סברי ג'רייס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2126/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2126/05 ע"פ 2843/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל המערער בע"פ 2126/05 המשיב בע"פ 2843/05: סברי ג'רייס נ ג ד המשיבה בע"פ 2126/05 והמערערת בע"פ 2843/05: מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.2.05 בת"פ 271/03 שניתן על ידי כבוד השופט י' אלרון תאריך הישיבה: י' בסיון תשס"ו (6.6.06) המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ת' פרוש פסק-דין השופטת ע' ארבל: בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט אלרון): האחד, ערעורו של המערער, סב על ההרשעה וגזר הדין (ע"פ 2126/05). השני, ערעור המדינה, סב על קולת העונש (ע"פ 2843/05). העובדות 1. המתלוננת, בת כפר ערבי בגליל, התאלמנה מבעלה ונותרה מטופלת בשלושה ילדים. המערער, עו"ד במקצועו, בן אותו הכפר, היה חבר של המנוח וידיד המשפחה ועם מותו של הבעל סייע למתלוננת בעניינים שונים ובהם הוצאת צו ירושה ועניינים משפטיים אחרים. המתלונן השני הוא תושב כפר אחר אשר בתקופה הרלבנטית קיים קשרים רומנטיים עם המתלוננת. 2. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בשני האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, בכך שבמהלך החודשים ספטמבר 2002 – ינואר 2003 עקב אחר המתלוננת ואיים עליה בכתב ובעל פה, בהודעות טקסט לפלאפון האישי, במכתבים ובטלפונים, כמו גם במפגשים פנים אל פנים, כי יגרום לפגיעה חברתית בשמה הטוב אם לא תפסיק את קשריה עם גברים אחרים, ובפרט עם המתלונן. המערער אף עקב אחר המתלונן במטרה לפגוע בפרטיותו ואיים עליו לבל ימשיך לנהל קשר רומנטי עם המתלוננת. בית המשפט המחוזי נמנע מלקבוע כי המערער שלח מכתב לאשתו של המתלונן בו ציין כי בעלה בוגד בה וכי האישה שאיתה הוא יוצא עוסקת בזנות, אך קבע כי המערער דרש מהמתלונן לעזוב את מקום עבודתו בפסוטה לאלתר כדי למנוע ממנו המשך הקשר עם המתלוננת, שאם לא יעשה כן יפגע בשמו הטוב, בצנעת הפרט שלו ובפרנסתו. בנוסף נקבע, כי במהלך חודש דצמבר 2002 הגיע המערער למקום עבודתה של המתלוננת ואיים שישבור לה את הראש והגוף, וכי אם לא תשכב עמו יפיץ בכל הכפר קלטת שהגיעה לידיו המתעדת את המתלוננים במצבים אינטימיים. המערער סיפר גם לאחיה של המתלוננת על הקלטת שברשותו, וכן הציג עצמו בפני אחיו של המתלונן כעורך דין המיצג את משפחת המתלוננת, תוך שהוא מספר לו על קשריו של אחיו-המתלונן עם המתלוננת ומציג בפניו דו"ח חקירה וקלטת כדי להפעיל לחץ על המתלונן לנתק הקשר עם המתלוננת. משסרב האח להאמין לסיפוריו איים המערער בנוכחות המתלונן שהוא כבר "לא אחראי להתארגנות צעירים בכפר שיפגעו במתלונן". כאמור, כל זאת על מנת לגרום למתלונן לנתק קשריו עם המתלוננת. 