ע"פ 2119-07
טרם נותח
גד בן שיטרית נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 2119/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2119/07
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' אלון
המערער:
גד בן שיטרית
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 4174/05 שניתן ביום 21.1.07 ע"י כבוד השופט ר' סעב
תאריך הישיבה:
ח' באדר א התשס"ח
(14.02.08)
בשם המערער:
עו"ד א' פלדמן ועו"ד ש' קינן
בשם המשיבה:
עו"ד ר' מטר
פסק-דין
השופט י' אלון:
1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סעב) בעבירות יבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמך מזוייף והתחזות כאדם אחר. דינו נגזר לעשר שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי.
בפנינו ערעורו של המערער על הכרעת הדין (לעניין עבירות הסמים וקשירת הקשר), ועל גזר הדין.
2. וזו תמצית המעשים והעבירות שיוחסו למערער בשני האישומים שבכתב האישום. באישום הראשון נטען, כי במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2005 קשר המערער ביחד עם שלוה שימשילשוילי (להלן: שלוה) ואנזור בניורישוילי (להלן: אנזור) לייבא סמים מסוכנים לישראל. בתמורה לביצוע יבוא הסמים היו אמורים שלוה ואנזור לקבל מהמערער 14,000 יורו. במסגרת הקשר שקשרו נפגשו השלושה באמסטרדם, ושם מסר המערער לשלוה ולאנזור מזוודה ובה כ-48,000 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA ("אקסטזי") במשקל כולל של 11.649 ק"ג. ביום 5.9.05 לפנות בוקר הגיעו שלוה ואנזור, ועמם המזוודה, לנמל התעופה בן-גוריון, שם נעצרו ושם נתפסה המזוודה עם הסמים.
באישום השני נטען, כי המערער עשה שימוש משך כשישה עד שמונה חודשים בדרכון מזויף הנושא את תמונתו אך את שמו של אחד אמנון דהן. במהלך תקופה זו נכנס ויצא המערער את ישראל מספר פעמים בדרכון המזויף, כשהוא מתחזה כאותו אמנון דהן. ביום 27.10.05 הגיע המערער לישראל בטיסה מחו"ל ונעצר בנתב"ג כשהוא עושה שימוש כאמור באותו הדרכון המזויף.
בפתח משפטו הודה המערער בכל המיוחס לו באישום השני (השימוש בדרכון המזויף), והורשע על פי הודאתו. המערער כפר בכל המיוחס לו באישום הראשון (עבירות הקשר והסמים). לאחר תום פרשת הראיות הורשע המערער בהכרעת הדין קמא במיוחס לו גם באישום זה.
3. במסגרת פרשת התביעה העידו שלוה ואנזור, שותפיו של המערער לקשר וליבוא הסם. השניים העידו לאחר שהועמדו לדין בהליך נפרד בגין אותן העבירות, הורשעו בדין ודינם נגזר לשבע שנות מאסר.
בעדותם במשפטו של המערער כפרו שניהם בכל המיוחס למערער, ולהם, בפרשת הסמים הנדונה. עדויותיהם אלה סתרו מהותית את אימרותיהם בחקירת המשטרה. אימרותיהם השונות נתקבלו כראיות לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ובית המשפט קמא העדיף תוכן האימרות על פני עדותם בפניו. בנוסף, הוגשו דו"חות מסדרי זיהוי תמונות בהם זיהו שלוה ואנזור את המערער כמי שקשר עמם את קשר הסמים ומסר לידיהם את מזוודת הסמים בדירה באמסטרדם.
כמו כן, במסגרת פרשת התביעה הוצגה כראיה גופיה שהיתה בתוך מזוודת הסמים שנתפסה עם שלוה ואנזור בכניסתם לישראל (ביום 5.9.05). במעבדות מטא"ר הופקה דגימת דנ"א מתוך אותה הגופיה, ובחוות דעת מדעית נקבעה התאמה בין פרופיל הדנ"א שהופק מהגופיה לפרופיל הדנ"א שהופק מדגימת רוק שנתן המערער. נקבע באותה חוות הדעת (ת/68), כי הסבירות לפיה דגימת הדנ"א בגופיה היא של אדם אחר, שאיננו המערער, הינה ברמת הסתברות של אחד למיליארד.
