חמד רפאיעה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2116/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2116/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער: חמד רפאיעה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 22.1.09, בת.פ. 8300/07, שניתן על ידי כבוד השופט י' צלקובניק תאריך הישיבה: כ"ו בניסן התשס"ט (20.04.09) בשם המערער: עו"ד ג'וליאן אלון בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של חטיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והדחה בחקירה, עבירות לפי סעיפים 369, 380, 192 ו-245(ב) לחוק העונשין. במישור העובדתי נטען, כי בתאריך 19.9.97 הגיע המערער לבית אחיו – עלי רפאיעה (להלן: המתלונן) בתל-שבע, ואיים על בתו של המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופה ובחירותה בכוונה להפחידה ולהקניטה, בכך שאמר לה כי יעקוב אחריה, ואם תתלונן נגדו במשטרה - יהרוג אותה. בהמשך, שב המערער לבית אחיו, ואיים על זה האחרון שאם יתלונן נגדו הוא ישלם על כך ביוקר. אולם, המערער לא הסתפק בכך, ולאחר זמן מה הוא שב יחד עם אחיינו סברי אלרפאיעה, ותקף את המתלונן תוך שהוא בועט בו. בהמשך, הורה המערער לסברי להכניס את המתלונן לרכב עמו הגיעו, והנחה אותו לנסוע תוך שהוא מוסיף להלום עם אגרופיו בקורבנו, ומאיים עליו כי "ישים לו כמה כדורים בראש ויגמור איתו את הסיפור". לבסוף, חולץ המתלונן בידי אנשים שזהותם אינה ידועה שהסיעוהו לבית החולים והותירו אותו בכניסה. כתוצאה מאותם אירועים נגרמו למתלונן, בין היתר, חבלות של ממש בפניו ובראשו, נפיחות ודימום באפו, ופצעי שפשוף והמטומות בפניו. בגין כל אלה נדון המערער ל-25 חודשי מאסר, 15 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר מותנה בן 8 חודשים שעמד נגדו, ונקבע כי הוא ישא בו במצטבר. המערער מלין על העונש שהושת עליו. להשקפתו, החמיר עמו בית המשפט המחוזי מעבר למתחייב, במיוחד נוכח ההחלטה שלא להעמיד לדין את סברי. כן נטען, כי לא היה מקום להפעלת המאסר המותנה וחיובו בתשלום פיצוי. לא מצאנו בטענות אלו ממש. המערער, לו עבר פלילי מכביד, חטא באלימות קשה שאינה דומה כלל ועיקר לחלקו של סברי בפרשה. המערער חבל במתלונן ושב וחבל בו, ואת איומיו השמיע גם כלפי בתו של קורבנו. התנהגות זו חייבה תגובה עונשית קשה, אפשר אף חמורה מזו שיושמה בפועל. גם בהפעלת העונש המותנה לא מצאנו כי נפל פגם, הואיל והמערער הורשע בעבירת חטיפה שהיא, כידוע, עבירה מסוג פשע, וזו לוותה בפרץ של אלימות חמורה. לבסוף, גם בחיובו של המערער לשלם פיצוי לא מצאנו פגם, הואיל ונוכח העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה, חיוב זה כמו התבקש מאליו. אי-לכך, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז בניסן התשס"ט (21.04.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09021160_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il