3. המערער נחקר במשטרה ביום 31.12.02 ושוחרר בתנאי ערובה בהם התחייב להימנע מכל קשר עם המתלוננת, חרף התחייבותו כאמור המשיך המערער לעקוב אחרי המתלוננת ולהטרידה על ידי שהגיע למקום עבודתה ואף ניסה להניעה לבטל את תלונתה, תוך איומים שאם לא תעשה כן יגרם נזק לשמה הטוב. הוא הגיע למקום עבודתה של המתלוננת, דפק על הדלפק ואמר שוב שישבור לה את הראש והגוף וכי בידיו קלטת בה נראים המתלוננים יחד במצב אינטימי, כך שאם לא תשכב עמו יפיץ הקלטת בכל הכפר. מעשיו אלה של המערער נעשו תוך שהוא מפר את תנאי כתב הערובה ובמטרה להניע את המתלוננת לבטל תלונתה ולהכשיל את החקירה שהתנהלה נגדו. המערער גם פנה לבאת-כוחה של המתלוננת ודרש שתעביר לה מסר כי הוא "מציע לה להיזהר לבל יקרה לה מקרה דומה לזה שאירע למתלונן", בכוונו להעברתו של המתלונן ממקום עבודתו. הפרה נוספת של תנאי הערובה נעשתה בכך שהמערער שלח למתלוננת מכתבים. כן שלח שני מכתבים נוספים למתלונן, בהם נאמר כי האישה איתה הוא יוצא עוסקת בזנות וכי עליו לעזוב את מקום עבודתו בפסוטה לאלתר ואם לא יעשה כן יפגע בשמו הטוב, בצינעת הפרט שלו, בפרנסתו ובגופו, כל זאת במטרה להניאו מליצור קשר עם המתלוננת ומלהתקרב למקום עבודתה. 4. המערער הורשע בעובדות האישום השני, בכך שלמרות צו בית המשפט שאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת שלח לה פקס ובהמשך גם יצר עמה קשר טלפוני, בו הודיע לה כי הוא מחזיק עבורה המחאה לצורך מלגת למודים וכן קלטת וידאו המתעדת סיטואציות אינטימיות בינה ובין המתלונן. המערער דרש שתיפגש עמו, אחרת יפיץ הקלטת ברבים, והיא, בצר לה, נפגשה עמו פעם אחת בחיפה, שם הודיע לה כי בכוונתו ל"רסק" את קשריה עם המתלונן "ולהחזירה למוטב" ואם לא תיענה לדרישותיו יפיץ התמונות בכפר. פעם נוספת נאלצה המתלוננת לפגשו בנהריה, שם התריס בפניה המערער כי בגדה בו ופגעה בו ואם תמשיך "בעקשנותה", מה שאירע עד כה יהיה כלא כלום לעומת ההמשך שיבוא. המתלוננת שחששה מהאיומים הפסיקה להיפגש עם המתלונן ואף הגיעה להסדר פשרה עם המערער בעניין אזרחי בו תבע ממנה שכר טרחה. עוד קבע בית המשפט כי המערער יצר קשר עם שני אחיה של אשת המתלונן, הציג בפני כל אחד מהם בנפרד את התמונות האינטימיות ואיים שאם לא ידאגו לניתוק הקשר הרומנטי הוא יפרסם התמונות במקום עבודתו של המתלונן. בשל איומים אלה הפסיק המתלונן להיפגש עם המתלוננת. בנוסף, בחיפוש שהתבצע על ידי המשטרה במשרדו של המערער נמצאה חבילת שטרות כסף, המערער ביקש שהחיפוש ברכבו יתבצע בתחנת משטרה, ובדרכם לתחנה הציע חבילת שטרות לשוטר שהתלווה אליו, כדי שיגיד שלא מצא דבר במהלך החיפוש. 5. בסופו של יום, בית המשפט הרשיע את המערער בעברות של סחיטה באיומים, הטרדת עד, הדחה בחקירה, שבוש מהלכי משפט, הפרת הוראה חוקית ופגיעה בפרטיות (באישום הראשון), ובעברות של סחיטה באיומים, הפרת הוראה חוקית ומתן שוחד, אך זיכהו מעבירה של פגיעה בפרטיות (באישום השני), בשל היות הפגיעה בפרטיות, כפי שפורטה באישום הראשון, "פרשיה מתגלגלת אחת" - אירועים שפורטו באישום הראשון והמשכם באישום השני. המערער נדון לעונש של 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות והיתר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירה שבה הורשע בתיק זה. נימוקי הערעור 6. המערער, שטען לעצמו, ביקש להפנותנו לנימוקי הערעור המפורטים שהגיש לבית המשפט, בהם עוברת כחוט השני הטענה כי הכרעת הדין