פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 2111/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2111/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערער:
סאלם חמדי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק ת"פ 8032/05 שניתן ביום 24.1.06 (השופטת רחל ברקאי)
תאריך הישיבה:
כ' בטבת תשס"ז
(10.1.07)
בשם המערער:
עו"ד מאיר מורגנשטרן
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד אבי וסטרמן
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א. (1) המערער הורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), ובעבירה של נהיגה בזמן פסילה (סעיף 10 ו-62 לפקודת התעבורה (נוסח חדש). הוא נדון למאסר בפועל בן ארבע שנים מיום מעצרו (18.1.05) וכן למאסר על תנאי למשך 12 חודש, ונפסל למשך 5 שנים מיום שחרורו מקבלת רשיון נהיגה, ובנוסף נפסל על תנאי ל-6 חודשים.
(2) על-פי עובדות כתב האישום בהן הודה המערער, נהג בלילה שבין 18 ל-19 בינואר 2005 בעודו פסול לנהיגה, והגיע למחסום ביקורת של המשטרה, ובו דוקרנים ופנסי אזהרה, בכביש בנגב. שוטר סימן לו לעצור, המערער התקדם לעברו ואז האיץ את רכבו הישר אל השוטר בנסיון לדרסו. השוטר קפץ הצידה אך נפגע ברגלו. המערער נסע לעבר שני שוטרים אחרים, ובשל הסכנה לחייהם ירה השוטר הראשון יריית אזהרה באויר; האחרים קפצו הצידה והצליחו להימלט מן הדריסה. המערער חלף בין דוקרני המחסום והמשיך בדרכו לעבר היישוב תל-שבע; השוטרים דלקו אחריו בניידת והורו לו לעצור. משניסו לעקפו ניסה להתנגש בניידת ולנגחה תוך כיבוי אורות רכבו, אך הדבר נמנע בשל תמרוני נהג הניידת. המרדף נמשך, והמערער שעט לכיכר, והתנגשות ברכב אזרחי שנסע בו נמנעה כיוון שהנהג עלה על אי תנועה. אחר כך נסע המערער נסיעת עקלתון תוך שהמרדף נמשך; הוא עלה על המדרכה ובה הולך רגל, אשר נס. המערער הגיע לכיכר אחרת, ובה עלה על מדרכת אי תנועה והמשיך לשעוט בנתיבו ובנתיב הנגדי. שוב הגיעה הניידת וניסתה לעקפו, והוא ניסה גם הפעם לנגחה, אך נהגה תימרן והתחמק.
ב. (1) בית המשפט קמא (השופטת ברקאי) עיין בתסקיר שירות המבחן למבוגרים. נאמר בו, בין השאר, כי המערער הוא בן 32, נשוי ואב לחמישה, שאחד מהם לוקה למרבה הצער במחלה קשה. למערער שני רישומים פליליים מראשית שנות התשעים (ראו להלן), וכן עבר תעבורתי מכביד – 45 עבירות תנועה בין 1991 ל-2004. על-פי התסקיר טען המערער כי פחד להיתפס על ידי השוטרים וכן התיירא מקולות הירי, ולכן נמלט. השירות לא מצא מקום להמלצה.
(2) בגזרו את הדין הטעים בית המשפט – בהמשך לפסיקה העקבית בנושא זה מן השנים האחרונות - את הצורך בהטלת ענישה מרתיעה ומוחשית בהתפרעויות כגון דא בכבישים, שהיו בדרום למכת איזור. בנסיבות דנא, שכללו מרדף מתמשך, לרבות פגיעה באחד השוטרים וסיכון חיי אדם במספר הזדמנויות, ועל רקע עברו של המערער בתחום התעבורה (ראו להלן) – מתחייבת, כדברי בית המשפט, יד קשה ומרתיעה. זאת, חרף נסיבותיו האישיות של המערער ומחלתו המצערת של בנו. על כן נגזרו העונשים שפורטו מעלה.
ג. (1) הערעור כפי שהוגש כוון כלפי גזר הדין, ונטען בו כי לא הובאו בחשבון די הצורך שיקולי שיקומו של המערער ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות, הודאתו, צערו וחרטתו.
