פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 2131/03

תגריד (לטיפה) בת מחמד סעדי נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש בגין עבירות של מגע עם סוכן חוץ וחיפוי על פיגוע טרור.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 22/12/2003 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 2131/03 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות ביטחון — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חומרת העונש בגין עבירות של מגע עם סוכן חוץ וחיפוי על פיגוע טרור.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 2131/03

תגריד (לטיפה) בת מחמד סעדי נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש בגין עבירות של מגע עם סוכן חוץ וחיפוי על פיגוע טרור.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערת הורשעה בבית המשפט המחוזי בעבירות של מגע עם סוכן חוץ וחיפוי, לאחר שהודתה כי סייעה לפעיל טרור בתכנון פיגוע התאבדות בשוק מחנה יהודה, שבו נרצחו שישה בני אדם. המערערת עמדה בקשר עם המפגעת ועם איש הארגון, ולא מנעה את הפיגוע למרות שידעה עליו. בית המשפט המחוזי גזר עליה 6 שנות מאסר בפועל. בערעורה לבית המשפט העליון, טענה המערערת כי העונש חמור מדי וביקשה להשוותו לעונש שקיבלה אחותה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי מעורבותה של המערערת הייתה חמורה ומשמעותית בהרבה מזו של אחותה, וכי יש להטיל עונשים מרתיעים על עבירות מסוג זה.

השלכות רוחב

הדגשת החומרה שרואה בית המשפט בעבירות ביטחוניות של סיוע לטרור, גם אם לא מדובר בביצוע הפיגוע עצמו.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים ד' דורנר, א' א' לוי, ס' ג'ובראן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • תגריד (לטיפה) בת מחמד סעדי

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המערערת קיימה קשר עם פעיל טרור וסייעה לו בתכנון פיגוע.
  • המערערת ידעה על הפיגוע המתוכנן ולא דיווחה לרשויות.
  • מעורבותה של המערערת הייתה משמעותית ומתמשכת, כולל שיחות עם המחבלת לפני הפיגוע.
  • התנהגותה לאחר הפיגוע מעידה על הזדהות עם המעשה.
טיעוני ההגנה
  • המערערת מביעה חרטה על מעשיה.
  • יש להשוות את עונשה לעונש שקיבלה אחותה (16 חודשי מאסר).
  • המעשים אינם מקובלים על החברה הערבית בישראל.
מחלוקות עובדתיות
  • האם חלקה של המערערת שקול לחלקה של אחותה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת המערערת בעובדות כתב האישום.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
פ. 259/02
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בחיפה

