יונתן יעקב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 212/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 212/14 ע"פ 214/14 - א' לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער בע"פ 212/14: יונתן יעקב המערער בע"פ 214/14: פיקאדו דסלין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.11.2013 בת"פ 56217-11-12 שניתן על ידי כבוד השופט י' שפסר תאריך הישיבה: ד' באב תשע"ד (31.7.14) בשם המערער בע"פ 212/14: עו"ד בועז קניג בשם המערער בע"פ 214/14: עו"ד ארז מלמד בשם המשיבה: עו"ד שרית משגב בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט י' שפסר) בת"פ 56217-11-12 מיום 27.11.2013, בו הושתו על המערערים - אשר הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בלא הסכמה לעניין העונש, בעבירת שוד מזויין בצוותא לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) - העונשים הבאים: על המערער בע"פ 212/14 (להלן: יעקב) הושתו 40 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלה של מאסרים מותנים משני תיקים קודמים, חלקם במצטבר, כך שסך תקופת המאסר לריצוי בפועל הינה 48 חודשים שמניינם מיום מעצרו וכן 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סימן ג' לפרק י"א לחוק העונשין. על המערער בע"פ 214/14 (להלן: דסלין) הושתו 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סימן ג' לפרק י"א לחוק העונשין. העובדות לפי כתב האישום המתוקן 1. עובר ליום 20.11.2012 לאחר השעה 02:00 לפנות בוקר, הגיעו המערערים לתחנת דלק בראשון לציון כשיעקב נושא על גופו אלה מתקפלת. השניים נכנסו לחנות תחנת הדלק כשראשם מכוסה בקפוצ'ון ופנו אל המתלונן - המתדלק ששהה באותה עת בחנות - וצעקו לעברו "זה שוד, תביא את כל הכסף". המתלונן סבר כי המערערים מתבדחים והתעכב במילוי דרישתם. אז הוציא יעקב את האלה וחבט באמצעותה בראשו של המתלונן. בהמשך איימו המערערים על המתלונן בשנית, בעוד יעקב מכה בו ברגליו באמצעות האלה במטרה לזרזו לפתוח את הקופה. בהמשך, בחפשו כספת שסבר שמצויה בחנות, המשיך יעקב לאיים על המתלונן לבל יסתיר ממנו מידע. לאחר שהמתלונן סיים לרוקן את הכסף מהקופה דרשו ממנו המערערים כי ייתן להם סיגריות שהיו על מתקן בחנות. המתלונן החל מרוקן את הסיגריות לתוך שקית ולאחר מכן החל גם דסלין לרוקן את הסיגריות לשקיות. באותה עת המשיך יעקב לחפש את הכספת ואיים על המתלונן שיזדרז - הן מילולית והן באמצעות האלה. לבסוף פנו המערערים לצאת מהחנות כשבאמתחתם שקית ובה 772 ש"ח וכן שקית ובה 131 קופסאות סיגריות חדשות מסוגים שונים. לאחר שיצאו המערערים מן החנות חזר יעקב על עקבותיו ואיים על המתלונן שאם יתקשר למשטרה הם יחזרו להכותו. לאחר מכן נמלטו השניים מהמקום. תסקיר שירות המבחן בעניינו של דסלין 2. בהתאם למוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון, נתבקש תסקיר שירות מבחן בעניינו של דסלין. מתסקיר זה עלה כי דסלין, בן 25, הוא יליד אתיופיה אשר עלה ארצה עם משפחתו בגיל שש. צויין כי מצבה הכלכלי של משפחתו ומצבו שלו מורכב וקשה. עוד צויין כי דסלין סיים 12 שנות לימוד אך לא גוייס לצה"ל עקב מעורבות פלילית. שירות המבחן התרשם כי התייחסותו לעבירה מצומצמת, כי הוא היה נתון להשפעת אלכוהול במהלך האירוע, וכי חרטתו וכן האמפטיה שהביע לפגיעה במתלונן ולנזק שגרם היו מוגבלות. כן התרשם שירות המבחן כי דסלין ממוקד בעצמו ובצרכיו ומונָע מהתנהגות אנטי סוציאלית ומדחפים תוקפניים. להערכת שירות המבחן קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות אלימה מצידו בעתיד. לאור האמור ובהעדר מודעות מספקת לבעיותיו והעדר מוטיבציה להליך טיפולי, נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית בעניינו של דסלין והמליץ על הטלת עונש מוחשי במסגרת סגורה. גזר הדין 3. בטיעוניה לעונש הדגישה המשיבה את חומרת נסיבות ביצוע העבירה ועתרה להעניש את המערערים בחומרה יתרה. המשיבה הדגישה בטיעוניה את תכנון העבירה מראש ואת ביצוע העבירה בצוותא תוך שימוש בנשק קר והפעלת אלימות ואיומים כלפי המתלונן אשר שהה בתחנה בלילה ובגפו, ותוך פגיעה בבטחון הציבור ובקניינו. לגרסת המשיבה, מתחם הענישה הראוי צריך היה לעמוד על בין שלוש לשש שנות מאסר כשעל יעקב יש להשית עונש ברף העליון של המתחם ועל דסלין עונש שימוקם באמצע המתחם. כן עתרה המשיבה להשית על השניים מרכיבי ענישה נוספים - מאסר מותנה, קנס ופיצוי. 4. בטיעוניו לעונש טען בא כוחו של יעקב כי מתחם העונש הראוי בעניינו צריך לנוע בין 12 ל-20 חודשי מאסר בפועל. הוא הסביר כי העבירה בוצעה ללא תכנון מוקדם וציין כי חרף העובדה לפיה חלקו של יעקב בביצוע העבירה "מעט גבוה יותר", עדיין אין לדעת מי מבין השנים השפיע על מי. עוד נטען כי הסחורה שנגנבה מהחנות נתפסה והוחזרה כולה וכן כי לא נגרם נזק למתלונן, שלא נזקק לטיפול רפואי כלשהו. הודגש כי יעקב הודה בביצוע העבירה קודם לתחילת שמיעת הראיות, לקח אחריות על מעשיו וחסך זמן שיפוטי. אמו ודודתו של יעקב העידו מטעמו וציינו את נסיבות חייו הקשות. 5. בא כוח דסלין הצטרף לעיקר טענותיו של בא כוחו של יעקב. כן ציין בא כוח דסלין כי לא יוחסה למרשו אלימות ועל כן ראוי להבחין בינו לבין יעקב לעניין העונש. עוד הדגיש בא כוח דסלין כי אירוע השוד היה אירוע ספונטני אשר לא קדם לו תכנון מוקדם. לפיכך, לשיטתו, מתחם הענישה צריך שינוע בין שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. בא כוח דסלין טען כי יש למקם את עונשו של מרשו ברף הנמוך של מתחם זה, והפנה לנסיבות חייו הקשות של דסלין. עוד טען בא כוח דסלין כי על אף האמור בתסקיר שירות המבחן הביע מרשו חרטה ואף אמפטיה למתלונן. 6. שני המערערים הביעו לפני בית המשפט קמא את צערם על האירוע וביקשו התחשבות וקבלת הזדמנות. 7. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על כך שעבירות שוד הפכו לתופעה נפוצה, חמורה, מדאיגה ומסוכנת, הגורמת לפגיעה קשה בקורבן ולתחושת חוסר בטחון אישי לקורבן ולציבור בכללותו. כן עמד בית המשפט קמא על קריאתו של בית משפט זה להחמיר בענישה בעבירות אלה. לצורך קביעת מתחם הענישה עיין בית המשפט קמא בפסיקה שהמציאו לו הצדדים, ולאחר שהתחשב בחומרת הנסיבות, בחלקו היחסי של כל אחד מהמערערים בביצועה של העבירה ובנזק שהיה צפוי להיגרם עקב ביצועה, קבע כי מתחם הענישה הראוי נע בין 15 ל-60 חודשי מאסר בפועל. לאחר מכן בחן בית המשפט את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות הודיית המערערים, החיסכון בזמן שיפוטי, נטילת האחריות והבעת החרטה על יד המערערים. כן הביא בית המשפט קמא בחשבון את נסיבות חייהם הלא קלות כלל ועיקר של המערערים, את העובדה שהרכוש נתפס וכן את העובדה שלא נגרם נזק ממשי. כן התייחס בית המשפט קמא לעברו הפלילי של יעקב, הכולל שלוש הרשעות קודמות בעבירות מגוונות ורבות ולהיעדר עבר פלילי במקרה של דסלין. לאור האמור לעיל מצא בית המשפט לנכון למקם את עניינו של יעקב במחציתו העליונה של מתחם הענישה ואת עניינו של דסלין במחציתו התחתונה, וגזר על השניים את העונשים שברישא. טענות יעקב בערעורו (ע"פ 212/14) 8. יעקב - באמצעות בא כוחו עו"ד בועז קניג - טוען כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספיק, בעת קביעת מתחם הענישה, לכך שמדובר בשוד "ספונטאני", בלתי מתוכנן ובלתי מתוחכם. יעקב מזכיר בעניין זה כי הוא לא הסתייע ברכב ולא הצטייד בפריטים בסיסיים בהם מצטייד כל "שודד זוטר", כגון כיסוי