פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

5 בבית המשפט העליון עע"מ 21317-09-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני נגד המשיב: מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 27.8.2025 בעת"מ 76812-07-25, שניתן על ידי כב' השופט ד' זילר בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן בשם המשיב: עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ד' זילר) בעת"מ 76812-07-25 מיום 27.8.2025, בו נדחתה עתירת המערערים נגד החלטת מתאם הרווחה במנהל האזרחי ביהודה ושומרון (להלן: מתאם הרווחה) לדחות את בקשותיהם למתן היתר שהייה זמני בישראל מטעמי מאוימות. לערעור צורפה בקשה לסעד זמני אשר יורה על מניעת הרחקת המערערים משטח מדינת ישראל. רקע עובדתי המערערים, שישה גברים תושבי אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור), הגישו ביום 22.7.2025 בקשות להיתרי שהייה זמניים בישראל (להלן: הבקשות להיתר שהייה או הבקשות) בטענה למאוימות על רקע נטייתם המינית. כל מערער הגיש בקשה נפרדת באמצעות טופס מקוון בו נימק באופן תמציתי את טעמי בקשתו הפרטנית; אולם לכולן צורף נספח זהה אשר כלל בין היתר מסמך המפרט את טענותיהם של כל המערערים. בבקשות ובנספח להן נטען כי נשקפת סכנה לחייהם של המערערים באזור בשל איומים שקיבלו על רקע נטייתם המינית. מבלי לפרט, ביום 21.7.2025 ברחו המערערים לשטחי מדינת ישראל (לטענתם – בשל פגיעה שנעשתה בהם); ולגישתם – אם יורחקו לאזור צפויה סכנה לחייהם. בהחלטתו ביום 27.7.2025 (להלן: ההחלטה) דחה מתאם הרווחה על הסף את שש הבקשות להיתר שהייה. הוא ציין כי המערערים הגישו בעבר בקשות לשהות בישראל מטעמים שונים (אם כי בלא להפנות לבקשה קונקרטית). לאחר שהבקשות הללו נדחו, הם הגישו את בקשותיהם הנוכחיות – שאינן אלא "גיבוב של בדיות". מתאם הרווחה ציין כי יש קושי לקבל את גרסת המערערים, בין היתר משום שחלק מהם נשואים ואבות לילדים, כך שלא מן הנמנע שהבקשות הוגשו רק כדי שיתאפשר להם לעבוד בישראל ולפרנס את משפחותיהם. כן צוין החשש מפני ניסיון לניצול לרעה של בקשות מסוג זה. ביום 29.7.2025 הגישו המערערים עתירה לבית משפט קמא כנגד ההחלטה, בה חזרו על טענותיהם העובדתיות. בהתייחס להחלטה – נטען כי היא לקונית ולא מפורטת; כי היא לוקה בשרירות לב ובחוסר מידתיות; וכי היא בלתי סבירה באופן קיצוני נוכח הראיות שהונחו בפני מתאם הרווחה. בפרט נטען כי אין יסוד לקביעת מתאם הרווחה לפיה בקשות המערערים הן גיבוב של בדיות, וכי לכל הפחות היה עליו לזמן אותם לתחקור. בד בבד עם הגשת העתירה הגישו המערערים גם בקשה למתן צו ביניים אשר יורה על איסור הרחקתם משטחי מדינת ישראל. בתגובתו לבקשה לצו ביניים, ביקש המשיב לדחות את העתירה על הסף. זאת, נוכח כריכתם של ששת המערערים בעתירה אחת ללא כל הצדקה; לאור התשתית העובדתית החסרה בעתירה והיעדר תצהירים תקינים לתמיכה בה; ובשל חוסר ניקיון הכפיים של המערערים, אשר שוהים שלא כדין בישראל – ובכך עושים דין לעצמם. בנוסף, נטען כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, שכן לא נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה של מתאם הרווחה ובשיקול דעתו המצדיק התערבות שיפוטית. ביום 27.8.2025 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיב ודחה את העתירה ללא דיון, תוך חיוב המערערים בהוצאות על סך 5,000 ש"ח. בית המשפט קיבל בפסק דינו את עמדת המשיב לפיה יש לדחות את העתירה על הסף נוכח היעדר ניקיון כפיים של המערערים אשר שוהים בישראל שלא כדין; וכן נוכח כריכת עניינם של ששת המערערים בעתירה אחת. בנוסף, נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת מתאם