אימצה כל פרט לחובתו, בעוד שהתעלמה מכל פרט שעשוי היה להתפרש לטובתו. לטענתו, הוצגה בפני בית המשפט מסכת עובדתית חלקית ופגומה, החסרה חלק חשוב של הראיות. לטענת המערער, הוא היה ידידם של בעלה ושל אביה של המתלוננת, ומעולם לא התעניין במתלוננת. לטענתו, לאחר פטירת בעלה, המתלוננת היא זו שיצרה עמו קשר בבקשה לעזרה או עצה. במשך הזמן התהדקו הקשרים בין המתלוננת לבין המערער ואשתו וגלשו ליחסים חברתיים, הכוללים בילויים משותפים ושיחות טלפוניות ארוכות מידי יום. עם זאת, לטענתו, לא התפתחו ביניהם קשרים נוספים. הוא מוסיף, כי במקביל לקשריה עמו התרועעה המתלוננת עם גברים אחרים בחורשות שבאזור מגוריה כשהיא מנסה ליצור רושם כאילו היא יוצאת מחוץ לכפר לפגישות למטרות כשרות עם המערער. לטענתו, המתלוננת לא היססה גם להשתמש בבנה הקטין ככסוי לפגישותיה עם המתלונן. במרכז טיעונו של המערער ניצבת הגרסה לפיה כל מעשיו נועדו למנוע פגיעה בשמו הטוב ובמעמדו, אם מעשיה של המתלוננת יחשפו, וביסודם החשש מהתגובות החברתיות הקשות העלולות להתפתח. לפיכך, הוא ביקש לצמצם ככל שניתן את הנזק העלול להיגרם והזהיר המתלוננת, תחילה בעדינות ואחר כך בצורה בוטה וחמורה. לעניין הסחיטה באיומים טוען המערער, כי בית המשפט נתפס לסיפור בדוי שיוחס לו אודות רצונו לפעול "לריסוק" הקשר בין המתלוננים, ומוסיף, שלמרות קביעות בית המשפט מתברר שהקשר בין המתלוננים מעולם לא נותק. לדבריו, באת כוחה של המתלוננת, עמה שוחח טלפונית פעם אחת בלבד, בדתה דברים מליבה ואין כל אמת בעדותה. בנושא שבוש הליכי המשפט והדחת העדים נעשה לטענתו ניסיון שקוף וברור של בידוי ראיות נגדו, במיוחד נוכח העובדה שכל אחד מהמתלוננים אישר שהם ממשיכים להיפגש כרגיל. באשר לאישום בגין ההצעה לשוחד, המערער מייחס אישום זה לויכוח בינו ובין השוטר שערך החיפוש ותפס אצלו את הכסף וטוען כי אין בסיס להרשעה זו, היות שלמעשה לא ניתן כסף ולא נתקבלה כל תמורה בעבור "השוחד", שלטעמו לא היה ולא נברא. לשיטתו, שגה בית המשפט גם בהרשיעו אותו בעבירה על חוק הגנת הפרטיות שכן החוק מתייחס לצילום ברשות היחיד, בעוד שהמקום בו צולמו המתלוננים מיועד לשימוש הרבים. המערער מבקש כי במידה וההרשעה כולה או חלקה תישאר על כנה, יושת עליו עונש מאסר על תנאי וקנס בלבד. לטענתו, בית המשפט החמיר בעונשו בהתחשב בנסיבות המקרה. עוד הוא מציין כי הוא נפגע בעינו בעת מעצרו בשל זיהום בגופו ואיבד את עינו הימנית. הוא היה במעצר בית מלא במשך 4 חודשים ובמעצר בית חלקי למשך 3 חודשים נוספים ובנוסף, הוא הורחק מביתו לתקופה של 18 חודשים וניזוק כלכלית, הן בשל הצורך לשלם שכר דירה והן בשל העובדה שנפגע מטה לחמו. הוא מציין, כי הפרשה כולה פגעה בו ובשמו הטוב והוא שוקל להגיש תביעת פיצויים נגד המתלוננת. 