אהרון כובשי נ. מיכאל אסרף

החלטה בתיק ע"א 2116/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2116/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אהרון כובשי נ ג ד המשיב: מיכאל אסרף ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בתיק בש"א 5303/08 מיום 25.2.08 שניתנה על-ידי כבוד השופט יצחק מילנוב בשם המערער: עו"ד עדיאל חשין בשם המשיב: עו"ד דורון לנגה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 2393/05. 1. המערער הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה כספית. לטענת בא-כח המערער, במהלך הדיונים נהג השופט כלפיו בדקדקנות יתירה והטיח בו ביקורת, ואף סירב לרשום בפרוטוקול את דבריו לעניין שנדון בפני בית-המשפט. בעקבות התנהלות זו, הגיש בא-כח המערער תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים. במסגרת התלונה, הלין בא-כח המערער על התנהגות השופט כלפיו, ובין היתר, טען כי השופט נזף בו בשל איחור קל לדיון ואף נמנע מלתת החלטה בבקשת המערער למתן צו עיקול זמני דחוף במשך למעלה מחודש ימים. כן טען בא-כח המערער כי הצדדים זומנו לישיבה ביום 9.7.07, ומשהופיעו בבית המשפט בוטלה הישיבה בשל היעלמות התיק. בשל המגבלות שבתיק אין מקום לפרט בהליך שלפניי את מסקנות בדיקת נציבת תלונות השופטים, אך רואה אני לציין כי בהחלטתו שלא לפסול עצמו היפנה השופט לתלונה ולתשובתו ולמסקנות הנציבה. אתייחס, אפוא, רק לתמצית בלבד מהאמור בתלונה ומסקנותיה, אף כי דומה שנפרשה בפני תמונה רחבה יותר. 2. במהלך בדיקת התלונה התברר כי לעניין העיכוב במתן החלטה בבקשת המערער לצו עיקול זמני, לדברי המזכיר הראשי הועבר התיק לשופט ביום בו נתקבלה הבקשה (12.3.07) ואילו השופט מסר כי ההחלטה ניתנה ביום בו הגיע אליו התיק (3.5.07). בהחלטה נקבע כי יתכן שהתקלה היא מזכירותית ויתכן שקשורה בלשכתו של השופט. בהחלטתה אכן קבעה הנציבה כי האווירה באולם לא הייתה נינוחה וראויה, אך עם זאת, ציינה כי קשה להתעלם מחלקו של בא-כוח המערער באווירה המתוחה שנוצרה באולם. 3. לאחר קבלת החלטת הנציבה, הגיש בא-כח המערער לבית-המשפט בקשה לפסול עצמו מלהמשיך לדון בהליכים בתיק בטענה כי בית-המשפט יבקש "לנקום" בו בשל הגשת התלונה ועל ידי כך יפגע המערער. במצב בו כל המעורבים יודעים על הגשת התלונה, יגרום המשך הדיון בתביעה לתחושה לא נוחה אצל כל המעורבים. בנסיבות העניין, נטען, ראוי כי לא יופיע בפני כבוד השופט מילנוב וכי הדיון בתביעה יימשך בפני שופט אחר. 4. בהחלטה מיום 25.2.08 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה בקובעו כי אין כל פגם בהגשת תלונה לנציבת תלונות הציבור על השופטים, ואין בכך כדי להצדיק פסילתו. עוד קבע בית המשפט כי אין כל בסיס לטענת בא-כח המערער לפיה בית המשפט יבקש "לנקום" בו בדרך של עיוות המשפט, ואף אין לתחושתו האישית של בא-כח המערער אחיזה במציאות. כן קבע בית המשפט כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. כשופט מקצועי, קבע בית המשפט, ערב הוא לכך שהמשפט יתנהל על פי הדין ולא יהיה כל עיוות דין בין על ידי משוא פנים ובין בדרך אחרת. בית המשפט הוסיף וקבע כי אם בא-כח המערער אינו רוצה להופיע בפניו בתביעה זאת, הוא אינו חייב לעשות כן, שכן יכול להופיע עורך דין אחר ממשרדו אשר ממילא נכח גם בישיבות הקודמות. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בא-כח המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי טעה בית המשפט שעה שלא נתן משקל הולם לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים ולמראית פני הצדק. עוד טוען בא-כח המערער כי עויינות מצד שופט יכולה להשפיע על ניהול המשפט ועל ההחלטות הדיוניות שיתקבלו אשר יש בהן כדי להשליך על התוצאה הסופית של המשפט. כן נטען כי זכותו של בעל דין לבחור את בא-כחו, ואם רצונו להיות מיוצג על ידי עורך דין בעל נסיון של עשרות שנים, אין למנוע זאת ממנו. בא-כח המערער מוסיף וטוען כי המצב הדיוני בתביעה מאפשר העברת הדיון לשופט אחר מבלי שהדבר יגרום לעיכוב כלשהו בשמיעת התביעה. 