חוסאם עימאד דיאב אבו סלאח נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2120/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: חוסאם עימאד דיאב אבו סלאח נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד מיה דיין פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בהוראה לסילוק מבנה חדש מספר 10037 בתיק בב"ח ג' 43/21 שניתנה ביום 21.3.2021 (להלן: הוראת הסילוק), מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו), ביחס למבנה ולמשטח בטון בעיירה עראבה שבגדה המערבית. 2. הבינוי נושא העתירה תואר בהוראת הסילוק במילים "מבנה קונסטרוקציה + איסכורית ומשטח בטון כ-160 מ"ר" (להלן: הבינוי). לפי הנטען בעתירה, העותר הוא בעל זכויות ההחזקה והשימוש במקרקעין הידועים כחלקה 6 בגוש 24 מאדמות העיירה עראבה שבצפון הגדה המערבית, דרומית מערבית לעיר ג'נין, וזאת מכוח הסכם שכירות שנכרת ביום 2.2.2021 (להלן: הסכם השכירות). בסמוך לאחר מכן, בתחילת חודש פברואר 2021, בנה העותר בשטח הנ"ל את הבינוי: מבנה ארעי העשוי מקונסטרוקציה מברזל ואיסכורית הניצב על משטח בטון, שנועד לשמש כמוסך לתיקון כלי רכב. בעתירה נטען כי "מתוך אמונה בתום לב כי אין כל צורך בקבלת היתר בניה להקמת המבנה... בשל היותו בעל אופי זמני ובהעדר הימצא אזורי תעשיה באזור", לא פעל העותר להגשת בקשה להיתר בניה להכשרת הבינוי קודם להקמתו (סעיף 4 לעתירה). לפי ממצאי רשויות האכיפה, למחרת החתימה על הסכם השכירות, החלקה עליה הוקם הבינוי נצפתה ריקה, ואילו כעבור חודש, ביום 3.2.2021, זוהה הבינוי לראשונה על כלל רכיביו. בחלוף כשלושה שבועות, ביום 21.3.2021, נמסרה לעותר הוראת הסילוק, לאחר שניתנו כלל האישורים הנדרשים בהתאם להוראות הצו. כעבור יומיים, ביום 23.3.2021, הגיש העותר למשיבים בקשה לביטול הוראת הסילוק (להלן: הבקשה לביטול הוראת הסילוק או הבקשה). למחרת, ביום 24.3.2021, ועוד בטרם ניתנה תשובת המשיבים לבקשה לביטול הוראת הסילוק, הגיש העותר את העתידה דנן, ולצדה בקשה למתן צו ביניים שיאסור על המשיבים להרוס את הבינוי. 3. לטענת העותר, הקמת הבינוי נעשתה תחת עיניהם הפקוחות של גורמי המנהל האזרחי, אשר "לא טרחו" ליידעו בדבר הצורך בקבלת אישור או היתר עבור הבינוי. עוד נטען כי רק בחלוף חודשיים מאז הושלמה הקמת הבינוי "נזכרו" המשיבים להוציא את הוראת הסילוק. משכך, טוען העותר כי ההחלטה על מתן הוראת הסילוק לוקה בחוסר סבירות קיצוני שעה שניתן היה לאפשר לו למצות את הליכי הרישוי העומדים לו להכשרת הבינוי. כך על אחת כמה וכמה, לשיטת העותר, בהינתן שאין כל הכרח ביטחוני או תכנוני המצדיק "נקיטת הליכי אכיפה מזורזים" נגד הבינוי, ומאחר שהוראת הסילוק לא ניתנה בהתאם לקריטריונים שנקבעו במדיניות ליישום הצו. בצד זאת, מוסיף העותר וטוען לפגמים הבאים שנפלו בהוראת הסילוק: הפלייתו לרעה בהשוואה לתושבים אחרים שביצעו בניה בשטחי הגדה המערבית ואשר לא הוצאו נגדם התראות על סילוק מבנים בהתאם לצו; הימנעות המשיבים מלזמן את העותר לשימוע בטרם קבלת ההחלטה על מתן הוראת הסילוק; ובאופן כללי יותר נטען כי הצו נוגד את הוראות המשפט הבינלאומי ולפיכך דינו להתבטל. 