7. מנגד סבורה באת כוח המדינה כי הרשעתו של המערער בכל המעשים שיוחסו לו מעוגנת היטב בחומר הראיות, ומציינת כי פסק הדין מבוסס על ראיות שהיו מהימנות על בית המשפט ושנתמכו בראיות חפציות: לדבריה, לא מדובר בסחיטה של כסף סתם, אלא בסחיטה שמטרתה לגרום לכך שהמתלוננת תנתק קשריה עם המתלונן. ההרשעה בשיבוש הליכי משפט והטרדת עד עניינה בפעולות שביצע המערער אחרי שחתם על תנאי הערובה והיא מתבססת על מכתב ששלח המערער לבאת כוח המתלוננת, אך ברור שהמסר מכוון אל המתלוננת. ההרשעה בפגיעה בפרטיות מתבססת על צילומים אינטימיים במקום נסתר ובדין דחה בית המשפט את הטענה שהצילומים צולמו במקום פתוח. כן ציינה כי הצעת השוחד מתבססת על עדותו של השוטר חזן שהמערער אמר לו "כל חבילת הכסף שלך", ומפנה לדו"ח פעולה שסומן ת/14. לעניין העונש, באת-כוח המדינה סבורה כי העונש שהושת אינו תואם את חומרת המעשים בהם הורשע המערער וחורג באופן משמעותי מרמת הענישה הראויה והמקובלת בעבירות מסוג זה. היא מטעימה, כי מעשיו של המערער סכנו את חיי המתלוננים, כאשר הסיפורים, כמו גם התמונות, הופצו בין קרובי משפחה ואחרים. לדבריה, המעשים נבעו מרצון לשלוט במתלוננת שלמעשה לא הייתה מחויבת למערער ואף חלופת המעצר לא הרתיעה אותו מלשוב על מעשיו. לפיכך, היא סבורה, ראוי לגזור לו עונש מאסר בפועל ופיצוי למתלוננים. דיון 8. בית המשפט המחוזי, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, פירט בהרחבה את התשתית הראיתית ששימשה בסיס מוצק להרשעתו של המערער. בידוע הוא כי בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, באשר לזו היתרון להתרשם מהעדים שהופיעו בפניה באופן ישיר ובלתי אמצעי (ע"פ 10596/03 גרגורי בשירוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 610 (1993); ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ח(5) 265, 280 (1994). נבחן בקצרה את התשתית העובדתית עליה ביסס בית המשפט את הרשעתו. 9. לעניין הסחיטה באיומים. שני הנדבכים המרכזיים עליהם מתבססת הכרעת דין הינם עדויות המתלוננת והמתלונן, כל אחד מזווית הראיה שלו, כל אחד לגבי האירועים בהם היה מעורב. בנוסף, העידו אחיה של המתלוננת, שני גיסיו של המתלונן, רופא במרפאה ואנשי משטרה. המתלוננים תארו מסכת נמשכת של איומים והטרדה בפלאפון, במכתבים, ובאמצעות קרובים, שביסודם מטרה מרכזית להפסיק הקשר בין המתלוננים. לאלה נוספה שליחת חוקר פרטי לצלם את המתלונן והמתלוננת, על מנת ליצור חומר ראיות בו יעשה שימוש כנגדם, וכן התייצבותו של המערער במקום עבודתה של המתלוננת ואיומים כלפיה שיפיץ את הקלטת אם תסרב לשכב איתו. האיומים בהם מדבר סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מטרתם להניא אדם "לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשות" ומכאן כי את פליליותם של האיומים יש לבדוק על פי הכוונה או המטרה של המאיים (ע"פ 286/84 מדינת ישראל נ' גוזלן, פ"ד ל"ח(3) 572, 576 (1984); ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 373, 378 (1989). האיומים על ידי המערער כוונו למניעת קשר חברתי-רומנטי בין המתלוננים, וכהתבטאותו של המערער עצמו, במטרה ל"רסק" קשר זה שביניהם. ואכן, התנהגותו של המערער - האיומים הישירים והעקיפים במכתבים, בטלפונים בהצגת הצילומים והקלטת שבידו, כל אלה גרמו למתלוננים להימנע מלהיפגש זה עם זו ולקיים קשר טלפוני בלבד. הם חשו מאוימים וחששו מתגובת הסביבה ומהתגובה במקום העבודה. המתלונן אף הורחק ממקום עבודתו