על בסיס הראיות האמורות, כשהן מתחזקות בפרטי חיזוק שונים ממכלול הראיות, ומתוך חוסר המהימנות שנקבעה ביחס לעדות המערער וגירסתו – נפסק בהכרעת הדין כי המעשים והעבירות המיוחסים למערער, באישום הראשון, הוכחו מעבר לספק סביר – ומכאן הרשעתו.
4. בהודעת הערעור המנומקת השיג ב"כ המערער (אותה השעה) השגות רבות על ממצאי העובדה וקביעות המהימנות שבהכרעת הדין. נטען, כי בית המשפט קמא התעלם מראיות מחשידות שנתגלו בדבר חלקו של פלוני, בשם רוביק, בפרשת הסמים. על פי הטענה, נותר ספק שמא אותו רוביק הוא היה מפעילם של שלוה ואנזור ולא המערער. לטענת ב"כ המערער, קיים חשש של ממש כי אותו רוביק היה מודיע של המשטרה, הוא שהסגיר את שלוה ואנזור, וכי כריכתו של המערער בפרשה אינה אלא הפללה מודרכת ומכוונת של גורמים אלה ואחרים במסגרת החקירה.
בהקשר זה נטען, כי המערער הגיש, בתחילת ההליכים, בקשה להסרת חיסיון שהוטל על חלק מחומר החקירה – בקשה שנדחתה ע"י בית המשפט קמא. על כן, כך טען ב"כ המערער בנימוקי הערעור, סביר להניח כי אילו הוסר החיסיון היה מתברר כי אכן אותו רוביק היה המקור הנעלם, ומניעת ראיה זו מידיעת המערער חיבלה קשות ביכולתו להתגונן מפני המיוחס לו.
פרק נוסף בנימוקי הערעור מתייחס לאימרותיהם של שלוה ואנזור בחקירה. נטען, כי החוקרים הדריכו אותם ו"שמו בפיהם" את שמו של המערער "גדי" כמי שמסר לידיהם את מזוודת הסמים באמסטרדם. מכל מקום, הפרטים הנמסרים על ידיהם לעניין זה באימרותיהם אין בהם די כדי זיהויו של המערער כאותו "גדי".
אשר למסדרי זיהוי התמונות – בו זיהו השניים את המערער – באלה נפלו, לטענת ב"כ המערער כשלים רבים וחמורים. בפני כל אחד מהשנים הוצגו במסדרי הזיהוי (הנפרדים) שמונה תמונות בלבד, ואחת מהן תמונתו של המערער. מסדרי הזיהוי האמורים נערכו ימים ספורים לאחר שהגיעו שלוה ואנזור לישראל, וזמן ניכר בטרם הגיע המערער ארצה. על אף זאת שובצה תמונתו של המערער בין התמונות שהוצגו בפניהם עוד בטרם ניתנו על ידי מי מהם בחקירתו נתונים שיכולים היו להביא מאן דהוא למסקנה כי "גדי" עליו מסרו בחקירה הוא המערער דנן.
גם בכך, לטענת הודעת הערעור, חיזוק לחשש כי לחוקרים היה מידע מוקדם אודות המערער, וכי חקירתם של שלוה ואנזור כוונה ונועדה מלכתחילה להפללתו של המערער.
אשר לגופיה שנמצאה במזוודת הסמים ובה דגימת דנ"א הזהה לזו של המערער – נטען בהודעת הערעור כי נותר חשש ממשי כי גופיה זו "הושתלה" במזוודה על ידי אותו גורם אלמוני שהעליל על המערער. עוד נטען, כי על פי עדות המערער, הוא שהה בטרם שב לישראל בדירה באמסטרדם בה היו ישראלים רבים במעין "קומונה". יתכן כי אותו גורם מעליל שהה באותה הדירה והוא אשר "שתל" את הגופיה במזוודת הסמים שנשאו עמם שלוה ואנזור מאמסטרדם לישראל.