4. בהחלטה מיום 24.3.2021 הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים, וכן הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב הוראת הסילוק, עד למתן החלטה אחרת, תוך שהובהר כי הצו הארעי מותנה בהקפאת כל בניה חדשה בבינוי. 5. המשיבים מצדם טוענים בתגובתם המקדמית כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים, בהתחשב בעובדה שהעתירה דנן הוגשה יום אחד בלבד לאחר שהעותר הגיש את הבקשה לביטול הוראת הסילוק, ועוד בטרם קיבל מענה לבקשתו. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות אף לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הרשויות להוציא את הוראת הסילוק. המשיבים מדגישים בעניין זה, בין היתר, כי עניין לנו במבנה שאינו יביל ושאינו משמש למגורים, שהוקם ללא היתר בניה בתחום צו איסור בנייה צבאי אב/1/96, ואשר טרם חלפו 6 חודשים מיום השלמתו. משכך, גורסים המשיבים כי על אף טענות העותר בדבר האפשרות להכשרת הבינוי, עסקינן בבנייה שנעדרת התכנות תכנונית ממשית ואשר סילוקה נטוע היטב בסמכויות הרשויות בהתאם לצו ובהתאם למסמך "מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים" מיום 30.8.2020 (להלן: מסמך המדיניות). זאת ועוד, טוענים המשיבים כי אין ממש ביתר טענות העותר אשר לא נתמכו בתשתית עובדתית ומשפטית מספקת. לתמיכה בטענותיהם, צירפו המשיבים לתגובתם המקדמית צילום של תעודה החתומה על ידי רכז פיקוח במשיבה 2, היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, בקשר לבינוי, וכן תצלומים של הבינוי ותצלומי אוויר של סביבתו. 6. בהחלטה מיום 18.4.2021 הוריתי לעותר להודיע האם לנוכח האמור בתגובה המקדמית מטעם המשיבים הוא עומד על עתירתו או שהוא מסכים למחיקתה ללא צו להוצאות. העותר הודיע כי הוא חפץ שעניינו יידון ויוכרע לגופם של דברים. 7. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה המקדמית מטעם המשיבים, על צורפותיהן, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילת התערבות בהחלטה להורות על סילוק הבינוי. להלן אסביר בתמצית את הטעמים המבססים מסקנה זו. 8. סעיף 5 לצו, שכותרתו "בקשה לביטול הוראה לסילוק מבנה חדש", קובע כי "מחזיק שיש בידיו היתר בנייה כדין או הוכחה שלא התקיים אחד התנאים המפורטים בסעיפים 6(א)(2) ו-6(א)(3) לצו זה, רשאי להגיש למנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי בקשה בכתב לביטול ההוראה תוך 96 שעות מהמצאתה לפי סעיף 4 לצו זה". בהתאם לסעיף זה, לכאורה, הגיש העותר ביום 23.3.2021 את הבקשה לביטול הוראת הסילוק. אין מחלוקת שאין בידי העותר היתר בניה כדין עבור הבינוי, והעותר אף אינו טוען שצירף לבקשתו הוכחה שלא התקיים אחד התנאים המפורטים בסעיפים 6(א)(2) ו-6(א)(3) לצו, שעניינם בפרקי הזמן שחלפו ממועד סיום העבודות להקמת הבינוי, ומהמועד בו המוצאה הוראת הסילוק. בהתייחס לנסיבות אלו, מורה סעיף 5(ב) לצו כי "לא יהיה בהגשתה [של הבקשה לביטול הוראת הסילוק – ע"ג] כדי לעכב את ביצוע ההוראה", וסעיף 5(ג) לצו קובע במפורש כי הסיבה היחידה בגינה רשאי מנהל יחידת הפיקוח לבטל את הוראת הסילוק היא במקרה "שנפל בהוראה פגם חמור בשלו יש לבטלה". כפי שיוסבר להלן, לא מצאתי בטענותיו של העותר טעם כלשהו המצביע על כך שנפל "פגם חמור" בהוראת הסילוק שהוצאה בעניינו. 