לזמן מסוים והמערער איים שכך גם יעשה למתלוננת. באיומיו של המערער עת הגיע למקום עבודתה של המתלוננת ואיים כי יפיץ את הקלטת אם היא לא תשכב אתו, ראה בית המשפט המחוזי רצון לסחוט אותה תחת איום כהמשך להתנהגותו הבוטה, המעליבה, המזלזלת והפוגעת של המערער, אותה אימץ בהתנהלותו כלפיה. יצוין, כי חיזוק משמעותי בנושא הסחיטה באיומים ניתן למצוא בעדותה של באת כוח המתלוננת שתארה כיצד הגיעה אליה המתלוננת וסיפרה לה על מעשי הנאשם ועל האיומים במקום העבודה. לאלה יש להוסיף את המכתבים אותם שלח המערער, המדברים בעד עצמם, אשר משתלבים בשיחות הטלפון שכללו איומים כלפי המתלוננת, באת כוחה והמתלונן. המתלוננת הייתה קרבן לחולשותיו ולמעשיו של המערער, קרבן לרצונו לשלוט בה ולהכתיב דרכיה וקשריה, בין היתר מתוך רצון אותו הביע המערער בפניה שתקיים אתו יחסים. המערער פעל מתוך דחפים אובססיביים ובלתי נשלטים של רצון לנהוג במתלוננת מנהג אדנות ולמנוע ממנה לנהוג על פי רצונה ובחירתה. מדובר באלמנה, אם לשלושה ילדים, לא מוגנת וחשופה לקשיי התמודדות עם חיי היומיום, המנהלת אורחות חייה בחברה שמרנית בעלת מסורת יצוקה, בכפר קטן בו כולם מכירים את כולם. האיומים שהפנה כלפיה המערער, מתוך כוונה להניעה למעשים, קיבלו חיזוק משמעותי כשלאיומים מתלוות "ההוכחות" שבידי המערער - מכתב, קלטת, תמונות - ומכאן מובנת הרגישות המיוחדת, תחושת הדאגה והפחד של המתלוננת, כמו גם חששו הרב של המתלונן מאיומיו של המערער והתנהלותם בעקבותיה, הגם שברי, כי כוונתו של "המאיים" או "הסוחט" אינה נגזרת מרגישותו או מאטימותו של המאוים או הנסחט, אלא מהכוונה הסובייקטיבית שלו ומתוכן הדברים אותם הוא משמיע. עוד יצוין, כי המערער אישר בבית המשפט ששכר את שרותיו של חוקר פרטי וכן אישר שברשותו פלאפון נייד שמספרו כמספר הטלפון ממנו נשלחו הודעות טקסט למתלוננת וכי העביר עותקי התמונות למשפחות המתלוננים. טענתו כי לא היה לו עניין בקשר אינטימי עם המתלוננת אינה מתיישבת עם הראיות ועם התנהגותו כלפיה ומותירה את הסבריו משוללי הגיון ואת התנהגותו חסרת פשר. לא ניתנה על ידו תשובה גם לשאלתנו - מה עניין לו בהתנהגותה של המתלוננת אף אם הוא סבור שהתנהגותה נלוזה, ומה עניין לו בקשר שלה עם המתלונן או עם אחרים? הסבריו נשמעים מופרכים וחסרי בסיס. כאמור, דבריו של המערער והתנהגותו מובילים למסקנה אחת כי הוא ביצע מעשי סחיטה באיומים, ובדין הורשע בכך שאיים בפגיעה שלא כדין במתלוננים. 10. לעניין ההרשעה בפגיעה בפרטיות. בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: החוק) נקבעו אחת עשרה חלופות המהוות דרכים לפגיעה בפרטיות. המערער הורשע בפגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 לחוק בנסיבות סעיף 2(1) לחוק - בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולות להטרידו; סעיף 2(10) - פרסום או מסירת דבר שהושג דרך פגיעה בפרטיות; וסעיף 2(11) לחוק - פרסום של עניין הנוגע לצינעת חייו האישיים של אדם. וכך קבע בית המשפט המחוזי: "צילומו של אדם מתנה אהבים בחורשת היער כאשר התרחק מהמון, חיפש לעצמו ולבת זוגו פרטיות, אחיזה בתמונות אשר נתפסו ברשותו של הנאשם אותם הביא לידיעת האחרים ואף נתן להם להתבונן בתמונות השאיר עותקים בידיהם, כל זאת כאשר הנצפים בתמונת אלה אינם מעוניינים כי ידעו על קשריהם האינטימיים, האם אין בכך הטרדה גרידא?" אוסיף, כי סעיף 2(3) לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות היא "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". 