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
72
חודשי מאסר על תנאי
36
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 2131/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2131/03 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: תגריד (לטיפה) בת מחמד סעדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 15.1.2003, בתיק פ. 259/02, שניתן על ידי כבוד השופטים: י' דר, י' כהן, וי' עמית תאריך הישיבה: כ"ז בכסלו תשס"ד (22.12.2003) בשם המערערת: עו"ד זאהי אסכנדר בשם המשיב: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס פסק-דין השופט א' א' לוי: בכתב אישום שהוגש נגד המערערת לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי החל מסוף שנת 2001 קיימה המערערת קשר עם תושב חברון, חבר בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין. בחודש מרץ 2002 סיפר אותו אדם למערערת על כוונתו לבצע עם חבריו פיגועי טרור כנגד מטרות ישראליות, אשר יכללו גם את שיגורן של מפגעות-מתאבדות, ועל כן ביקש מהמערערת לסייע לו בהחדרת המחבלות לישראל, ובאיסוף מידע על מקומות הומים באדם. בחודש אפריל של אותה שנה, גייס אותו אדם בחורה לשם ביצועו של פיגוע, והוא קבע מפגש בינה למערערת כדי שזו תוביל את המפגעת מירושלים לחיפה שם היתה אמורה המחבלת לבצע את זממה. אולם שעות ספורות לפני קיום המפגש, הודיעה המערערת כי לא תוכל להגיע אליו עקב אשפוזה של אמה בבית חולים, ובתגובה נאמר למערערת כי חרף זאת יוצא הפיגוע לפועל, והמערערת אף שוחחה עם המפגעת בטלפון וברכה אותה לשלום. ביום 12.4.02 הוחדרה המפגעת לישראל, ובדרכה לזירת הפיגוע שבה ושוחחה עם המערערת בטלפון. באותו יום בסביבות השעה 16.00 פוצצה אותה אשה את עצמה בשוק מחנה יהודה בירושלים, וגרמה למותם של שישה אנשים ולפציעתם של עשרות. בכתב האישום נטען עוד, כי גם לאחר הפיגוע הוסיפה המערערת לקיים קשר טלפוני עם איש ארגון הטרור, ואת חדרה קישטה בדברי הלל למפגעת-המתאבדת. ביום 10.11.02 הודתה המערערת בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הורשעה בעבירות של מגע עם סוכן חוץ וחיפוי, עבירות לפי סעיפים 114, 95 ו-99 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המדינה למאסר אשר לא יעלה על שמונה וחצי שנים, בעוד שבא-כוח המערערת היה רשאי לטעון לעונש כהבנתו. בסופו של יום גזר בית המשפט למערערת שש שנות מאסר, וכן שלוש שנות מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, אשר תחילת מניינן ביום שחרורה של המערערת מהכלא. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערב בו. בא-כוחה המלומד של המערערת, עו"ד זאהי אסכנדר, אשר טען לטובת שולחתו את כל אשר ניתן לטעון, פתח את דבריו באומרו כי המעשים להם נתנה המערערת את ידה אינם מקובלים על מרבית החברה הערבית בישראל, ובדיעבד גם המערערת מכה היום על חטא. דברים אלה ראויים להערכה, גם אם רק טבעי הוא שאזרח החייב אמונים למדינת ישראל צריך להדיר רגליו מחברתם של אלה הזורעים מוות והרס בקרבנו, ושלעיתים קרובות פגיעתם אינה מבחינה בין יהודים לערבים. מאידך, אין בידנו להסכים לטענת בא-כוחה של המערערת, כי אין להפריז בחלקה של שולחתו באירועים הואיל והוא שקול כנגד חלקה של אחותה. זו האחרונה, אשר שמעה מפיה של המערערת על הפיגוע העומד להתרחש, הובאה לדין באשמה אי-מניעתו של פשע, ונגזרו לה שישה עשר חודשי מאסר. מעורבותה הפלילית של המערערת שונה בתכלית, הן מבחינת היקפה, ובעיקר משום חומרתה. מגעיה עם איש ארגון הטרור נמשכו זמן ניכר, ולשיאה הגיעה פעילותה הפלילית בימים אשר קדמו לביצוע הפיגוע. בשלב זה, אם היתה המערערת יוצרת קשר עם גורמי הביטחון, אמנם אין זה בטוח שהפיגוע היה נמנע, אולם היה לפחות סיכוי סביר שכך יקרה. מכאן, שלפחות נכון לאותה עת, השלימה המערערת עם אותו מעשה נבלה שגרם למותם של אזרחים חפים מפשע, חיפתה עליו, ומותר גם להוסיף כי רצתה בו, ואין כמו התנהגותה לאחר מעשה כדי ללמד זאת. התקופה בה אנו חיים היא עקובה מדם, והכול, ובעיקר אלה החייבים נאמנות למדינת ישראל, מצווים לנקוט בכל אמצעי אשר עשוי לצמצם את היקפם של מעשי הטרור. לאותה מטרה מצווים גם בתי המשפט להרים את תרומתם כדי להרתיע את הרבים, ומנקודת השקפה זאת לא זו בלבד שאין בעונש פן של חומרה אשר יצדיק את התערבותנו, אלא אף נכון לומר כי הוא מתון במידה אשר עלולה להחמיץ את מטרת ההרתעה. מכאן דעתנו כי דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, כ"ז בכסלו תשס"ד (22.12.2003). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03021310_O03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il