9. בפתח הדברים יצוין שהרושם הנוצר מעיון בבקשה לביטול הוראת הסילוק, ובעתירה שהוגשה מיד בעקבותיה, היא שחלקים ניכרים מהן מנוסחים באופן "גנרי", מבלי לכלול התייחסות קונקרטית לנסיבות המקרה דנן. כמו כן, ניכרת לעין העובדה שהטענות המוצגות במסגרת הבקשה אינן מתייחסות למסגרת הנורמטיבית העדכנית. כך, בסעיף 10 לבקשה ובסעיף 11 לעתירה נטען כי עניינו של העותר אינו נופל לאף אחת מהקטגוריות שנמנו על ידי המדינה בתגובתה במסגרת העתירות העקרוניות שתקפו את חוקיות הצו (בג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019) (להלן: עניין סנט-איב)), בעוד שהוראת הסילוק מושא ענייננו הוצאה בהתאם למסמך המדיניות מיום 30.8.2020 (למען הסר ספק יובהר כי כטענת המשיבים, הוראת הסילוק דנן תואמת הן את הקריטריונים שהוצגו על ידי המדינה בעניין סנט-איב והן את הקריטריונים שנקבעו במסמך המדיניות). אין בהערות אלו אלא כדי להדגיש כי כבר על פני הדברים השגותיו של העותר במסגרת הבקשה לביטול הוראת הסילוק, ובעתירה שנוסחה כמעט זהה לה, לא גובשו באופן המניח את הדעת. 10. מכל מקום, טענות העותר לגופן אינן מגלות עילה להתערבותנו. טענתו המרכזית של העותר לפיה מתוך "אמונה בתום לב" הניח כי הבינוי אינו דורש היתר בניה, נטענה בעלמא. זאת ועוד, בשים לב הן לתמונות הבינוי שצורפו לתגובת המשיבים והן לטענת העותר עצמו כי הסכם השכירות נקבע לתקופה של 8 שנים הניתנות לחידוש, קשה לקבל את טענתו לפיה הסיבה שבגינה לא פעל להגשת בקשה להיתר בניה להכשרת הבינוי היא שמדובר במבנה "בעל אופי זמני". במצב דברים זה, טרוניית העותר, לפיה היה על המשיבים "לדחוף" אותו "בכיוון של הכשרת הבניה" (סעיף 19 לעתירה) – אין לה על מה לסמוך, במיוחד בהינתן תכליות הצו (ראו עניין סנט-איב, פסקה 24). זאת ועוד, אין בעתירה כל טענה מבוססת בעובדות המצביעה על כך שהוראת הסילוק אינה עומדת בתנאים המצטברים הקבועים בצו. העותר לא טען כי על הבינוי שהקים לא חל הצו (השוו להגדרה הרחבה של המונח "בינוי" בסעיף 34(4) לחוק תכנון ערים כפרים ובנינים (חוק זמני מס' 79 לשנת 1966), אליו מפנה סעיף 1 לצו). העותר גם לא הטיל דופי בטענת המשיבים לפיה הבינוי הוקם בתחום צו איסור בנייה צבאי אב/1/96, ועל כן בניגוד לטענתו וכטענת המשיבים, הוראת הסילוק דנן נופלת בגדר קטגוריה 2(ד) למסמך המדיניות ("מבנים שהוקמו בתחומי צווים ביטחוניים או במקרים בהם יש למבנים השפעה משמעותית על הביטחון, הסדר הציבורי והבטיחות". על ההכרה במעמדו של "תבחין" זה, ראו בג"ץ 7858/20 סלאמה נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 8 (14.2.2021) (להלן: עניין סלאמה); בג"ץ 4961/20 בידאא נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקאות 11 (12.10.2020) (להלן: עניין בידאא)). בנסיבות אלו, ובניגוד לעמדת העותר, סיכוייו לקבל היתר בניה עבור הבינוי אינם טובים (עניין סלאמה, פסקה 9; עניין בידאא, פסקה 14). 