11. המערער טען בפנינו כי בית המשפט נתפס לכלל טעות משפטית, שכן הצילום לא נעשה "ברשות היחיד" אלא ברשות הרבים בחורשה. טענה זו אין בידינו לקבל. צלום בני זוג במקום מוסתר מעין בחורשה, במצבים אינטימיים ביותר, בעקבות מעקב אחריהם ללא ידיעתם והפצת תמונותיהם, מהווה לכל הדעות פגיעה בפרטיות. "רשות היחיד" לצורך ענייננו אינו מושג בדיני המקרקעין או בדיני החוזים, אלא עליו להתפרש תוך זיקה לחוק בו הוא מופיע ותוך התייחסות למטרתו. חשוב להבטיח שפרטיותו של אדם לא תופרע, ואיש לא יפגע בד' אמות חייו הפרטיים, בדרך ההתנהלות אותה בחר לעצמו ובקשרים אותם הוא מבקש לקיים, לא כל שכן שלא תיפגע צנעת חייו. כבר נקבע לא אחת שיש לפרש הוראות אלה כהוראות חוקתיות על רקע סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת הפרט" (ראו בהקשר זה: בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (טרם פורסם)). צנעת הפרט היא מן החשובות שבזכויות האדם. אין לאפשר לחוקר פרטי או לכל אדם אחר לחדור למתחם האינטימיות של בני זוג המתנהלים באופן פרטי מבלי לפגוע בזולת או לעבור עברה כלשהי. אין לאפשר לאדם, קרוב ככל שיהיה, לשים עצמו פטרון המשפחה בטענה שהוא פועל ממניעים חברתיים ומוסריים. אין לקבל הטענה שפעל לשמור על שמו הטוב כעניין אישי כשר. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי מעשיו של המערער, דהיינו מעקבי הסתר אותם הזמין ומימן ומעשיו לאחר שהשיג את החומר המתעד את המתלוננים, אינם זוכים להגנה כלשהי וכי לא היה לו כל עניין כשר להגן עליו, גם לא "כבודו הפגוע". בנוסף ליסוד הפיזי של הפגיעה בפרטיות לפי החלופות שבסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות נדרשת גם כוונה פלילית – וזו מצויה בביטוי "במזיד" שבסעיף 5 לחוק זה. המערער ידע שתפגע פרטיותם של המתלוננים כתוצאה ממעשיו. לכן פעל בהיחבא מבלי שהמתלוננים ידעו שעוקבים אחריהם ומצלמים אותם במצבים אינטימיים. בכך מתקיים היסוד הנפשי של העבירה. 12. המערער הורשע גם על פי העובדות שיוחסו לו באישום השני בעבירות של הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית. בית המשפט ביסס הרשעתו באישומים אלה על המכתבים ששלח המערער למתלוננת ולבאת כוחה (ת/2) ולמעשה הוא הודה בבית המשפט ובסכומיו בכך שיעץ להן לחזור בהן מהתלונות, שאחרת התוצאות יהיו הרות אסון עבור המתלוננת. המערער, עו"ד במקצועו, מבין טוב מכל אדם אחר את משמעות הדברים, אך הוא לא נרתע ושלח המכתבים לאחר שחתם על כתב ערובה ועל תנאים המגבילים אותו מיצירת כל קשר או מפגש עם המתלוננת. הדברים האמורים במכתבים מדברים בעד עצמם וניתן לקבוע ללא היסוס כי בפנייתו של המערער למתלוננת ובאת כוחה יש משום הטרדת עדה בנוגע למסירת הודעתה בחקירה, זאת כדי לנסות ולהניאה בדרך של איומים והפחדה מלהעיד בחקירה, בכוונה להכשיל הליך שפוטי ותוך הפרת הוראה חוקית. 