אברהם כרמי נ. ההסתדרות הכללית החדשה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2123/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2123/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. אברהם כרמי 2. אילן ורד נ ג ד המשיבה: ההסתדרות הכללית החדשה עתירה למתן צו על תנאי העותרים: בעצמם פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עניינה של העתירה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 1307/04 טנר - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (מיום, 4.7.2006)), בו התקבל באופן חלקי ערעורו של אברהם כרמי (להלן: העותר 1) ונדחה ערעורו של אילן ורד (להלן: העותר 2) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו. רקע 2. העותרים עבדו במשרד מבקר ההסתדרות עד ליום 8.8.1999 בו הם פוטרו עקב סגירת משרד המבקר. המשרד נסגר על רקע הצמצום בעבודת המבקר שנבע מצמצום בגופים המשויכים להסתדרות הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) הנתונים לביקורת המבקר, ועל רקע חפיפה שנמצאה בין עבודתו של משרד המבקר לבין עבודתו של משרד המבקר הפנימי. ביום 23.5.1999 הודיעו לעובדי משרד המבקר שהמשרד ייסגר ואולם הם יכולים להיקלט במשרד המבקר הפנימי בתנאי שיסכימו לתנאי שכר הנהוגים שם שמשמעותם הפחתה ניכרת בשכרם. ביום 25.5.1999 יומיים לאחר הפגישה נשלחו לכל העובדים במשרד המבקר מכתבי פיטורים. בעקבות קבלת המכתבים פנו העותרים לבית הדין שם סוכם שהמכתבים ייחשבו כמכתבי הודעה על סגירת משרד המבקר ולא כמכתבי פיטורים. הצדדים גם הודיעו על רצונם למצות את ההליכים הפנימיים ועל כן נקבע ששכרם של העובדים ישולם עד למיצוי אותם הליכים. במסגרת ההליכים הובא עניינם של העותרים לפני ועדת הכרעה אשר הכריעה על הפסקת עבודתם ביום 8.8.1999 והעותרים הוזמנו לועדת שימוע. העותרים הופיעו בפני ועדת שימוע ביום 20.7.1999. יומיים לאחר מכן התקשר נציג ההסתדרות אל העותרים והציע להם שוב להשתלב במשרד המבקר הפנימי. העותר 2 סירב להשתלב במשרד המבקר הפנימי במשכורת המוצעת אבל העותר 1 אמר שהוא גמיש בעניין השכר. בסופו של יום לא התקבלו העותרים לעבודה במשרד המבקר הפנימי והפיטורים נכנסו לתוקף ביום 8.8.1999. לאחר שנודע לעותרים כי התקבלו עובדים חדשים למשרד המבקר הפנימי הם פנו להסתדרות בדרישה לקבלם חזרה לעבודה. נערכה פגישה בינם לבין נציגי ההסתדרות אליה הופיע רק העותר 1. בפגישה פירטו נציגי ההסתדרות את התנאים לחזרתם לעבודה של העותרים במשרד המבקר הפנימי. העותר 1 דחה את התנאים והציב תנאים משלו. בסופו של דבר העותר 1 לא חזר לעבודה וביום 13.12.2000 הוגשה תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה. 3. בית הדין האיזורי קבע כממצא עובדתי כי העובדים החדשים שהתקבלו למשרד המבקר הפנימי עברו את שלבי הקבלה הנהוגים ושהם כולם עובדי ביקורת מקצועיים ובעלי ניסיון. נדחתה טענה לפיה העובדים החדשים התקבלו בזכות קשרים אישיים. בית הדין גם קבע שהעותרים פוטרו בתוך גלי פיטורים בכל מסגרותיה של המשיבה, כלומר פיטורי צמצום, ושאין מניעה לקחת את משכורתו של עובד בחשבון כאשר מתבצעים פיטורי צמצום בכפוף לעקרון תום הלב