אדם זר נ. משרד הרווחה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2111/11 בבית המשפט העליון בג"ץ 2111/11 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. אדם זר 2. דניאל זר נ ג ד המשיב: משרד הרווחה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד חיים ארבל בשם המשיב: עו"ד שוש שמואלי פסק-דין השופט י' עמית: 1. בפנינו עתירה המכוונת נגד מדיניות משרד הרווחה בכל הקשור להפעלת מרכזי קשר ולעבודתם של פקידי הסעד. כרקע לאמור בעתירה אקדים ואומר כי מרכזי הקשר נועדו לקיום מפגשים בין הורים לילדיהם תחת פיקוח, הנדרש מטעמים שונים וביניהם: בשל היות הקטין נתון בסיכון; כדי ליתן תמיכה מקצועית לחידוש הקשר ההורי במקרה של נתק ממושך; על מנת להבטיח שההורה הסרבן מאפשר את המפגש של ההורה האחר עם הילד; וכדי להימנע מחשיפת מקום המגורים של נשים מוכות. מטרת מרכז הקשר היא לבנות תוכנית התערבות שתאפשר במידת האפשר לעבור באופן הדרגתי מהסדרי ראייה במסגרת מוגנת, להסדרי ראייה עצמאיים ללא פיקוח. דרכי ההפניה למרכז קשר מצויות בתקנון עבודה סוציאלית (להלן: התע"ס), המאגד את הוראות והודעות המנהל הכללי של משרד הרווחה, ביניהן מצויות אף תקנות הערכת מסוכנות הורית (הוראת תע"ס 3.28) הנתקפות אף הן בעתירה שלפנינו. עוד אציין כי פעולתן של פקידות הסעד בהפנייתן למרכז קשר ובעבודתן עם סדרי דין, נבדקה על ידי ועדת סלונים-נבו (להלן: ועדת סלונים- נבו). הועדה התמנתה בשנת 2006 על ידי סגן שר הרווחה הרב אברהם רביץ ז"ל לשם בחינת תהליך הגיבוש של תסקירי פקידות הסעד בעניין משמורת ילדים והסדרי ראיה בהמלצות לערכאות המשפטיות, ולבחינת יעילות מרכיביה של הבקרה המקצועית על עבודת פקידות הסעד. המלצות הועדה הוגשו בשנת 2009. 3. העותר הוא אב לקטין יליד 2006, שהופנה למרכז קשר במסגרת הליכים ממושכים וארוכים שהתנהלו ומתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, בהמלצת תסקיר שהוגש בעניינו על ידי וועדת תסקירים. העתירה כוללת טענות רבות נגד מדיניות משרד הרווחה, שאינן קשורות בהכרח זו לזו. ככל שירדתי לסוף דעתו של העותר, טענתו העיקרית היא כי ההורה הלא-משמורן (שהוא בדרך כלל הגבר) מופנה אוטומטית למרכז קשר בכל מקרה של אי הסכמה בינו לבין ההורה המשמורן על הסדרי ראיה, וללא בדיקת הנושא לגופו של עניין. לטענת העותר, נוהג זה נוגד את זכותו של ההורה הלא- משמורן לחיי משפחה ולכבוד, ומפר התחייבויות של מדינת ישראל באמנות בינלאומיות להגן על זכותם של הורים לחיי משפחה. העותר מבקש אפוא לעדכן את הוראות התע"ס לקביעת הסדרי ראיה כברירת מחדל, כך שתהא "זכאות להסדרי ראייה כברירת מחדל שוויונית בין האבות לאמהות" כלשונו של העותר. בין היתר, מבקש העותר לפרסם קריטריונים ספציפיים ורמת ראיות נדרשת לנושאים הבאים: קביעת מסוכנות הורית, קבלת משמורת משותפת, וקביעת טובת הילד במצבים שונים. עוד מבקש העותר להורות לכל עובדת סוציאלית בתפקידה כפקידת סעד לסדרי דין להתייצב לחקירה נגדית בבית המשפט בכל דיון, להימנע מהעלאה על הכתב של לשון הרע והאשמות לא מבוססות ולסנן תלונות שווא במשטרה על פי קריטריונים ברורים. לבסוף מבקש העותר ליישם את המלצותיה של ועדת סלונים-נבו