וטענה נוספת לעניין הגופיה – מחווה"ד ת/68 עולה כי בדגימת הדנ"א שהופקה מהגופיה נמצתה "תערובת שמקורה ביותר מפרט אחד" (בנוסף למערער), ובכך אלמנט המטיל ספק בתקפות הראיה הגלומה באותו הממצא, שכן יתכן והגופיה שימשה מספר אנשים ולא את המערער לבדו.
5. הודעת הערעור המפורטת, שתמצית נימוקיה פורטה לעיל, הוגשה ביום 1.5.07. ביום 13.2.08, יום לפני מועד הדיון בערעור, הודיע עו"ד א' פלדמן כי קיבל על עצמו ייצוגו של המערער, וביקש בהודעתו להוסיף טענת ערעור נוספת וזאת לעניין ממצא הדנ"א שבגופיה. על פי הטענה, חווה"ד ת/68 מתייחסת אך ורק לממצא הפורנזי בדבר דגימת הדנ"א שנמצאה בגופיה והתאמתה לפרופיל הדנ"א של המערער. ברם, לא הוגשה לבית המשפט חוו"ד של מומחה לסטטיסטיקה לעניין המשמעות הסטטיסטית הנודעת לממצא הפורנזי האמור.
עורכת חווה"ד ת/68, הגב' איילת רשף מהמטא"ר, הפנתה בגוף חוות הדעת בעניין זה לטבלאות שנערכו ע"י המומחה לסטטיסטיקה פרופ' מוטרו, ובחקירתה הנגדית מסרה כי היא עצמה אינה מומחית בתחום זה. על כן, כך הטענה, יש להחזיר הדיון לביהמ"ש קמא לשם הגשת חוו"ד של מומחה בעניין הממצא הסטטיסטי, כפי שנפסק במקרה דומה בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 141/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.06).
עוד ביקש עו"ד א' פלדמן באותה הודעה, כי יותר לו להוסיף ראיה בערעור בדמות שני מזכרים שנמצאו בתיק החקירה, ומהם עולה כי אכן היה מידע מודיעיני בידי המשטרה עוד בטרם מעצרם של שלוה ואנזור הקושר את המערער לפרשה. מזכרים אלה, אם תותר הצגתם, יחזקו טענות המערער כי חקירתם של שלוה ואנזור, מתחילתה, היתה מגמתית ומכוונת מטרה כנגד המערער.
דיון
6. בבסיס הממצא המרשיע עומדות אמרותיהם המפלילות של שלוה ואנזור, שהתקבלו כראיות לפי סעיף 10א לפקודת הראיות ואשר בית המשפט קמא אימץ את תוכנן על פני הכחשותיהם הגורפות בעדותם.
נסקור בקצרה את הנאמר באותן האימרות.
שלוה ואנזור נעצרו בהגיעם לנתב"ג ביום 5.9.05 לפנות בוקר, ועל מסוע המזוודות מאותה הטיסה נמצאה מזוודתו של שלוה ובה מטען הסמים. בשלבים הראשונים של החקירה הכחישו השניים כל מעורבות במזוודה ובתוכנה. לאחר עימות שנערך ביניהם ב-14.9.05, הודיע שלוה לחוקרים כי החליט "לספר להם את כל האמת". בהודעה ת/29 שמסר למחרת (15.9.05) סיפר על הכרותו הממושכת עם אנזור, וכי כשבועיים קודם לכן הכיר לו אנזור בחור בשם גדי הגר באמסטרדם. השלושה נפגשו בדירתו של גדי, גדי הציע לו ולאנזור להעביר מזוודה מאמסטרדם לנתב"ג תמורת 14,000 יורו שישלם להם. הוא מתאר את גדי כבחור צעיר ורזה, דובר עברית, ישראלי כבן 35-30, גובה כ-175 ס"מ, שיער שחור קצוץ. אותו גדי מתגורר בבניין של 4-3 קומות באמסטרדם בקומה העליונה. שלוה מוסיף ומפרט את דירתו של גדי והחדרים בה. השניים הסכימו ל"עיסקה" ונטלו את המזוודה מגדי. את המזוודה הוא לקח למלון "פלורידה", שם שהה אנזור. שלוה קנה שני כרטיסי טיסה לישראל, לו ולאנזור, וכך הם יצאו והגיעו ארצה במטוס "סווייס", לאחר חניית ביניים בציריך. לדבריו, גדי אמור היה להתקשר אליהם לאחר נחיתתם בנתב"ג ולהודיע להם למי והיכן עליהם למסור את המזוודה.
במסדר זיהוי תמונות שנערך לשלוה ביום 17.9.05 (ת/42) הוא זיהה את תמונת המערער כאותו "גדי" עליו מסר בהודעתו.
בהודעה נוספת שנגבתה ממנו ב-17.9.05 (ת/32) הוא חוזר ומאשר כי הוא בטוח ב-100% שהאדם שעל תמונתו הצביע במסדר הזיהוי הוא אותו "גדי" מאמסטרדם. אנזור גם הוא אישר בהודעותיו את עיקרי הדברים שנמסרו ע"י שלוה, וגם הוא זיהה את המערער במסדר זיהוי תמונות.
הודעותיהם האמורות של השניים צולמו והוקלטו וגובי האמרות העידו על נסיבות נתינתן. בית המשפט קמא מצא ממכלול הנימוקים שפירט ומתוך קביעות המהימנות שנקבעו על ידו להעדיף את גרסאות שני העדים כפי שניתנו באמרותיהם על פני עדותם בבית המשפט.
לא מצאנו עילה או טעם שיצדיקו התערבות בממצאים אלה שבעובדה ובקביעות אלה שבמהימנות שנמצאו ונקבעו ע"י הערכאה הדיונית לאחר ששמעה עדויות העדים צפתה בגביית אימרותיהם בחקירה ושמעה את עדויות החוקרים לעניין דרך ונסיבות מתן הודעותיהם האמורות של שלוה ואנזור בחקירתם.
לצד קביעת המהימנות באותן הגרסאות, מתוך התרשמותו הבלתי אמצעית והישירה מהעדים ומהראיות, פירט בית המשפט קמא שורת חיזוקים שנמצאו בראיות לאותה המסקנה והקביעה. ביניהם, תיאורים זהים שנמסרו ע"י השניים לעניין הדירה באמסטרדם בה פגשו את גדי ובה נמסרה להם המזוודה, תיאורים זהים לעניין התנאים שסוכמו ועוד סימני אמת נוספים, לרבות פרטים מוכמנים שונים שנמצאו באמרות שני העדים בחקירותיהם.
ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה שכאלה, וביתר שאת בקביעת מהימנות שבין גירסאות שונות הבאות בפני הערכאה המבררת. לא נמצא לנו בעניין דנן חריג מהחריגים שיצדיקו סטיה מכלל זה.
7. ראיה נוספת הקושרת את המערער בעבירות הסמים, נמצאה בפרופיל הדנ"א שהופק מהגופיה שנמצאה בתוך מזוודת הסמים אותה הובילו אנזור ושלוה מאמסטרדם לתל אביב. בחווה"ד ת/68 קבעה מומחית המז"פ כי בפרופיל הדנ"א שהופק מהגופיה נמצאה התאמה מלאה לפרופיל הדנ"א מדגימה שנלקחה מהמערער, וכי ההסתברות הסטטיסטית שהמדובר באדם אחר הינה 1 למיליארד.
ההגנה לא חלקה בבית המשפט קמא על ממצאים אלה שבת/68, לא בהיבטם הפורנזי (התאמת הפרופילים) ואף לא בניתוח הססטיסטי המתבקש מכך. גם בהודעת ובנימוקי הערעור לא נטען דבר לעניין זה. המערער בעדותו (בחקירה הראשית והנגדית) וסנגורו בביהמ"ש קמא, ובהודעת הערעור, לא ביקשו לחלוק על ממצא המצאות פרופיל הדנ"א של המערער בגופיה.
גירסת המערער לעניין זה בעדותו (ר' עמ' 15-11 לחקירה הראשית ובעמ' 36 ואילך לחקירה הנגדית), היתה כי יתכן ומאן דהוא הקשור לעלילה הנטענת נגדו "שתל" את הגופיה במזוודה.
