מוחמד בושקאר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 213/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 213/09 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: מוחמד בושקאר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.11.2008 בתפ"ח 5004/08 שניתן מפי השופטים אלרון, סעב וגלעד תאריך הישיבה: י"א באייר התשע"ב (3.5.12) בשם המערער: עו"ד שלומי בלומנפלד בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס שושנה אלימלך פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים אלרון, סעב וגלעד) בפ"ח 5004/08 מיום 24.11.08, שבגדרו הורשע המערער לפי הודאתו בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו- 29 לחוק. על המערער הוטלו 16 שנות מאסר בפועל ושתי שנות מאסר על תנאי. הפרשה העצובה, עניינה הריגת אדם בעימות של מה בכך, והערעור הוא על חומרת העונש. רקע ב. כנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 29.12.07 התקיים בואדי ניסנאס שבחיפה אירוע "חג החגים". בשעות הצהריים, הגיעו למקום שלושת האחים: לואי, אמין ומחמוד חוסייני, ובן דודם מואנס. הארבעה הלכו במעלה רחוב שבואדי, כשמולם הגיעו המערער ואחיו (להלן מוראד). בין השישה התפתח עימות, במהלכו ברחו לואי, מואנס ומחמוד מן המקום, בעוד המערער ומוראד תוקפים את אמין. המערער שלף סכין ודקר את אמין פעמיים באזור בית החזה. אמין נדקר פעם נוספת בגבו על ידי השניים. אמין הצליח לנוס מן המקום, אך השניים רדפו אחריו, תפסוהו והמשיכו להכותו. בשלב זה חזר מחמוד לקרבת מקום, השניים הבחינו בו, רצו לעברו, מוראד הכה אותו, והמערער דקר אותו. כתוצאה מכך נגרם מותו של מחמוד. המערער הורשע כאמור על פי הודאתו בעבירות הריגה וחבלה בכוונה מחמירה. מוראד הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה. גזר דינו של בית המשפט קמא ג. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירות ועל הצורך בענישה מחמירה שעה שקופחו חיי אדם. כן נתן בית המשפט משקל למיקומן של הדקירות, לשימוש בסכין ולחבירת המערער ומוראד לביצוע המעשה יחדיו. חומרה מיוחדת יוחסה לעובדה, שהמערער ומוראד רדפו אחר אמין ומחמוד לאחר שהללו נסו מהם, והמשיכו בתקיפתם. ד. על מוראד הוטלו חמש שנות מאסר בפועל ושתי שנות מאסר על תנאי, תוך שבית המשפט מפעיל מאסר מותנה בן שנה במצטבר, ובסך הכל שש שנות מאסר. בעקבות ערעור שהוגש על ידי המשיבה (267/09, לא פורסם) הוחמר עונשו של מוראד לשבע שנות מאסר. השופט לוי ציין כי: "במבצעיהם של מעשים מסוג זה, החוטאים בזילות של הערך המקודש של חיי אדם, יש לנהוג ביד קשה, מקל וחומר שיש לנהוג כך נוכח גל האלימות השוטף את החברה בישראל והרשעותיו הקודמות...". ה. אשר למערער נתן בית המשפט קמא דעתו לעברו הנקי ולאורח חייו הנורמטיבי עד לעבירות אלה. בית המשפט עיין בתסקיר שירות המבחן, לפיו נטל אחריות על ביצוע העבירה והביע חרטה. צוין בו, כי המערער גדל באוירה משפחתית קשה, נעדרת תחושת ביטחון ויציבות, וכי צבר חסכים התפתחותיים ולא זכה לטיפוח נאות. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, נוכח חומרת העבירות והעדר ביטוי מצד המערער למצוקה ונזקקות טיפולית, והומלץ על ענישה הרתעתית אשר תחדד את הגבול בין המותר והאסור. בגזר הדין זה ניתן משקל לקולה לחרטה שהביע המערער ולשיתוף הפעולה עם הרשויות בחקירה. הושתו על המערער העונשים כאמור. הערעור ו. לטענת המערער, בית המשפט קמא לא נתן משקל מספק לנסיבות לקולה. לטענתו, העונש שהוטל עליו חמור בהרבה מהעונש שהוטל על אחיו, אשר עברו הפלילי מכביד משלו. כן לא ניתן - כנטען - משקל די הצורך לעברו הנקי ולאורח חייו הנורמטיבי. הוסף, כי שגה בית המשפט כאשר ייחס משקל לתסקיר שירות המבחן, אשר נערך על יסוד פגישה אחת בלבד. הדיון בפנינו ותסקיר עדכני של שירות המבחן ז. מתסקיר שירות המבחן המעודכן שהוכן לקראת הדיון בפנינו עלה, כי המערער שב והביע חרטה על מעשיו, וכי הוא נוטל חלק במאסרו בקבוצה של שליטה בכעסים. עלתה התרשמות חיובית מתפקודו במאסר. ח. בדיון בפנינו נטען על ידי בא כוח המערער פעם נוספת, בין השאר, לפער בין העונש שהוטל על המערער, לבין זה שהושת על אחיו - מוראד. עוד נטען, כי רף הענישה במקרים כאלה נמוך יותר. באת כוח המשיבה טענה, כי יש להותיר את גזר הדין על כנו, והדגישה, כי המערער הורשע בהריגה, בעוד מוראד הורשע בעבירות של חבלה חמורה. חלקו של המערער הוא דומיננטי יותר, כך הוסבר, והוא גם זה שדקר תחילה את אמין. הפער בענישה, כך נטען, מוצדק בשל ההבדלים הדומיננטיים בין פעולות המערער לאלה של אחיו. כן נטען, כי העונש שהוטל על המערער עולה בקנה אחד עם ההמלצה הזהירה של שירות המבחן. הכרעה ט. לא מצאנו להיעתר לערעור. נטילת חיי אדם בידי זולתו היא מן החמורות שבעבירות, ומצריכה ענישה מרתיעה ומכבידה. נצרכת איפוא תגובה עונשית חמורה, כמסר ברור של הגנה על בטחון הציבור ושל הרתעה. בע"פ 1456/01 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 609, 614) ציין השופט טירקל לגבי ענישה בעבירת הריגה, כי נוכח ריבוי העבריינים והתפשטות האלימות "... יש לנקוט את הגישה המחמירה, לאמור הגישה הרואה בעונש המרבי את נקודת המוצא שממנו מפחיתים לפי נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של העבריין, תדירותה או נדירותה של העבירה, הרתעת עבריינים בכוח ועצמת הסלידה ושאט הנפש של החברה". י. אכן, אין חולק, כי נסיבותיו האישיות של המערער מצערות ואינן פשוטות, וגם עברו נורמטיבי, אך לכך ניתן משקל, וכן לתסקיר שירות המבחן. אולם למול זאת ניצבת חומרת העבירות, ומכאן גם ההבחנה בין מידת העונש שהוטל על המערער למידת העונש שהוטל על מוראד. המערער דקר את מחמוד וגרם למותו, והוא - כאמור - גם מי שדקר תחילה את אמין. על פי המכלול היה לבית המשפט קמא על מה שיסמוך בראיית הדומיננטיות של המערער באירועי העבירה; חלקו שונה וחמור משמעותית משל אחיו, ובהתאם גם העבירות שבהן הורשע. מכאן נגזרת גם הענישה השונה, ונזכור כי העונש המרבי לעבירת ההריגה הוא עשרים שנה. י"א. נוכח האמור, באנו לכלל מסקנה כי יש בעונש שהושת על המערער כדי לשקף את חומרת מעשיו. אכן, במידרג העונשים בעבירת הריגה בנסיבות כאלה ניתן למצוא עונשים בני שתי ספרות ברמה שונה, וכבר נאמר לא אחת, כי בגזירת הדין אין עסקינן במתמטיקה או בלחיצה על מקלדת מחשב. אף אם לא הקל בית המשפט קמא בעונשו של המערער, גם לא מיצה עמו את הדין. ככל שיתמיד המערער בהתנהגותו הטובה במאסר, הדעת נותנת כי הדבר יעמוד לזכותו בעתיד, בלא שניטע מסמרות. אנו מאחלים ומייחלים כי בבוא העת ישוב לתפקוד נורמטיבי. י"ב. אין בידינו איפוא להיעתר לערעור. ניתנה היום, ט"ז באייר תשע"ב (8.5.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09002130_T03.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il