הרווחה גם לגופה, וזאת משום שהבקשות להיתר שהייה שהגישו המערערים הן אכן פניות סרק הנעדרות בסיס ופירוט ברמה הנדרשת. בפרט – הבקשות אינן כוללות פרטים בנוגע לכפר בו פעלו המערערים; מקום המסתור שלהם; סיפורי החיים השונים של כל אחד מהם; ואורח חייהם עד לאירועים הנטענים. בית המשפט ציין גם כי המודעות שצורפו לבקשות נחזות כלא אותנטיות. מכאן הערעור שלפנינו שבמסגרתו הוגשה כאמור גם בקשה לסעד זמני אשר יאסור על המשיב להרחיק את המערערים משטחי מדינת ישראל. הערעור לשיטת המערערים, לא ניתן להשלים עם התוצאה לפיה עתירתם תידחה מבלי שיתקיים בה דיון כלשהו. לטענתם, לבית משפט קמא לא הייתה תשתית עובדתית מספיקה על מנת לקבל את הכרעתו. כן טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא בקביעה לפיה היה עליהם להגיש עתירות נפרדות. זאת משום שלטענתם הם כולם בני משפחה אחת, ומשכך יש קשר סיבתי בין הבקשות ולא ראוי להפריד ביניהן. המשיב בתגובתו טען כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני וכן לדחות את הערעור על הסף. לגישתו, אמת המידה להתערבות שיפוטית בהחלטותיו של מתאם הרווחה היא מצומצמת בשל היותו הגורם המקצועי האמון על בחינתן של בקשות כאלה. המשיב הוסיף כי מתאם הרווחה רשאי לדחות בקשות אף מבלי לזמן את המבקש לראיון פרונטלי, כאשר הוא סבור שאין בבקשה כל עילה לקבלתה. במקרה דנן בחן מתאם הרווחה את בקשות המערערים וקבע שהן אינן מלמדות על מסוכנות הנשקפת לחייהם באזור. המערערים לא העלו כל טענה המצדיקה התערבות בקביעה זו; וודאי שלא הוצגה עילה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא. לגופם של דברים, נטען כי המערערים הגישו בקשות לקוניות הדומות זו לזו, ללא כל פירוט וללא מסמכים שניתן ללמוד מהם על האירועים בגינם הם טוענים למאוימות. המשיב מוסיף כי התנהלות המערערים מחזקת את החשש שהם מנהלים הליכים רק כדי לקבל סעדים זמניים שימנעו את יציאתם משטח מדינת ישראל. דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות שהוגשו ונספחיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. בקשות כמו בקשותיהם של המערערים מחייבות תשומת לב מיוחדת, שכן נטען בהן לחשש לחייהם אם יחזרו לשטחי האזור. מובן כי על פני הדברים יש לנקוט זהירות רבה בבקשות כאלה, שכן החלטה שגויה עלולה לעלות למבקשים בחייהם. לכן יש לבחון באופן מפורט כל בקשה ובקשה לגופה על כלל נסיבותיה הספציפיות. גם אם אכן קיימת – כפי שטען המשיב – מגמה של הגשת בקשות סרק, יש לברר כל בקשה לגופה על כלל נסיבותיה. בה בעת יש להיזהר גם מפני שימוש לרעה בבקשות מאוימות. כך, אם בקשות כאלה יתקבלו באופן אוטומטי וללא כל בירור מעמיק – הדבר עלול לתמרץ גם את מי שאינו מאוים להגיש בקשה כדי למנוע – או למצער להשהות – את גירושו משטחי ישראל. כדי לאפשר למתאם הרווחה להבחין בין בקשות אמת לבין בקשות סרק, מוטל על הפונים אליו להגיש בקשות מלאות ומפורטות, ולסמוך אותן ככל האפשר במסמכים ובתצהירים אשר יאפשרו לו לבחון את האמור בהן לגופו ולהכריע בכל מקרה בהתאם למכלול נסיבותיו. בהתאם לאמור לעיל יש לבחון את בקשותיהם של המערערים דנן, את ההחלטה שהתקבלה בעניינם ואת פסק דינו של בית משפט קמא. המערערים הגישו כאמור למתאם הרווחה מספר בקשות שאליהם צורף נספח אחד זהה, המתייחס לעניינם של כולם. בהמשך הוגשה גם עתירה אחת על ידי כלל המערערים. אף אם ייתכנו מקרים בהם כריכת עניינים של מספר עותרים בהליך אחד היא אפשרית, הרי בדרך כלל מוטב להימנע מכך. זאת מאחר שאף אם חלק מהנימוקים הם משותפים לכלל העותרים, עשויות להיות גם נסיבות פרטניות המאפיינות כל אחד מהם בנפרד ואשר עשויות להשליך על תוצאת העתירה (ראו למשל: עע"מ 54605-04-25‏ ‏ פלוני נ' משרד הביטחון – מתאם הפעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 8 (11.6.2025); עע"מ 55424-04-25 פלוני נ' משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים, פסקה 8 (11.6.2025)). במקרה דנן, העובדה שהמערערים כולם הם בני משפחה אחת, אינה מצדיקה כשלעצמה את כריכת עניינם בעתירה אחת, תוך צירוף נספח אחד זהה לכל בקשותיהם בו פורטו טענותיהם. משכך, קשה להבחין בין נסיבותיו הקונקרטיות של כל אחד מהמערערים לצורך הכרעה בעניינו בהתאם לכך. חרף העובדה כי המערערים הגישו נספח אחד זהה בצמוד לכל בקשותיהם, בחן מתאם הרווחה את הבקשות גם לגופן, וקבע כאמור כי יש לדחות אותן. כידוע, מתאם הרווחה הוא הגורם המקצועי האמון מטעם המפקד הצבאי על בחינת טענות למאוימות בשל נטייה מינית, והוא בעל הניסיון והמומחיות בבחינתן ובהערכת הסיכון הנשקף לחיי הפונים אליו. בהתאם, שיקול הדעת המסור לו בעניינים אלה הוא ככלל רחב, ובית המשפט יתערב בהחלטתו במקרים חריגים בלבד (ראו: עע"מ 58476-12-24 פלוני נ' מתאם הרווחה במנהל האזרחי, פסקה 11 (18.2.2025); עע"מ 76147-12-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 12 (20.2.2025)). במקרה דנן, היה מתאם הרווחה סבור כי אף אחד מהמערערים לא ביסס במידה הנדרשת את הטענה לקיומו של חשש לחייו, וכי החומר שהוצג מעורר תהיות ושאלות שלא קיבלו מענה. בכלל זה ציין מתאם הרווחה בהחלטתו כי קיים קושי להאמין לטענות אותן טענו המערערים, וזאת לאור העובדה כי חלק מהמערערים הם נשואים והורים לילדים; ומאחר שהמערערים הגישו בעבר בקשות לשהות בישראל באמתלות שונות. כמו כן, בהליך בבית משפט קמא העלה המשיב טעמים נוספים לקביעת מתאם הרווחה לפיה הבקשות אינן אותנטיות, ובכלל זה הובהר (כפי שצוין גם לעיל) כי הבקשות אינן מפורטות וכי הן מעוררות תהיות שונות (בין היתר ביחס למודעה אותה צירפו המערערים). בית המשפט המחוזי אימץ את טענותיו של המשיב בפסק דינו והסתמך עליהן – מאחר שהמערערים לא נתנו לטענות אלה כל הסבר אלטרנטיבי. המערערים לא התמודדו בערעור הנוכחי עם הקביעות בפסק דינו של בית משפט קמא. בכלל זה הם לא התמודדו עם הקביעה לפיה בבקשות חסרים פרטים מהותיים על נסיבות האירועים שהובילו להגשתן. בחינת בקשות המערערים מעלה כי אכן חסרים בהן פרטים – בין היתר פרטים על אודות המקומות בהם התרחשו האירועים הנטענים, חלקו של כל אחד מהם בכל אירוע וזהות האנשים המצולמים בתמונות שצורפו. הגשת בקשות באופן כזה אינה מאפשרת את בחינתן באופן מיטבי על ידי מתאם הרווחה (עע"מ 67183-07-25 אבו טביך נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 8 (6.8.2025)); כאשר כפי שהובהר – הדבר נובע בין היתר מהגשת נספח אחד המשותף לכלל המערערים, חלף פירוט עניינו של כל אחד מהם באופן נפרד. המערערים לא תיקנו את הפגם האמור גם במסגרת הערעור הנוכחי. יתרה מכך, בערעור חזרו המערערים והפנו לאותם מסמכים שנקבע לגביהם כי הם אינם אותנטיים, תוך התעלמות מקביעה זו ומנימוקיה. לאור כלל האמור לעיל, המקרה דנן על כלל נסיבותיו אינו מצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כל עוד המערערים לא פירטו את מכלול הנסיבות הרלוונטיות לגבי כל אחד ואחד מהם; וכל עוד לא נתנו מענים קונקרטיים לתהיות שהועלו בעניינם – לא ניתן לקבוע כי הם הוכיחו בשלב זה מאוימות במידה שתצדיק היעתרות לבקשותיהם. כפי שציינתי בפתח הדברים – בקשות מסוג זה יש לבחון בתשומת לב, אולם אין די בהעלאת הטענה למאוימות ללא תשתית עובדתית ממשית. סוף דבר – הערעור נדחה, המערערים יישאו יחד ולחוד בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו (12 ינואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת