רימי להגנת הצומח והסביבה בע"מ נ. עדי רז

פסק-דין בתיק ע"א 2132/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2132/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערת: רימי להגנת הצומח והסביבה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עדי רז 2. משה אסולין 3. משה מדמון 4. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 19.3.2015 בת"א 17492-01-13, בת"א 23308-03-13 ובת"א 37287-01-13, שניתנה על ידי כבוד השופטת א' פרוסט-פרנקל תשובת המשיבים 3-1 מיום 31.3.2015 תשובת המשיבה 4 מיום 1.4.2015 הודעת המערערת בעניין טענות נוספות מיום 16.4.2015 בשם המערערת: עו"ד עמוס בר-מור בשם המשיבים 3-1: עו"ד זיו כהן בשם המשיבה 4: עו"ד לאה רז שפילר פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת א' פרוסט-פרנקל), מיום 19.3.2015 בת"א 17492-01-13, ת"א 23308-03-13 ובת"א 37287-01-13, לפיה נדחתה בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינה. 1. התביעות נושא ערעור הפסלות עניינן נזקים שנגרמו לגידולים חקלאיים של המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים). לאחר מספר החלטות שנתנה השופטת בנוגע למינוי מומחים שיבחנו את הנזק שנגרם לגידולים, הגישה המערערת בקשה לפסול את השופטת מלדון בתיקים בטענה כי קיים עניין אישי של השופטת בבא-כוח המשיבים, בהיותה מועמדת לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המערערת ציינה כי לאחרונה נבחרו לוועדה למינוי שופטים שני עורכי-דין, שמן המפורסמות הוא כי הינם מועמדים של עו"ד אפרים נווה, יו"ר מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, שהוא גם ראש משרד עורכי הדין המייצג את המשיבים; בבחירות האחרונות הם גברו על מועמדיו של ראש הלשכה, עורך-דין דורון ברזילי. בתמיכה לטענה זו צרפה המערערת קטעי עיתונות שונים. המערערת טענה כי ידוע לשופטת כי לעורך-דין נווה יש כוח להשפיע על נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים. כן טענה כי היה על השופטת לגלות לבעלי הדין את דבר מועמדותה. 2. השופטת דחתה את בקשת הפסלות. לדברי השופטת, היותה מועמדת מזה מספר שנים לכהונה בבית המשפט המחוזי, פורסמה ברשומות ובעיתונות ולכן אין מדובר בהסתרת מידע. השופטת הוסיפה כי בכל תקופת מועמדותה לא נתבקשה ולא מצאה לנכון לפסול עצמה מלדון בתיקים בהם משרדו של עורך הדין נווה מייצג את אחד מבעלי הדין. השופטת הוסיפה כי כל החלטה בתיק נשקלת כראוי בטרם חתימתה, וכי קיבלה החלטות על פי טענות בעלי הדין ושיקול דעתה המקצועי. השופטת הבהירה כי אין כל קשר בין מתן ההחלטות במקרה דנן לבין היותה מועמדת לכהונת שיפוט בבית המשפט המחוזי. משכך, נדחתה הבקשה. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. המערערת טוענת כי הערעור מעלה שאלה עקרונית ותקדימית: האם שופט שמעמיד עצמו לבחירה לערכאה גבוהה יותר ועניינו עומד להיות מוכרע בפני הוועדה למינוי שופטים, ראוי שיישב בדין כשאחד מבעלי הדין שלפניו מיוצג על ידי משרדו של יו"ר ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, עורך הדין נווה, שדומה, כך לדברי המערערת, כי "אין חולק" כי יש לו השפעה אדירה בוועדה באמצעות שני נציגי לשכת עורכי הדין המכהנים בה, שהם אנשי מחנהו. המערערת מציינת כי עילת הפסלות קמה בתחילת חודש ינואר 2015, מועד בו נבחרו שני נציגים של לשכת עורכי הדין לוועדה לבחירת שופטים, שהיו מועמדיו של עורך הדין נווה, אשר גברו על מועמדיו של ראש הלשכה, עורך-דין דורון ברזילי. 4. המערערת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט על ידי השופטת נוכח סדרה של החלטות שנתנה לפסילת מומחים שמינתה ללא כל עילה שבדין, בניגוד להלכות, תוך אימוץ מלא של התבטאויות בא-כוח המשיבים. לטענת המערערת, רצף החלטות זה היה הזרז לבדיקת החשד כי לשופטת יש עניין ממשי בבא-כוח המשיבים, עורך הדין נווה, בהיותו בעל הכרעה מכרעת בוועדה למינוי שופטים. המערערת טוענת כי בקשת הפסלות והערעור דנן אינם ערעור מוסווה על החלטות בית המשפט, שכן היא קיבלה על עצמה כל מומחה שהשופטת מינתה. המערערת מוסיפה כי לא הייתה מעוניינת לערער על ההחלטות לפסול מומחים, וזאת כדי שלא לעכב את הדיונים. לדבריה, היה ראוי שהשופטת תפנה את תשומת לב המערערת למועמדותה לכהונת שיפוט בבית המשפט המחוזי ולא תסתמך על הפרסום ברשומות. לדעת המערערת, בעיני המתבונן האובייקטיבי, המסקנה היא כי המשך ישיבתה של השופטת בדין במקרה דנן תפגע באופן חמור במראית פני הצדק ובאמון הציבור במערכת המשפט לאור קיומו של חשש אובייקטיבי כבד למשוא פנים. 5. למשיבה 4, חברת הפניקס, אין כל מידע ולא עמדה כלשהי בטענות שהעלתה המערערת "לגופם של האנשים המעורבים בפרשה". עם זאת, טוענת המשיבה 4 כי רצף ההחלטות הדיוניות של השופטת, ככל שאינן נובעות מטעות "מעוררות תמיהה". 6. המשיבים מתנגדים נחרצות לערעור וטוענים כי יש לדחותו ולחייב את המערערת בהוצאות לדוגמה ובשכר טרחת עורכי-דין. לטענת המשיבים, עצם הגשת הבקשה והערעור מהווים שימוש לרעה בהליכי משפט. לדעתם, לשיטת המערערת, כל שופט במדינת ישראל פסול מלדון בתיקים שמשרדו של עורך הדין נווה מעורב בהם, או מי מטעמו או ממקורביו או משמש בתפקיד ציבורי מטעם לשכת עורכי הדין. וכן, כי לשיטת המערערת, לא יהיה ביכולתו של שופט שיושב בתיקים בהם מעורב משרדו של עורך הדין נווה לנסות להתקדם לערכאה גבוהה יותר שמא יחשדו בו כי עיוות את הדין כדי למצוא חן בעיני עורך הדין נווה. לדעת המשיבים, טענה זו, אם תתקבל, תמנע מכל עורך-דין אחר לעסוק בצרכי ציבור שכן בכך הוא עלול לגדוע את מקור פרנסתו ללא כל עיגון חוקי. המשיבים מבהירים כי עורך הדין נווה אינו חבר בוועדה למינוי שופטים. לדבריהם, נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים מקבלים את החלטותיהם על בסיס ענייני ומקצועי. 7. לטענת המשיבים, המערערת הגישה את הבקשה במטרה לעכב את ההליך, למנוע מינוי מומחה חדש ולדחות את מועד דיון ההוכחות. כל זאת, תוך ניסיון להלך אימים על השופטת, להטיל בה דופי ובעורך הדין נווה, על יסוד השערות שהועלו בעלמא. המשיבים טוענים כי החלטות בית המשפט בנוגע לביטול מינוים של המומחים היו ענייניות וסבירות ונומקו כדבעי. לדבריהם, דווקא התעקשות המערערת בעניין אומרת דרשני. מכל מקום, לדבריהם, היה על המערערת לערער על החלטות אלה. המשיבים מציינים כי המערערת לא צירפה תצהיר של מנהליה אלא של האגרונום שלה. 8. לבקשת המערערת, ניתנה לה ביום 2.4.2015 האפשרות לטעון טענות נוספות. המערערת מבהירה כי כל שופט שלום המעמיד עצמו לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי יהיה חייב להופיע לפני וועדת המשנה לבחירת שופטים. המערערת מבקשת למנוע מצב בו השופטת תאמר לוועדה כי היא דנה בתיקים המטופלים על ידי משרדו של עורך הדין נווה, באופן שיגרום לנציג של לשכת עורכי