ולעדכן את הוראות התע"ס בשורת היבטים הנוגעים לתפקיד העובדים הסוציאליים, כמו גם הקמת מערך פיקוח ומשמעת נגד עובדות סוציאליות רשלניות. לאחר הגשת העתירה לבית המשפט, הוגשה שורה ארוכה של בקשות של עותרים המבקשים להצטרף לעתירה. רובן של הבקשות זהות בנוסחן, ונאמר בהן כי המבקש אינו מכיר את העותר באופן אישי, אך נושאי העתירה אינם ייחודיים לעותר אלא מייצגים תופעה "חמורה ואקוטית של הפליית סקטור שלם באוכלוסיה ע"י המשיב או מטעמו או בחסותו: גברים בהליכי פרידה או גירושין השואפים לממש את הקשר שלהם עם ילדיהם". כל אחד מהמבקשים הצהיר כי נפגע באופן אישי ממדיניות המשיב, כי הוא מבקש להביא בפני בית המשפט טיעונים עובדתיים ומשפטיים נוספים, וכי צירופו כעותר יתרום לליבון הסוגיות העולות בעתירה "לנוכח עוולות, והפלייה קיימת וקונקרטית הגורמת לסבל נפשי עצום...". 4. דין העתירה להידחות על הסף. מבלי לגרוע מחשיבותם של הנושאים המועלים בעתירה, הרי שנקודת המוצא של העתירה, כביכול בכל מקרה של אי הסכמה בין ההורים לגבי הסדרי ראיה מופנה ההורה הלא משמורן (עפי"ר הגבר) למרכז קשר, אינה נכונה. כפי שעולה מתשובת המשיב, מתוך כ-20,000 תסקירים בשנת 2010, כ-11,500 תסקירים נערכו אגב הליכי פירוד וגירושין, וכ-15% מתוכם כללו הפניה למרכז קשר. עוד אציין כי חלק מהטיעונים שהעלה העותר בסוגית המשמורת נוגעים לחזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. חזקת הגיל הרך היא עניין למחוקק לענות בו וכבר ישבה ועדה על המדוכה (ועדת שניט). 5. העותר אינו מסביר מה הקשר בין הסעדים המתבקשים בעתירה לבין עניינו-שלו ולא הציג את התסקירים שהוכנו בעניינו ואת החלטות בית המשפט לענייני משפחה שניתנו לגביו. ועיקרו של דבר. גם בהנחה שהעותר מבקש להתגדר במעמד של עותר ציבורי, הרי שבעתירה כרוכות סוגיות רבות והסעדים המתבקשים בה - כמו הצהרה כוללנית כי מדיניות משרד הרווחה בהפניה למרכזי קשר נוגדת את זכויות ההורה - הם כלליים וכוללניים, התשתית העובדתית לביסוסם לוקה בחסר, ובהיותה כוללנית היא אף עלולה לפגוע באחרים שאינם צד לדיון. על הבעייתיות הכרוכה בעתירה כוללנית ודחייתה בשל כך, עמד בית משפט זה בבג"ץ 1901/94 ח"כ לנדאו נגד עירית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 411 , 415 (1994): "הלכה פסוקה היא שבית-משפט זה אינו נענה לעותר המבקש סעד כוללני. ההבדל בין סעד כוללני לסעד ממוקד אינו חד ואינו ניתן להגדרה מדויקת. אפשר לומר, בלי למצות ואף בלי לדייק, כי סעד כוללני מתייחס, בדרך כלל, למדיניות הראויה בסוג של מקרים או לדרך ההתנהגות הנדרשת בסוג של מקרים, שמספרם אינו ידוע ופרטיהם אינם ברורים, להבדיל מסעד ממוקד, המתייחס למקרה מסוים שעובדותיו ידועות וברורות... סיבה נוספת להסתייגות של בית המשפט מפני סעד כוללני מתייחסת למשיבים: בסעד כוללני קשה להבטיח, ולעתים אי-אפשר להבטיח, כי לפני בית המשפט יהיו כל המשיבים הראויים. אך זוהי גם טענת סף בפני עצמה, שעכשיו הגיעה שעתה". מכאן, שבית משפט זה אינו נוהג לתת סעד כוללני ללא תשתית עובדתית, כמקובל וכנדרש בהליכים בפני בית משפט זה (עוד לדחיית עתירה בגין היותה כוללנית ראו: בג"ץ 9242/00 עמותת רופאים