13. עבירת השוחד בה הורשע המערער לפי סעיף 294(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 התבססה על הצעת שוחד שהציע לשוטר שביצע חיפוש במשרדו, במהלכו נתפסה חבילת כסף. במהלך הנסיעה לתחנת המשטרה פנה המערער לשוטר וביקשו שיאמר שביצע חיפוש ברכב ולא מצא דבר, ובתמורה יעביר לידיו את חבילת הכסף. בית המשפט מצא את דברי השוטר מהימנים וסמך גם על דו"ח הפעולה שרשם סמוך לאירוע (ת/14) לפיו הנאשם הציע לו תמורה כספית ובלבד שלא יערוך חיפוש ברכבו או שיאמר שערך חיפוש ולא מצא כלום. המערער טען בסכומיו ובפנינו כי נרקמה נגדו עלילה בעניין מאחר והגיש תלונות נגד אנשי המשטרה שבאו לערוך את החיפוש בביתו וכן כי התלונן נגד מפקד החוליה, רס"מ ציון ארביב, כארבעה חודשים לפני עריכת החיפוש. לדבריו, המשטרה עשתה הכול כדי "לבשל" ראיות נגדו. ראשית, בדיקת חומר הראיות מעלה כי על פתיחת החקירה נגד המערער החליט שוטר אחר ולא הוכח על ידי המערער כל קשר בין תלונה זו שהוגשה נגדו לבין תלונה קודמת שהוא הגיש, לטענתו, נגד רס"מ ארביב. לא מצאתי יסוד לטענותיו של המערער כי לא הוכחו יסודות העבירה וכי לא ניתן היה לקבל תמורה בגין הצעת השוחד. הוראות החוק קובעות כי "המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה כמוהו כנותן שוחד", ואף הפסיקה הכירה בכך שהצעת שוחד כמוה כמתן שוחד אף אם לא ניתנה התמורה: "כל הצעה לעובד ציבור, שמשמעותה העמדתו בפיתוי לבצע פעולה תמורת שוחד, יש לראותה כ"הצעה" במובנו של סעיף 294(ב) לחוק, והמציע יורשע במתן שוחד על פי סעיף זה" (רע"פ 5905/98 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 728, 742). ועוד: "הפיתוי הנעוץ בהצעת השוחד, הוא שעלול להניע את עובד הציבור לבצע פעולה אסורה ומושחתת. כאשר מובאת בפני עובד הציבור הצעת שוחד, עצם הפיתוי שבצפייה לטובת הנאה, עלולה להשחית את מידותיו ולהניעו לבצע דבר עבירה. מהיבט זה, אין רלבנטיות לשאלה האם המציע מתכוון ומציע לממש את הצעתו בעצמו או שמימושה של ההצעה תלוי בגורם שלישי, ואין נפקא מינה אם גורם שלישי שלח את המציע להציע בשמו או אם לא קיים שולח כזה" (רע"פ 5905/98 הנ"ל, בעמ' 741). הנה כי כן, אין יסוד לטענות המערער בדבר אי-הוכחת יסודות העבירה, ודינן להידחות. על בסיס כל האמור, ולאחר ששמענו את טיעוני המערער ועיינו גם בטיעונים הכתובים, אנו מאמצים את קביעותיו של בית המשפט המחוזי ודוחים את הערעור על ההרשעה. העונש 13. המערער הורשע במסכת עובדות קשה שבמרכזה הטרדה, איומים וסחיטה באיומים של המתלוננת והמתלונן עמו קשרה קשרים לאחר שהתאלמנה. המערער, בדרכים שונות, דרש מהמתלוננת להפסיק את קשריה עם גברים ובפרט עם המתלונן ובמקביל שכר שרותיו של חוקר פרטי אשר תעד בקלטת ובתמונות את המפגשים האינטימיים. המערער הפיץ את התמונות בין קרובי המשפחה של כל אחד המתלוננים, תוך שהוא מכפיש את שמם ומסכן את חייהם. ברגל גסה דרס את כבודם ופגע בצנעת הפרט שלהם. בנוסף, שיבש חקירה והציע שוחד לשוטר. המערער הלך שבי