טענה אחרת לעניין זה בהודעת הערעור, הינה כי בחווה"ד ת/68 קיים ממצא ולפיו נמצאו על הגופיה דגימות מ"פרט אחר", בנוסף למערער, ועל כן יתכן כי הגופיה הושמה במזוודה ע"י אדם אחר שאיננו המערער, ושהיה בין באי הדירה באמסטרדם. לטענת המערער, אותה הדירה היתה כעין "קומונה" שיצאו ובאו בה ישראלים רבים, ואפשר כי אחד מהם הוא שטיפל במזוודה והוא שהפיץ את העלילה כנגדו.
יום לפני הדיון בערעור דנן, הוחלף ייצוגו של המערער. בדיון שבפנינו טען סנגורו החדש, כי מבדיקתו את הליכי ביהמ"ש קמא עולה כי לא הוגשה לביהמ"ש קמא חוו"ד של מומחה לסטטיסטיקה התומכת עצמאית ובמנומק בממצא הסטטיסטי שנכלל, על דרך ההפניה בלבד, בחווה"ד ת/68. נטען, כי לאור פסיקת בית משפט זה בע"פ 141/04 הנ"ל (מיום 15.3.06, לא פורסם), הוכחת ההיבט הסטטיסטי דורשת חוו"ד נפרדת של מומחה לדבר, ועל כן, וכפי שנפסק באותו העניין, גם בעניין דנן יש להורות על השבת הדיון למטרה זו לביהמ"ש קמא.
איננו מקבלים טענה זו, ואין הנדון (בע"פ 141/04) דומה לראיה שבענייננו. בע"פ 141/04 המדובר היה בחוו"ד לעניין פרופיל דנ"א שנמצא על גוף קורבן עבירת המין שהיתה נשוא אותם ההליכים. באותו העניין ממצא חיובי או שלילי של זיהוי הפרופילים, די היה בו לחרוץ גורלם של ההליכים לשבט או לחסד. לא כך בענייננו. נדבך הראיות המרכזי שביסוד הרשעת המערער הינו באמרותיהם הברורות והמפלילות של שלוה ואנזור בחקירתם במשטרה, תוך העדפתם על עדותם המתכחשת במשפט עצמו.
בנסיבות אלה, גם אם לא היתה גופיה כלשהי במזוודת הסמים, או גם אם הגופיה נושאת דנ"א של אדם אחר שאיננו המערער – לא היה בכך לשנות מהממצא העובדתי שנקבע בהסתמך על עדויות שני שותפיו של המערער לקשר ולעבירה.
זאת ועוד. בעניין ע"פ 141/04 עמדה סוגיית הממצא הסטטיסטי וניתוחו בליבה של מחלוקת העובדות שבין הצדדים, והנאשם באותו העניין דרש כבר בביהמ"ש קמא כי תיערך חוו"ד סטטיסטית בנוסף לזו הפורנזית, תוך שהוא חולק על תקפות הנאמר לעניין זה בחווה"ד הפורנזית.
בעניין דנן, לעומת זאת, לא זו בלבד שלא נטענו טענות לעניין זה בערכאה הדיונית ואף לא בהודעת ובנימוקי הערעור, אלא שהן בהליכים קמא והן בנימוקי הערעור נקודת המוצא של הסנגוריה היתה, כי אכן המדובר בגופיה של המערער, אלא שמאן דהוא אחר "שתל" אותה במזוודה.
בהינתן כל אלה, לא מצאנו מקום להענות לבקשת הסנגור (הנוכחי) להחזרת הדיון לערכאה קמא לצורך הגשת חוו"ד נוספת להיבט הסטטיסטי של ממצא הדנ"א שבגופיה.
8. במהלך הדיון בערעור ביקש הסנגור (החדש) להגיש כראיות שני מזכרים שנמצאו בתיק החקירה ואשר לא הוגשו כמוצגים במהלך המשפט. המדובר בשני מזכרים מיום 13.9.05 (לאחר שנעצרו שלוה ואנזור ובטרם הפלילו את המערער), ומהם עולה כי כבר בשלב זה היה בידי המשטרה מידע המחשיד את המערער כמי ששלח את הסמים במזוודה. על כן, כך הטענה, מתחזק החשש כי המערער "סומן" מראש בידי החוקרים כמעורב בפרשה, וחקירתם של שלוה ואנזור היתה מוטה ומגמתית לכיוון זה.