6. בתגובת המשיב לערעור, טוען הוא כי יש לדחות את הערעור משהודעת הערעור אינה נתמכת בתצהיר בעל הדין אלא בתצהיר בא-כוחו בלבד, ונראה כי הערעור מוגש מטעם בא-כח המערער ולא מטעמו של המערער עצמו. עוד טוען המשיב כי בכתב הערעור העלה בא-כח המערער את הטענה כי דבריו לא נרשמו בפרוטוקול הדיון-טענה שלא נטענה בבקשת הפסלות שהוגשה לבית המשפט קמא, כשלטענתו אין המערער רשאי להעלות טענות חדשות בערעור, ובמיוחד שאין בטענה זו כדי להצביע על עילת פסלות. המשיב מוסיף וטוען כי הגשת תלונה לנציבות תלונות הציבור על השופטים אינה עילה לפסלות שופט. כן טוען המשיב כי הבקשה לפסילת השופט הוגשה בשיהוי ניכר. לבסוף, טוען המשיב כי טיב היחסים בין עורך הדין לבין השופט במהלך הדיון ותחושת אי נוחות בעקבות הגשת תלונה לנציבת תלונות הציבור על שופטים, אינם יכולים לשמש עילה לפסלות שופט. 7. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ככל שהמערער מבסס את בקשת הפסלות על הגשת התלונה לנציבות תלונות הציבור על השופטים, כבר נפסק כי אין בהגשת תלונה נגד שופט, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 5714/97 מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 14.10.1997)). אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי החלטת בית המשפט מיום 3.5.07 כמו גם אופן ניהול התיק וכן התלונה שהגיש לנציבה מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.20019; ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 115 (2006)). בית המשפט אף הבהיר בהחלטתו בבקשת הפסילה כי אין בסיס לטענה כי בעקבות הגשת התלונה לנציבות, מתעורר חשש ממשי למשוא פנים מצידו, ובא-כח המערער אף לא העלה עילה זו בבקשתו לפסילת השופט. 8. אשר לטענה בדבר העוינות שמפגין בית המשפט כלפי בא-כח המערער, הלכה היא כי התבטאות שופט בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. שופט ייפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"א 10738/04 אופקום 2000 אינק נ' קומברס מערכות בע"מ (לא פורסם, 16.1.2005)); ע"א 2315/07 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 3.6.2007); מרזל, בעמ' 195-196). במקרה דנן, אמנם עולה מהבירור שנערך כי האווירה באולם לא הייתה נינוחה ומכובדת, אך קשה גם להתעלם מחלקו של בא-כח המערער מהאווירה המתוחה שנוצרה. זאת ועוד, דבריו של השופט, ככל שנאמרו, לא כוונו לגוף התביעה אלא לעניינים פרוצדוראליים כדוגמת איחור בא-כח המערער לדיון או ביטול דיון בשל היעלמות התיק. יתכן ומדובר בהתבטאויות מיותרות. אכן, על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001)). 9. אוסיף עוד כי יש לדחות את טענת בא-כח המערער בדבר פסילה מכוח מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)). בשולי הדברים אעיר, כי נראה שבמסגרת הדיון התדרדרה האוירה, נוצר מתח בלתי ראוי בין בא-כח המבקש לבית המשפט אך נראה כי נציבת קבילות הציבור התרשמה כי למצב זה תרמו הן ההתנהלות במשפט והן בא-כח המערער. זה כמובן, מצב בלתי ראוי אך אין הוא מחייב פסילה אלא תיקון דרך. יש לקוות כי אחרי הברור של התלונה לא משקע של מתח וכעסים ישררו באולם, אלא דיון ענייני הממוקד בסכסוך שבין הצדדים. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' באייר התשס"ח (25.5.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08021160_N01.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il