פנים, כפפות, שקית לאיסוף השלל וכיו"ב. עוד מציין יעקב כי לא נגרם למתלונן נזק מביצוע העבירה; כי הרכוש הוחזר לבעליו, וכי הוא לא הונע לבצע את העבירה בשל תאוות בצע או רדיפת כסף, אלא בשל נסיבות חייו הטראגיות. יעקב מוסיף וטוען כי מתחם הענישה שנקבע בעניינו אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. לשיטתו, עיון בפסיקה מלמד כי מתחם הענישה המתאים והנוהג ביחס לעבירה בה הורשע ולנסיבותיה נע בין 10 ל-15 חודשי מאסר בפועל. יעקב מפנה בעניין זה, בין היתר, לע"פ 7240/13 סבהט נ' מדינת ישראל (18.5.2014) (להלן: עניין סבהט) בו נקבע מתחם ענישה הנע בין שנה לשלוש שנים. כן מפנה יעקב לת"פ (מחוזי-ים) 48867-11-12 מדינת ישראל נ' חלואני (27.10.2013) (להלן: עניין חלואני) שניתן כחודש ימים עובר לגזר הדין מושא הערעור ואשר בו נקבע מתחם ענישה הנע בין 12 ל-48 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לטענת יעקב, על בית משפט זה להכריע איזה מן המתחמים הוא ההולם, וזאת לשם קידום האחידות בענישה. יעקב טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ייחס משקל מספק לנסיבות חייו האישיות. כן טוען יעקב כי שגה בית המשפט קמא כאשר גזר עליו עונש חמור במידה ניכרת מעונשו של דסלין. יעקב מזכיר כי השניים הורשעו בביצוע העבירה בצוותא וטוען כי לא היה מקום להבחנה ביניהם אף באשר להחזקת האלה. כן מציין יעקב כי אין זה ברור מי מבין המערערים הוא שהניע את האחר לבצע את השוד, ואין חולק כי העבירה בוצעה על ידי השניים. עוד מציין יעקב כי אין להתעלם מהתסקיר השלילי בעניינו של דסלין. טענות דסלין (ע"פ 214/14) 9. דסלין - באמצעות בא כוחו עו"ד ארז מלמד - טוען כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספיק לחלקו הפחוּת בביצוע העבירה. לשיטתו, יעקב - שבשונה מדסלין הינו בעל עבר פלילי וביצע את העבירה כששני מאסרים מותנים תלויים מעל ראשו - היה המוביל, הדומיננטי והמבצע העיקרי של העבירה. כן טוען דסלין כי העונש אשר הושת עליו סוטה סטייה של ממש לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת, ובפרט כשמדובר בבחור צעיר שהועמד לראשונה בחייו לדין בפלילים. עוד הוא טוען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל לשהייתו במשך קרוב לשנה בתנאי מעצר בית מוחלט, ולכך שרק בחלוף כארבעה חודשים לאחר שחרורו ממעצר הותרה לו התאווררות בת מספר שעות ביום, על מנת לחפש מקום עבודה (דבר שלא עלה בידו). עוד טוען דסלין כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא ייחס משקל מספיק לנסיבותיו האישיות הקשות ולמצבה הכלכלי הקשה של משפחתו וכן להודייתו ולחרטה הכנה והאמיתית שהביע. בדיון שלפנינו טען בא כוחו של דסלין כי לדסלין בת זוג והיא מצויה בחודשים מתקדמים להריונה. תגובת המשיבה 11. המשיבה - באמצעות באת כוחה עו"ד שרית משגב - סמכה ידה בדיון לפנינו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. באת כוח המשיבה טענה כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה, והפנתה בעניין זה, בין היתר, לע"פ 5780/13 בן אבו נ' מדינת ישראל (16.7.2014) (להלן: עניין בן אבו), ולע"פ 5913/13 בנון נ' מדינת ישראל (27.7.2014) (להלן: עניין בנון). המשיבה הוסיפה וטענה כי צדק בית המשפט בהבחנה שמתח בין המערערים, והסבירה כי עונשו החמור של יעקב הולם את עברו הפלילי המכביד. עוד ציינה המשיבה כי לאחר שניתן פסק הדין מושא הערעור נגזר דינו של יעקב בשל הרשעתו בביצוע עבירות נוספות. תסקיר עדכני מיום 6.7.2014 בעניינו של דסלין 10. מתסקיר שירות המבחן עולה כי דסלין מרצה עונשו באגף השמור של כלא איילון, וחולק תא עם אחיו אשר הוצב בתא זה בשל איומים שהופנו אליו מצד אסירים. דסלין שלל