(2) לקראת הדיון הוגש לנו תסקיר עדכני של שירות המבחן למבוגרים, בו נמסר כי המערער – המרצה את עונשו – מתפקד באורח חיובי בבית הסוהר, והוחלט להעבירו לכלא מעשיהו להמשך שיקומו, תוך הכנה לתכנית שחרור; דבר זה נעשה – כפי שמסרה לנו בדיון נציגת שירות המבחן – כמחצית שנה לפני מועד השחרור על תנאי.
(3) בא כוחו המלומד של המערער (שייצג אותו בהליכי המעצר וחזר לייצגו בערעור) טען בפנינו כי ההרשעה בנהיגה ללא רישיון בטעות יסודה, שכן המערער לא ידע על הפסילה. בא כוח המדינה חלק על כך מכל וכל. הנושא הועלה בעל פה ולא הוגשה בקשה סדורה שעל פיה ניתן לאשש את הנטען, ואין בידינו איפוא להידרש אליו. כדי להפיס את דעת המערער וסניגורו נוסיף, כי גם בלעדי עבירת הנהיגה בזמן פסילה לא היינו מתערבים בגזר הדין.
(4) אשר לעונש עצמו, טען בא כוחו של המערער כי בעברו הפלילי של שולחו, שהוא בן שנים רבות, אין להתחשב לחובתו; המדובר באדם חיובי העובד לפרנסתו, והסיבה להתנהגותו במרדף היתה הפחד מן השוטרים והחשש מן הירי, גם אם שיקולו לא היה נכון. התנהגותו בכלא מעידה על אישיותו.
(5) מנגד טען בא כוח המדינה, כי עברו של המערער, במיוחד בעבירות תעבורה, מצטרף לחומרה היתרה של העבירה עצמה, המצויה ברף עליון של סיכון חיי אדם וזלזול בחוק, ועל כן צדק בית המשפט קמא שהלך במסלול המותוה בפסיקה.
ה. (1) לאחר העיון לא נוכל להיעתר לערעור. בית משפט זה שב וציין פעם אחר פעם בשנים האחרונות את הצורך במאבק מתמיד ב"מכת האיזור", שדומה שהיתה כמעט ל"מכת מדינה", המתבטאת במרדפים פרועים מסכני חיי אדם; ראו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם) (השופט לוי); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם). את הקול הקורא לענישה מחמירה בכגון דא עלינו להמשיך ולהשמיע, ואולי ימצא גם אוזניים קשובות והעבירות יפחתו. טוב היה אילו מקבץ גזרי הדין בתחום זה היה מובא לידיעת הבריות, למען יראו וייראו.
(2) אכן, הענישה – מעבר למדיניות תלוית עבירות, זמן ומקום כבענייננו – היא אינדיבידואלית, אך גם בדוננו באדם שלפנינו איננו רואים מקום להתערבות בעונש. שתי הרשעותיו הפליליות של המערער בתחום הרכוש והסמים, בהן נענש באורח קל, היו בשנים 1992-1991. אך העבר הבולט לענייננו הוא בתחום התעבורה; מאז 1991 עד 2005 הורשע 46 פעמים בעבירות תעבורה מסוגים שונים, מהן קלות יותר ומהן חמורות, ובהן עבירות מהירות, נהיגה ללא רישיון ועוד, ואף נפסל פעמיים לנהיגה בתקופה הרלבנטית לענייננו. העבירה הנוכחית היתה "קפיצת מדרגה" קשה בהתנהגותו, והמרדף הממושך והמסוכן בו הודה, לרבות הפגיעה בשוטר, הצדיק ענישה המצויה ברף שהונהג בעבירות מעין אלה. כאמור, אנו מצרים על נסיבותיו המשפחתיות של המערער, ומאחלים רפואה שלמה לבנו, אך לא נוכל להקל בעונשו, על-פי כל האמור. עם זאת רואים אנו בחיוב את העובדה שהתנהגות המערער בבית הסוהר ראויה, ועל כן הוחל בהליכים לתכנית שיקום ושיחרור; אנו מאחלים לו כי אכן יתמיד בהתנהגות טובה ויזכה לשחרור על תנאי, וכמובן כי יתן אל ליבו את מעשיו בעבר ולא ישוב לסורו בעתיד.
(3) כאמור, לא נוכל להיעתר לערעור.
ניתן היום, כ' בטבת תשס"ז (10.1.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06021110_T03.doc מפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il