11. בדומה לכך, גם טענת העותר כי הופלה לרעה נטענה באופן סתמי וללא כל תימוכין מלבד לומר כי למשיבים "ידוע היטב" כי "מספר רב של תושבים הקימו מבנים בסמוך למקום בו הקים העותר את הבינוי שלו, כאשר בגין הבניה שבוצעה על ידם לא הוצאו נגדם צווי הריסה או הוראות סילוק" (סעיף 23 לעתירה). כפי שבית משפט זה הדגיש לא אחת, אין בטענות כגון דא להרים את הנטל הראייתי הנדרש לביסוס טענת אפליה באכיפת הצו (בג"ץ 1739/21 עלי סלאח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 6 (27.5.2021), וההפניות שם (להלן: בג"ץ 1739/21)). יתר טענותיו של העותר נטענו גם הן באופן כוללני, והעלו השגות אשר כבר נדחו על ידי בית משפט זה בשורה של פסקי דין. כך באשר לטענת העותר כי לא נערך לו שימוע קודם להוצאת הוראת הסילוק (ראו למשל, בג"ץ 1739/21, פסקה 5, וההפניות שם), וכך ביחס לטענותיו הכלליות באשר לעמידת הצו בכללי המשפט הבינלאומי (עניין סנט-איב, פסקאות 22-16). 12. אין לי אלא לחתום בדברים שאמרתי בבג"ץ 4273/20 חוות ירושלים רכיבה בע"מ נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (24.9.2020), שעסק אף הוא בהוראה לסילוק מבנה מכוח הצו: "כידוע, ביחס לפעולותיה של רשות מנהלית עומדת חזקת התקינות המנהלית, לפיה ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. זוהי חזקה פרגמטית, הניתנת לסתירה "על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה" (עע"מ 4072/11 עיריית בת-ים נ' לוי, פסקה 30 (6.11.2012) (להלן: "עניין עיריית בת-ים"). מי שמבקש לסתור את החזקה ו"לסדוק" בהנחת התקינות – נדרש להצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות. לצורך כך אין די בטענה סתמית, אלא יש צורך בביסוס הנשען על תשתית ראייתית הולמת (בג"ץ 5801/15 דיבובי אהרון מאיר (ע"ר) נ' ממשלת ישראל משרד החינוך ועדת התמיכות, פסקה 31 והאסמכתאות שם (16.1.2018)). "ראשית הראייה" שעל הגורם שנפגע מההחלטה המנהלית להביא כדי לסתור את החזקה, צריכה להיות בהלימה לעניין העומד על הפרק (עניין עיריית בת-ים, פסקה 31). 13. בשולי הדברים אעיר כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבים בדבר "אי מיצוי הליכים בולט" (פסקה 8 לתגובה המקדמית), משהעתירה הוגשה יום לאחר הבקשה לביטול הוראת הסילוק, ומבלי להמתין זמן סביר להכרעה בה. יחד עם זאת, קיים קושי לבוא אל המערערת בטענות על שנחפזה להגיש את העתירה, וזאת בהינתן הוראת סעיף 5(ב) לצו, המורה כי "הוגשה בקשה לביטול הוראה מבלי שצורף אליה היתר בנייה כדין או מבלי שצורפה אליה הוכחה שלא התקיים אחד התנאים המפורטים בסעיפים 6(א)(2) ו-6(א)(3) לצו זה, לא יהיה בהגשתה כדי לעכב את ביצוע ההוראה" (השוו בג"ץ 1739/21, פסקה 5). אכן, טוב יעשו המשיבים אם יתנו דעתם לקושי זה. 13. סוף דבר: דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים. 14. הריסת המבנה תעוכב למשך 30 ימים נוספים מיום מתן פסק הדין לצרכי התארגנות של העותר. יובהר כי מניין 120 הימים לביצוע ההריסה בהתאם לסעיף 6(א)(3) לצו מתחיל עם תום 30 הימים האמורים, וזאת גם לנוכח הצו הארעי שניתן בעתירה ביום 24.3.2021 (סעיף 6(ב) לצו). 15. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"א בסיון התשפ"א (‏1.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21021200_Y04.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1