ואמות המידה של סבירות, מדתיות, והגינות. כמו כן נקבע שההחלטה על סגירת משרד המבקר הייתה סבירה ועניינית. בית הדין גם קבע שהעסקתו של העותר 1 על פי דירוג המח"ר ולא בדירוג הביקורת לא היוותה אפליה פסולה וכן קבע שאיש לא כפה על העותר 1 תנאי זה וממילא הטענה הועלתה רק לאחר פיטוריו. בהקשר זה נקבע כי העותר 1 עסק בעיקר בעריכת דו"חות ביקורת ולא בביקורת ושוני זה הוא ההסבר להעסקתו בדירוג המח"ר. בית הדין הוסיף כי ההסכמים הקיבוציים במשק שההסתדרות חתומה עליהם כנציגת העובדים אינם חלים עליה כמעבידה. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו העותרים ערעור לבית הדין הארצי. בית הדין הארצי דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית הדין האיזורי. יחד עם זאת לקביעת בית הדין האזורי לפיה המשיבה לא עמדה בהבטחתה כלפי העותר 1, קבע בית הדין הארצי כי יש ליתן לכך ביטוי בשיעור הפיצוי. בהקשר זה נשקלה גם העובדה לפיה העותר 1 דחה את הצעת המשיבה לשוב לעבודה בתנאים חדשים ובכך סיכל את האפשרות שהוא יוחזר לעבודה. לאחר שקילת הנסיבות האמורות פסק בית הדין הארצי לעותר 1 פיצוי בסך 30,000 ש"ח. העתירה 4. עיון בכתב העתירה מעלה כי בעקרו של דבר דומה היא לכתב הערעור. העותרים חוזרים על טענותיהם בבתי הדין לעבודה ולפיהן העובדים החדשים במשרד המבקר הפנימי התקבלו בדרך פסולה בזכות קשרים אישיים, וכן טוענים הם כי לא פוטרו במסגרת פיטורי צמצום אלא רק כדי לחסוך את משכורתם. עוד נטען כי העותר 1 הופלה לרעה כאשר הועסק על פי דירוג המח"ר, וכי חלות על המשיבה הוראות הסכמים קיבוציים שהיא חתומה עליהם כנציגת העובדים בתפקידה כמעסיקה. נטען כי בית הדין הארצי אישר את ממצאיו של בית הדין האזורי תוך התעלמות מהטענות שהועלו בפניו. 5. דין העתירה להדחות על הסף. בית משפט זה מתערב בהחלטות בתי הדין לעבודה רק כאשר בפסק הדין קיימת טעות מהותית שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)) טעות כזו לא התגלתה בענייננו. באשר לטענת העותרים בעניין העובדים החדשים, נקבע כממצא עובדתי בבתי הדין לעבודה שהם התקבלו בדרך כשרה. אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה ואיננו נוהגים להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בבתי דין אלה. (ראה בג"ץ 2963/06 חן נ' בית הדין הארצי לעבודה (מיום 24.10.2006)). לגבי הטענות שהעותרים לא פוטרו במסגרת פיטורי צמצום אלא רק כדי לחסוך את שכרם הגבוה יחסית, קבעו בתי הדין כממצא עובדתי כי העותרים פוטרו במסגרת פיטורי צמצום ואין מקום להתערב בממצא עובדתי זה. כמו כן נפסק בבתי הדין שלא הייתה אפליה בהעסקת העותר 1 בדירוג המח"ר, קביעה שגם בה אין מקום להתערבות. בתי הדין גם קבעו שההסכמים שמכוחם נטען שהיה על המשיבה לקדם את העותרים בדרגה לא אומצו על ידי המשיבה ואינם חלים עליה. אין זה מקרה מתאים להתערב בקביעה זו. העולה מכל האמור הוא כי העותרים לא הצביעו על טעות מהותית שהצדק דורש את תיקונה. 6. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏כ"ז סיון, תשס"ז (13.6.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07021230_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il