הדין בוועדה, שהוא איש שלומו של עורך הדין נווה, לצאת מהדיון. לאור האמור, לדעתה, על השופטת היה לפסול עצמה מלשבת בתיקים הנדונים כל עוד היא מועמדת לכהונת שופטת בית המשפט המחוזי. המערערת מציינת כי בנוסף תוגש לוועדה לבחירת שופטים חוות דעת בנוגע לשופטת מאת הוועד המחוזי של מחוז תל-אביב, שעורך הדין נווה הוא יושב הראש שלו. לפיכך, לדעתה, השופטת עלולה למצוא עצמה מושפעת ממעמדו ומכוחו של עורך הדין נווה ולכן קם חשש אובייקטיבי למשוא פנים. לשיטת המערערת, בתיקים בהם מייצג עורך הדין נווה נדרש לשבת בדין שופט שאינו מועמד לכהונה בבית המשפט המחוזי, כל עוד נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה הם "אנשי שלומו". לטענתה, החשש למשוא פנים קיים אף אם בפועל הייצוג יתבצע על ידי עורך-דין אחר ממשרדו של עורך הדין נווה. לדברי המערערת, הבקשה והערעור אינם מטילים דופי ביורשתה המקצועית של השופטת. 9. דין הערעור להידחות מכל וכל. המערערת לא הצביעה על כל עילה המצדיקה את פסילת השופטת א' פרוסט-פרנקל מלדון בעניינה. פסילת השופטת משום שהיא מועמדת לכהונה בבית המשפט המחוזי, ובקרב הוועדה לבחירת שופטים יושבים חברי לשכת עורכי הדין שהם, לפי הטענה, אנשי "מחנהו" של עורך הדין נווה שמשרדו מייצג את המשיבים, היא צעד מרחיק לכת, שאין לו כל הצדקה והוא בגדר הבעת אי אמון במערכת השפיטה (השוו: ע"א 6064/14 עואד נ' עאבד (16.11.2014)). עורך הדין נווה אינו חבר בוועדה לבחירת שופטים. יש בבקשה כדי להטיל דופי, ללא סיבה וללא הצדקה, בחברי הוועדה מטעם לשכת עורכי הדין ובשופטת כאחת. המחשבה שחברי הוועדה לבחירת שופטים יצביעו בעד שופט פלוני משום שהחלטותיו הן "לטובת" המתדיין המיוצג על ידי משרדו של עורך דין נווה, היא מחשבה המייחסת לשניים שיקולים זרים ולא עניינים. חברי הוועדה אינם מריונטות המופעלות על ידי עורך-דין כלשהו גם אם הם נמנו על "מחנהו". עורך-דין הנבחר לכהונת חבר בוועדה לבחירת שופטים חייב להתרחק מכל "מחנאות" ולשקול אך ורק מי הם המתאימים ביותר לשיפוט במערכת השפיטה. 10. לפיכך, בדין נדחתה הטענה שלפיה קם חשש ממשי למשוא פנים מצד השופטת בניהול התביעות, שכן החלטותיה מושפעות מעצם היותה מועמדת לכהונה בבית המשפט המחוזי, כשבוועדה לבחירת שופטים יושבים חברי לשכת עורכי הדין שהם אנשי מחנהו של עורך הדין נווה. טענה זו נטענה בעלמא ויש בה כדי להטיל דופי הן בשופטת הן בחברי הוועדה למינוי שופטים בעזות מצח וללא כל הצדקה עניינית. יש לזכור כי בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין אינו צעד של מה בכך, הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 2763/15 רפאלי נ' יתרן תקשורת בע"מ (16.5.2013)). ויודגש: המערערת לא הצביעה על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפיה. דומה, כי הגשת בקשת הפסלות והערעור לא נועדו אלא לעכב את המשך ההליך לפני השופטת ולערער באופן עקיף על החלטותיה בנוגע למומחים שמינתה. לכך אין לתת יד (השוו: ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015)). משאין חשש ממשי למשוא פנים, דין הערעור להידחות וכך אני מורה. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים 3-1 בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ט' באייר התשע"ה (28.4.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15021320_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il