במאסרו במצטבר למאסר אחר בו הוא נושא. סולימאן חיאדרה - נדון ל-30 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח, והופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר. כמו כן, חויב סולמיאן חיאדרה לפצות את שירה מרגלית בסכום של 5,000 ש"ח. סספורטס - נדון ל-5 שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את אבי ניר בסכום של 70,000 ש"ח. 5. ארבעה ערעורים הונחו בפנינו, בשניים מהם (2667/10 ו-2227/10), מבקשים סספורטס וזנקו כי נקל בעונשיהם. עואמי (בע"פ 2142/10) מבקש כי נורה לנכות ממאסרו את התקופה בה היה עצור לסירוגין בשני התיקים שהתנהלו נגדו – הנוכחי והאחר בבית משפט השלום, ובסך הכל 7 חודשים ושבוע. את הערעור הרביעי (ע"פ 2210/10) הגישה המדינה, ובו היא מבקשת כי נחמיר בעונשיהם של זנקו וסולימאן חיאדרה. סספורטס הפנה אותנו לפער הניכר בין העונש שהושת עליו לעונשים שהושתו על מעורבים אחרים, ובעיקר זנקו. להשקפתו, חרג בית משפט קמא מרמת הענישה הנוהגת תוך שהוא מתעלם גם מן הכלל בדבר אחידות בענישה. מאידך, סבור זנקו כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה יתרה, תוך שבית המשפט נמנע מלתת משקל הולם להודאתו, היות הרשעתו הנוכחית יחידה וממילא מדובר במאסר ראשון, והצורך להותיר לו פתח לשיקום. מול כל אלה ניצבת השקפת המדינה, לפיה עונשיהם של זנקו וסולימאן חיאדרה נוטים לקולה באופן מובהק, במיוחד נוכח העונש שהושת על סספורטס, והם אינם הולמים את חומרת מעשיהם והנזקים הקשים שהסבו לקורבנות. 6. בעבירות קשות ומכוערות חטאו המערערים. בתמורה לבצע כסף הם הביעו נכונות לשמש "שכירי חרב" בידיו של טופז, שביקש לבוא חשבון עם אנשי תקשורת שלהשקפתו לא נהגו בו בדרך ראויה. וכך מצאו המערערים את עצמם מעורבים בסכסוך לא-להם, ועבור אותן מעות ששולמו להם הם הכו, חבלו ופצעו בצורה קשה את קורבנותיהם. אלה הותקפו מן המארב מבלי לדעת במה חטאו, וגם נוכחותו של קטין רך בשנים לא מנעה מהתוקפים מלעשות שפטים בשירה מרגלית לנגד עיניו של בנה. בנכונותם לרתום את עצמם למשימות כה בזויות, הוכיחו המערערים קבל עם ועדה את הצד המכוער והמסוכן שבאישיותם, ועל כן נכון היה לנקוט נגדם בענישה מחמירה, גם במטרה לשגר מסר מרתיע לרבים. נוכח השקפתנו זו אנו סבורים כי העונשים שהושתו על המעורבים השונים אשר שימשו, במישרין או בעקיפין, שליחיו של טופז, היו מתונים ביותר, ולעתים אף נוטים לקולה במידה המחייבת את התערבותו של בית משפט זה. נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית, והקלות הבלתי נסבלת בה מותקפים אזרחים תמימים על ידי שכירי חרב, חייבה ענישה מחמירה מזו שהשיתה הערכאה הדיונית, זאת הן כדי לגמול לעבריינים על מעלליהם והן במטרה להרתיע את הרבים. לא נעלמה מעינינו העובדה שכאשר התייצבה באת-כוח המדינה בפני כבוד השופט צ' גורפינקל לטעון לעונש בעניינו של סספורטס, היא הודיעה שהפרקליטות אינה מתכוונת לערער על גזרי הדין שכבר ניתנו בעניינם של זנקו ועואמי (ת"פ 4127/09) וסולמיאן חיאדרה (ת"פ 4128/09). באת-כוח המשיבה טענה בפנינו כי אותה הודעה לא ניתנה משום שהיתה סבורה כי גזר הדין באותו תיק היה הולם, אלא משום הבנתה שהפער בין העונשים שנגזרו לאלה הראויים, לא הצדיק הגשת ערעור. משניתן גזר-הדין בעניינו של סספורטס על ידי כבוד השופט גורפינקל, נוצר פער בלתי סביר בין עונשיהם של המעורבים בתקיפות השונות, ובעקבות כך נפלה ההחלטה להגיש ערעור על העונשים שהושתו על זנקו וחיאדרה. לא ראינו לדחות הסבר זה משום ההיגיון הגלום בו, וגם מן הטעם אותו כבר הדגשנו, היינו, שהעונשים שנגזרו בת"פ 4127/09 ו-4128/09 אין בהם כדי לתת מענה הולם לחומרתן של העבירות, התוצאות הקשות שהן הסבו לקורבנות, והצורך בהרתעת הרבים. לפיכך, ולאחר שנתנו את דעתנו לטיעונים שבכתב ועל-פה שהיו בפנינו, ולהלכה הנוהגת לפיה אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את תקופת מאסרו בפועל של זנקו על 5 שנים, וזו של חיאדרה על 4 שנים. אנו מוסיפים ומורים כי הפיצוי אשר חויב זנקו לשלם לבן ציון מרגלית ושירה מרגלית יעמוד על סכום של 40,000 ש"ח (כל אחד), והפיצוי שישלם חיאדרה יעמוד על 20,000 ש"ח. הערעורים בע"פ 2142/09, 2227/10 ו-2667/1 - נדחים. ניתן היום, כ' בחשון תשע"א (28.10.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10021420_O02.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il