נזקקות לטיפול בתחום ההתמכרויות, אך שולב בתהליך טיפולי בתחום "השליטה בכעסים". להערכת גורמי הטיפול דסלין מגלה מוטיבציה פנימית להיעזר ולשנות דפוסים בעייתיים בתחום האלימות. דיון והכרעה 12. כידוע, ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזרי דין שהשיתה הערכאה הדיוניות, אלא כאשר נפלה בגזר הדין טעות בולטת או שהוא חורג באופן קיצוני מרמת הענישה הנהוגה במקרים דומים [ראו, למשל: ע"פ 7140/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (2.4.2014); ע"פ 5738/12 טסגזשב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (10.3.2014); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.1.2009)]. נסיבות המקרה שלפנינו אינן מגלות טעם המצדיק התערבות בגזר הדין אשר השית בית המשפט המחוזי על המערערים. 13. אין צורך להכביר מילים בדבר החומרה היתרה הטמונה בביצוע מעשי שוד, ובמיוחד כאשר מדובר בשוד תחנות דלק המתבצע באישון לילה [ראו, למשל: ע"פ 9157/10 אגבריה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (15.1.2012); ע"פ 4133/13 ‏עטיה נ' מדינת ישראל (6.1.2014)], ועל אחת כמה וכמה כאשר המעשה כרוך באלימות ובשימוש בנשק קר. כבר נפסק בשורה ארוכה של פסקי דין כי הרשעה בעבירות מעין אלה מצדיקה הטלת ענישה מוחשית אשר תכלול תקופת מאסר משמעותית מאחורי סורג ובריח. ואכן, עיון בפסיקתו של בית משפט זה, לרבות בפסיקה שהציגו הצדדים, מגלה כי לא נפלה טעות במלאכת קביעת מתחם הענישה על ידי בית המשפט המחוזי וכי לא קיימת הצדקה להתערב בגזר דינם של המערערים. 14. מתחם ענישה אשר קבע בית המשפט המחוזי - כזכור, בין 15 ל-60 חודשי מאסר לריצוי בפועל - עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה, כפי שהיא משתקפת בפסיקתו של בית משפט זה. ביטוי למדיניות זו ניתן למצוא בע"פ 6001/13 קסה נ' מדינת ישראל (29.1.2014) (להלן: עניין קסה), בו נדון ענינו של מערער אשר הורשע בביצוע שוד של חנות נוחות בתחנת דלק. בדומה לנסיבות הערעור שלפנינו, מערער זה ביצע את השוד ללא תכנון מוקדם משמעותי. הוא הגיע לחנות הנוחות בשעת לילה מאוחרת כשהוא שתוי וניסה לשדוד את הקופה באיומי סכין ותוך הפעלת אלימות. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה ההולם נסיבות אלה נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר לריצוי בפועל ובית משפט זה (המשנה לנשיא מ' נאור והשופטים ע' ארבל וא' שהם) אישר החלטה זו. עיון בנסיבות עניין קסה מגלה כי למעט השימוש בסכין לצורך איום על המתלונן נסיבותיו דומות עד מאוד לנסיבות המקרה שלפנינו. למעשה, ניתן לסבור כי נסיבות המקרה דנן חמורות במעט מנסיבות עניין קסה שכן בענייננו מדובר בביצוע בצוותא אשר במהלכו היכו המערערים את המתלונן באמצעות אלה, מה גם שבעניין קסה ברח המערער מן הזירה מבלי שנטל עימו כסף או רכוש. ודוקו, המתחם שנקבע בעניין קסה למעשה מחמיר במעט - בגבולו התחתון - מן המתחם אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי במקרה דנן. 15. גם עניין בן אבו, אליו הפנתה המשיבה, מגלה כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. באותה פרשה נדון עניינו של מערער אשר הורשע בביצוע שוד של חנות מכולת, כאשר במהלך השוד הצמיד המערער סכין יפנית לצווארו של המתלונן והורה לו למסור לידיו כסף מן הקופה. בית המשפט בעניין בן אבו קבע מתחם ענישה הנע בין שלוש לשש שנים לריצוי בפועל. המערער ערער לבית משפט זה אשר קבע (המשנה לנשיא מ' נאור, חברי השופט צ' זילברטל והשופט נ' סולברג) כי המתחם שנקבע הוא מחמיר ביחס למדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, והעמיד את מתחם הענישה על בין 30 ל-60 חודשים. גם מתחם זה הוא חמור מן המתחם שנקבע