לזכויות אדם נגד שר הביטחון (לא פורסם, 21.3.2001); בג"צ 1927/03 הלפרין נ' היועץ המשפטי לממשלה, (לא פורסם, 2.3.2003); בג"צ 1020/04 טל נ' מפכ"ל משטרת ישראל, (לא פורסם, 17.1.2005); בג"צ 6057/06 נהיר נ' יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, (לא פורסם, 24.8.2008) והאסמכתאות שם; בג"ץ 7015/10 חגי עמיר נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 2.5.2011) 6. מתשובת המשיב עולה כי קיימת ועדת משמעת לפקידי הסעד (והעותר אף פנה לועדה זו) וכי חלק מהוראות התע"ס עודכנו וחלק מהמלצות ועדת סלונים-נבו כבר יושמו, ומנגד, העותר לא הצביע על המלצות קונקרטיות שלא יושמו. גם בכך חוטאת העתירה בכלליות ובכוללניות. 7. חלק מהסעדים המתבקשים בעתירה, כגון קביעת קריטריונים למסוכנות הורה; קביעת קריטריונים לטובת הילד; וקביעת קריטריונים לסוגי ראיות קבילות ו"זיהוי" תלונות שווא - דינם להידחות גם לגופם של דברים. כל מקרה צריך להיבחן לגופו על רקע נסיבותיו ונסיבות הקטין וההורים הקונקרטיים. לא ניתן, אף לא רצוי, לקבוע מסמרות מראש לגבי הסדרי ראיה כאלו או אחרים או לגבי טובת הקטין ללא רקע עובדתי קונקרטי. עניינים אלה מסורים לשיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרת התיק הספציפי הנדון בפניו על מכלול הנסיבות והעובדות הצריכות לצורך קבלת החלטה. כאמור, לאחר הגשת העתירה הוגשה שורה של בקשות להצטרף לעתירה. הבקשות הן במתכונת דומה אחת לשנייה, ואף הן חוטאות בפגם הכוללניות בו לוקה העתירה עצמה. בנוסף, עיון בחלקים העובדתיים הקונקרטיים בכל בקשה, אך מחזק את המסקנה כי יש לבחון כל מקרה ומקרה על רקע עובדותיו הקונקרטיות. אין לצרף עותרים שונים שעניינם נפרד תחת אכסניה משותפת, גם אם חלק מהנסיבות המאפייינות את עניינם דומה למושא העתירה (השוו בג"ץ 2336/05 חליפה נ' שר הפנים (לא פורסם, 17.11.2005); בג"ץ 3550/02 ארמילאת נ' מפקד אזור חבל עזה (לא פורסם, 2.6.2002); בג"ץ 4882/03 ג'בארין נ' שר הפנים (לא פורסם, 2.6.2003)). 8. מכאן טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף. לעותר, כמו גם למבקשים להצטרף לעתירה, עומד סעד חלופי במסגרת ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה. כך, רשאי העותר לטעון כנגד התסקיר, לבקש מעת לעת שינוי בהסדרי הראיה ועוד. כפי שעולה מתשובת המשיב על נספחיה, העותר אכן אינו חוסך בהליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, שבאחד מפסקי דינו בתיקים המתנהלים בפניו, הגדיר את אחת מתביעות העותר כטורדנית, "נקמנית וחסרת כל היגיון, מצפן ומוסר". העותר אף הגיש תביעת נזיקין אישית נגד פקידות הסעד, ממנה נמצאתי למד כי חלק מהסעדים הכוללניים בעתירה מהווים "תרגום" של הטענות הקונקרטיות שהעלה באותה תביעה (לדחיית עתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי, ראו, לדוגמה, בג"צ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 18.1.2006)). 9. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ט באלול התשע"א (18.9.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11021110_E08.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il