אליאס יעקב רכז זהו''ת-העמותה [בהקמה] לקידום זהותה נ. יו''ר

בבית המשפט העליון בג"ץ 2137/98 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותר: אליאס יעקב, רכז העמותה (בהקמה) לקידום זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית נגד המשיבים: 1. יו"ר הועד המנהל רשות השידור 2. מנכ"ל רשות השידור 3. מנהל הטלויזיה הישראלית 4. רשות השידור עתירה למתן צו ביניים פסק-דין העותר, המציג עצמו כרכז "זהות", שהיא עמותה בהקמה לקידום זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, מבקש שבית המשפט יאסור על רשות השידור להמשיך בהקרנת הסדרה "תקומה", המציגה את תולדות המדינה בשנת היובל. הוא מפרט את בקשתו בעובדות וטעונים לאורך עמודים רבים. אך, בקיצור נמרץ, העילה לבקשה היא שהסדרה, אף שהיא אמורה להיות סדרה תעודית, אינה מתעדת את העובדות כפי שהיו. לטענת העותר, הסדרה אינה נאמנה לאמת ההיסטורית ואף, חמור מזה, אינה נאמנה למדינת ישראל. אולם, כידוע, הרבה פנים והרבה פרשנים יש לאמת ההיסטורית. העותר לא מונה אפוטרופוס לאמת זאת. גם רשות השידור אינה מופקדת על קביעת האמת. אף לא בית המשפט. מכל מקום, תהיה האמת ההיסטורית אשר תהיה, בית המשפט אינו צנזור על רשות השידור, לפסול תכניות אשר לדעת עותר זה או אחר, או לדעת בית המשפט, אינן משקפות את האמת לאמיתה. כך מחייב חופש הביטוי, שהוא יסוד מוסד של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. חופש הביטוי כולל גם חופש להציג עובדות ולפרש עובדות, גם אם הן שנויות במחלוקת, ואף אם רבים בטוחים שההצגה מוטעית והפרשנות מסולפת. רק אם ביטוי מסויים מקים ודאות קרובה של סכנה מוחשית לשלום הציבור, עשוי בית המשפט להתערב בחופש זה. כך לגבי חופש הביטוי בדרך כלל, וכך גם לגבי חופש הביטוי של רשות השידור. בבג"ץ 1/81 שירן נ' רשות השידור, פ"ד לה(3) 365, נתבקש בית המשפט למנוע בעד רשות השידור להקרין בטלויזיה את הסדרה התעודית "עמוד האש", שהציגה את ההיסטוריה של הציונות. העותרים טענו כי הסדרה מתעלמת "מעובדות היסטוריות שאינן שנויות במחלוקת המעידות על תרומת יהדות המזרח למפעל הציוני ותקומת מדינת ישראל", וכי היא חוטאת "בחוסר איזון משווע". אך בית המשפט דחה את העתירה. וכך אמר השופט שמגר (בעמ' 378): "כדי שבית המשפט הזה יאסור על פלוני, המופקד על השידור והפרסום מטעם הציבור, את פרסומו של שידור פלוני, צריכות להתקיים נסיבות קיצוניות, שמהן עולה סכנה מוחשית וקרובה לוודאי לשלום הציבור הרחב... או אי-חוקיות ברורה וגלויה בעלת גוון אחר. מאידך גיסא, בקשה למניעתו של שידור, שיש בה רק כדי להצביע על גישה בלתי-הוגנת או על חד-צדדיות בפועלה של הרשות, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק הטלת איסור מטעם בית משפט זה על השידור בכלי תקשורת". והשופטת בן-פורת הוסיפה ואמרה (בעמ' 388): "אין להעלות על הדעת, שנכניס ראשינו בין חוקרים אלה ונקבע לאשורן את חשיבותן הראויה של העובדות ההיסטוריות לנושא מחקרם. כל עוד מבצע החוקר את עבודתו לפי האמת הפנימית-סובייקטיבית שלו, יש להניח לו לפרסם את פרי מחקרו באין מפריע, גם אם יקומו עליו עוררין". זו ההלכה הברורה, שיש לה שורשים עמוקים במהות הדמוקרטיה, ובית המשפט חזר ואישר אותה פעם אחר פעם. במקרה שלפנינו אין בעתירה טענה, ואף אין שמץ ראיה, שקיימת ודאות קרובה של סכנה ממשית לשלום הציבור כתוצאה משידור הסדרה. אכן, הסדרה משודרת כבר שבועות רבים, ואף שהיא מעוררת מחלוקת, אין סימן או זכר לסכנה כזאת. לפיכך החלטנו לדחות את העתירה על הסף. ניתן היום, ט' בניסן תשנ"ח (5.4.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98021370.I01