טענה זו נשלבת בטענות הסנגור (הקודם) בנימוקי הערעור שבכתב, לעניין ספק שנותר בדבר היתכנותה של עלילה שרקם מאן דהוא נגד המערער. בהקשר זה נטענו בהודעת הערעור טענות רבות בעניין חומר החקירה שהוצאה בעניינו תעודת חיסיון (לפי סעיף 45 לפקודת הראיות), ואשר בקשת המערער להסרתו נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא.
ב"כ המשיבה הציגה בפנינו, בדלתיים סגורות, את כל הידיעות שחוסו בתעודת החיסיון, ובמעמד זה ניתנו לנו הבהרות לעניין מקורות הידיעות וטיבן.
עיינו בחומר החסוי, ובהחלטת בית המשפט קמא לעניין זה, ולא מצאנו מקום לשנות מתוצאתה.
ראשית, מתמציות חומר הידיעות שחוסו (ה"פרפראזות") כפי שהוצגו למערער וסנגורו, עולה בבירור כי אכן היה בידי המשטרה מידע מודיעיני הקודם לאמרותיהם המפלילות של שלוה ואנזור בחקירתם. שנית, מקור המידעים האמורים לעניין עבירות הסמים איננו "רוביק" אשר עפ"י השערת הסנגור יתכן והוא "המעליל". שלישית – וזאת עיקר – בחינתנו ובדיקתנו את הידיעות המחוסות נעשתה בשלב הערעור, לאחר שהונחה בפנינו פרשת הראיות במלואה.
לא מצאנו בידיעות המחוסות מידע או נתון כלשהו שהיה בו לסייע בידי ההגנה. אדרבא, המדובר במידע שאילו נחשף והוצג היו בו דווקא תימוכין נוספים למסקנה המרשיעה.
מסיבות מובנות, לא נוכל לפרט לעניין זה מעבר לאמירתנו דלעיל.
9. סיכומם של דברים – ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו ע"י הערכאה קמא מבוססים כדבעי בחומר הראיות, והתוצאה המרשיעה הוכחה כדבעי מעבר לספק סביר. לא מצאנו מקום או עילה שיצדיקו התערבות ערכאת הערעור בכך.
לאור זאת, דין הערעור על הכרעת הדין להדחות.
10. ומכאן – לערעור על גזר הדין.
המערער היה הרוח החיה בקשר בארגון ובביצוע הברחת כמות עתק של 48,000 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA ("אקסטזי") מהולנד לישראל. הוא גייס לשם כך את שותפיו לקשר, שלוה ואנזור, ונתן בידיהם את כמות הסם האמורה על מנת להביאה לישראל. כמות הסם הענקית, טיבו של אותו סם וחלקו המרכזי והמכריע של המערער בפרשת סמים זו – כל אלה ממקמים את מעשיו במרומי רף החומרה של עבירות הסמים.
אין המדובר בדג רקק המוכר מנת סם או שתיים, ואף לא במי שמילא חלק שולי וזוטר בשרשרת הפצת הסם. המדובר בישראלי השוהה בחו"ל, הצובר תחת ידו כמות עתק של סמים מסוכנים והמנצח על פעולה מורכבת ומאורגנת ליבואם לישראל.
העובדה שבביצוע המעשים נסתייע המערער בדרכון מזויף, איתו יצא ונכנס מישראל ואליה בזהות בדויה, אך מוסיפה מימד של חומרה למעשיו.
שני שותפיו של המערער – אנזור ושלוה – הורשעו בדין (בנפרד), ונגזרו על כל אחד מהם שבע שנות מאסר.
חלקו של המערער בפרשת המעשים חמור ומשמעותי בהרבה מחלקם של שלוה ואנזור.
בהינתן כל זאת, איננו מוצאים כי עונש המאסר של 10 שנים החמיר עם המערער מעבר למידה הראויה.
איננו מוצאים איפוא מקום להקלה בעונשו של המערער.
אציע על כן לחברי למותב, כי נדחה את הערעור על כל חלקיו.
ש ו פ ט
השופט א' גרוניס:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון.
ניתן היום, כ"ד בניסן תשס"ח (29.4.2008).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07021190_A02.doc עכב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il