אחר יצריו, ביקש לשלוט במתלוננת ולהכתיב דרכיה ובעיקר לכרוך אותה אליו ולהיעשות אדון לקשריה, למפגשיה, לחייה. למתלוננת נגרם נזק רב שמצא ביטוי בהצהרת קרבן שהוגש על פי חוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001. בהצהרתה מציינת המתלוננת כי המערער גרם לה, כלשונה, "מוות נפשי". עוד ציינה: "אין לי יותר שמחת חיים, אין לי קשרים חברתיים אני מנודה על ידי כולם והדבר היחידי שאני חיה בשבילו כיום הם שלושת ילדי". ועוד: "כאישה ערביה אלמנה החיה בחברה שמרנית התנהגותי כפי שתיאר אותה הנאשם לרבים מבני כפרי באופן מעוות, נתפסת כמעשה מביש המטיל בי אות קלון לכל ימי חיי". הכנסתה נפגעה בעקבות הפרשה והיא מתקשה לפרנס את ילדיה. היא מספרת כי היא פגועה עד היום מהשקרים שהפיץ נגדה המערער, כי בטחונה העצמי וגאוותה נפגעו, וכן נפגעו יחסיה עם הקרובים לה ביותר. 14. המערער, עו"ד במקצועו, הורשע כאמור במעשים קשים וחמורים. כפי שהדברים נשמעים מפיו הוא מתכחש למעשיו ולחומרתם עד היום. המערער ניהל הגנה שביסודה הטענה כי יוחסו לו מעשים שלא עשה, כי הובאו נגדו ראיות שלא היו, ולדעתו קימת מעין התארגנות מערכתית נגדו המובלת על ידי כוונות רעות וזדוניות. בית המשפט המחוזי מצא לציין בגזר דינו כי המערער "הרחיק לכת בטיעוניו מעבר למחוזות הצרים של המסכת העובדתית המיוחסת לו וביקש ליתן נופך שלא מן העניין." הדברים נכונים ונאמרו על דרך האיפוק והריסון שבית המשפט מחויב בהם, עם זאת ניתן לתאר את דבריו של המערער כתמוהים ביותר, נעדרי אמינות ומשוללי הגיון ובסופו של יום יהא עליו לקחת אחריות על מעשיו החמורים. תסקירי שרות המבחן מפרטים את האירועים השונים בחייו של המערער, ובכלל זה את מות רעייתו ב- 1983 במהלך פיצוץ מכונית בלבנון. שירות המבחן מצא שהמערער מתקשה לקבל אחריות על מעשיו ולא מצא מקום לבוא בהמלצה טיפולית. נתנו דעתנו לטיעוניו בפנינו בעניין העונש ובכלל זה לפגיעה בעינו אותה הוא מיחס למעצרו. כן לקחנו בחשבון את התקופות בהן הורחק מביתו. עם זאת, אין בכל אלה כדי להפחית מחומרת התנהגותו הפסולה, האובססיבית והפוגעת של המערער ואין באלה כדי לרכך את הפגיעה הקשה במתלוננת ובילדיה, כמו גם במתלונן ומשפחתו. לאחר ששקלנו את כל נסיבות העניין, וכערכאת ערעור שאינה ממצה את הדין, החלטנו לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער ולהטיל עליו את העונשים הבאים: 1. עונש מאסר של ארבע שנים, מהן שנתיים בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא והתנאי הוא שלא יעבור עברה מהעבירות בהן הורשע או כל פשע אחר. 2. הקנס בגובה 12,000 ש"ח שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי (במידה ולא שולם) יישאר בעינו בתנאים שקבע בית המשפט, דהיינו 10 תשלומים רצופים הראשון שבהם ביום 1.9.06. 3. פיצוי למתלוננת בסך 30,000 ₪; פיצוי למתלונן בסך 15,000 ש"ח. סוף דבר, הערעור בע"פ 2126/05 נדחה, ואילו הערעור בע"פ 2843/05 מתקבל. ניתן היום, ל' בסיון תשס"ו (26.6.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05021260_B05.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il