במקרה דנן, גם כן בשל גבולו התחתון. אמנם, בעניין בן אבו דובר בשוד שבוצע תוך הסתייעות בסכין בעוד שבמקרה דנן דובר באלה "בלבד". כמו כן, בעניין בן אבו קדם למעשים תכנון מוקדם בעוד במקרה דנן - למעט ההצטיידות המוקדמת באלה והכניסה לחנות כשראשי המערערים מכוסים בקפוצ'ון - נראה שלא קדם לעבירה תכנון מדוקדק. אולם, במקרה דנן, בשונה מנסיבות עניין בן אבו, מדובר בשוד אשר בוצע בצוותא ולא על ידי שודד בודד. כמו כן, במקרה שלפנינו הפעילו המערערים אלימות ממשית כנגד המתלונן ולא הסתפקו באיומים באמצעות נשק, כפי שנעשה בעניין בן אבו. לפיכך, חרף ההבדלים המסוימים שבין המקרים, השוואת עניינם של המערערים לנסיבותיו של עניין בן אבו מגלה כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי אינו מחמיר יתר על המידה ביחס למדיניות הענישה הנהוגה. גם עניין בנון אליו הפנתה המשיבה - בו בוצע שוד בצוותא תוך גרימת חבלה - מגלה כי לא נפלה שגגה בקביעת המתחם על ידי בית המשפט המחוזי. 16. נכון הוא, בעניין סבהט אישר בית משפט זה מתחם ענישה הנע בין שנה לשלוש שנים בשל הרשעה בשוד תחנת דלק בנסיבות המזכירות את נסיבות המקרה דנן. אולם, נסיבות המקרה שלפנינו חמורות יותר, שכן בעניין סבהט ביצע המערער את השוד בגפו ומבלי שהכה את המתלונן. גם עניין חלואני אליו מפנה יעקב אינו מגלה סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת, באופן המצדיק התערבות. יתר פסיקת בתי המשפט המחוזיים אליה הפנו המערערים אינה בעלת משקל של ממש לעניינו, מה גם שעיקר פסקי הדין אליהם הפנו המערערים לא נערכו במתווה של תיקון 113 לחוק העונשין ולא נקבע בהם מתחם ענישה. יוצא, כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי הולם את נסיבות ביצוע העבירה ועולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. 17. לא מצאתי להתערב גם בעונשים שהושתו על המערערים בתוך מתחם הענישה שנקבע. העונש שהושת על יעקב אמנם חמור מזה של דסלין. אולם, מעשיו של יעקב חמורים מאלו של דסלין, שכן יעקב הוא אשר היכה את המתלונן בראשו וברגליו באמצעות האלה והוא זה אשר איים עליו מספר פעמים. אמנם, המערערים ביצעו בצוותא את העבירה וניתן לייחס לכל אחד את מעשיו של האחר. אולם, בשלב גזירת הדין ניתן להביא בחשבון את העובדה כי אחד השותפים היה דומיננטי מרעהו, כפי שארע במקרה דנן. כן יש לזקוף לחובת יעקב את העובדה שבאמתחתו, בניגוד לדסלין, עבר פלילי עשיר ומכביד. נכון הוא, נסיבות חייו של יעקב אינן פשוטות והשמתו מאחורי סורג ובריח עלולה לגרום לפגיעה בו ובבני במשפחתו. כמו כן, יעקב הודה בביצוע העבירות ובכך חסך משאבים שיפוטיים והפגין נטילת אחריות. ואולם, נראה כי בית המשפט המחוזי הביא בחשבון נסיבות אלה, והן שהובילו לגזירת עונשו של יעקב במרכזו של מתחם הענישה ולא בגבולו העליון. 18. גם בעונשו של דסלין לא מצאתי הצדקה להתערב. אמנם, לא ניתן להתעלם מנסיבות חייו הקשות של דסלין ושל בני משפחתו. כן יש לייחס משקל לכך שדסלין נעדר עבר פלילי ולחלקו הפחוּת בביצוע העבירה. אולם, בית המשפט המחוזי שקלל כהלכה נסיבות אלה במניין שיקוליו והשית על דסלין עונש קל במידה ניכרת מעונשו של יעקב. ניתן להעיר כי העונש אשר הושת על דסלין הוא מקל גם ביחס לעונש שהושת בעניין קסה, שם נגזר עונש מאסר בפועל בן 33 חודשים על מערער שגילו צעיר, בעל עבר פלילי שאינו מכביד, אשר חווה נסיבות אישיות קשות ואשר הודה בביצוע העבירות בהן הורשע. 19. לאור האמור לעיל אציע לחבריי לדחות את הערעורים ולהותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ט"ו באב תשע"ד (11.8.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14002120_W02.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il