ראובן פליצי'ה ואח' ו 17 אח' נ. גב' ציפורה סופיוב

פסק-דין בתיק ע"א 2111/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2111/03 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ע' ארבל המערערים: ראובן פליצי'ה ו-17 אח' נ ג ד המשיבים: 1. גב' ציפורה סופיוב 2. מר אהרון סופיוב 3. עו"ד ציפורה גולדברג 4. חיה שלפרוק ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 5.2.2003 בבש"א 20484/02 במסגרת ה"פ 941/88 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא השופט ג' קלינג בשם המערערים: עו"ד דוד בסון בשם המשיבים 2-1: עו"ד לירז אהרן פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט קלינג, סגן נשיא בית המשפט) מיום 5.2.03, בבש"א 20484/02 שהוגשה במסגרת ה"פ 941/88. בית המשפט המחוזי החליט כי יש לרשום את הקולונדה, שטח המחלוקת בין הצדדים, כרכוש משותף במסגרת רישום הבית המשותף, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט בעבר, ורק לאחר מכן יוכלו הדיירים לבקש לרשום את החלטתם להצמיד את הקולונדה לחנותם של המערערים מס' 1 ו-2. עיקרי העובדות 2. הרקע לערעור שבפנינו הוא שטח בן כ-143 מ"ר המכונה "קולונדה". שטח זה מצוי בחזית החנות שבבעלות המערערים 1-2 מתחת לעמודים התומכים את הקומות העליונות של הבניין ברח' קריניצי 122 ברמת-גן, בניין בו מתגוררים המערערים והמשיבים 1-2 (להלן: המשיבים). 3. המערערים 1-2, הם הבעלים של הקרקע, התקשרו בשנת 1978 בעסקת קומבינציה עם הקבלן גניש שלום בע"מ לבניית בניין על הקרקע, והוסכם כי חלק מיחידות הדיור ומהשטח המסחרי שיבנו בבניין ימסרו למערערים אלו. המשיבים רכשו מהקבלן דירה בקומה הרביעית. בשנת 1989 מונתה עו"ד ציפורה גולדברג ככונסת נכסים של הקבלן לצורך רישום הבניין כבית משותף. היא ביקשה לבצע את הרישום באופן שהחנות הכוללת את שטח הקולונדה תירשם על-שם המערערים 1-2, והודיעה על כך לדיירי הבניין. בעקבות הודעה זו, פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי. 4. ביום 22.12.98 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בה"פ 941/88, לפיו החליט לקבל את בקשת המשיבים להורות לכונסת הנכסים שלא לכלול במסגרת רישום הבניין כבית משותף את הקולונדה כשטח הצמוד לחנות שבבעלות המערערים 1-2, אלא לסווגו כרכוש משותף בבעלות כל הדיירים. בית המשפט קבע כי לא הוכח כי חוזי המכר שבין הקבלן לבין רוכשי הדירות כללו הסכמה מפורשת להצמדת הקולונדה לחנות המערערים 1-2. ערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק דין זה נדחה ביום 11.3.01 (רע"א 259/99, ע"א 261/99 חב' פליציה ראובן בע"מ ואח' נ' סופיוב ואח', פ"ד נה(3) 385) וכן נדחתה ביום 30.5.01 עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (דנ"א 2415/01 חב' פליציה ראובן בע"מ ואח' נ' סופיוב ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 30.5.01). 5. בעקבות פסקי דין אלה פנו המערערים 1-2 לדיירי הבניין והציעו להם לממן את שיפוץ הבניין בעלות של כ- 80,000$ תמורת הסכמת דיירי הבניין להוצאת הקולונדה מהרכוש המשותף והצמדתה לשטח החנות שבבעלות המערערים 1-2. לטענת המערערים, 28 מתוך 29 בעלי הדירות בבניין הסכימו להצעה. המשיבים, שהינם בעלי זכויות בדירה 15 בבניין, היו היחידים שהתנגדו לה. במסגרת בקשה למתן הוראות של כונסת הנכסים שמונתה לקבלן בבית המשפט קמא, טענו המערערים 1-2 כי יש להם זכות להצמיד את הקולונדה לשטח החנות שבבעלותם, וזאת מכוח החלטת רוב בעלי הדירות שהתקבלה בהתאם לסעיף 71ב לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין). לעומתם ביקשו המשיבים כי בית המשפט יורה לכונסת הנכסים לרשום את הקולונדה כרכוש משותף בהתאם להחלטתו מיום 22.12.98 אשר אושרה על-ידי בית משפט זה. החלטתו של בית המשפט המחוזי 6. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערים 1-2 שלא להורות לכונסת הנכסים לפעול בהתאם לפסק הדין, אלא בהתאם להסכמת הדיירים, וקבע בהחלטתו מיום 5.2.03: "לא נראה לי כי ראוי ללכת בדרך זו. ראשית קיים ועומד פסק דין שכל עוד אין הסכמה של כל בעלי הדין לסטות ממנו יש לפעול על פיו ולבצעו. יתר על כן על פי סעיף 71ג' לחוק המקרקעין בעל דירה המתנגד להחלטה... זכאי כי טענותיו תתבררנה בפני המפקח. אותו הליך שונה במהותו מההליך המתקיים בפני במסגרת מתן הוראות לכונס. לא יגרע דבר מזכויותיהם של מרשה של עו"ד בסון בכך שתחילה ירשם הבית המשותף בהתאם לפסק הדין, ולאחר מכן יפעלו מרשיו בהתאם לסעיף 71ב'". בית משפט זה (כב' השופט ריבלין) קבע בהחלטה מיום 6.7.03 כי למערערים קנויה זכות ערעור, ואכן הוגש ערעור מטעמם. הטענות העיקריות שמעלים המערערים בערעור 7. המערערים טוענים, כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי קיים ועומד פסק דין, שכל עוד אין הסכמה של כל בעלי הדין לסטות ממנו, יש לפעול על-פיו ולבצעו. לטענתם, פסק הדין היווה את נקודת המוצא לפעולתם של המערערים בהתאם לסעיף 71ב לחוק המקרקעין (ובהתאם לסעיף 77ב המחיל את סעיף 71ב אף על בתים שטרם נרשמו כבתים משותפים), אשר מאפשר להוציא חלק מסוים מן הרכוש המשותף והצמדתו לדירה פלונית שלא בהסכמת כל בעלי הדירות. החלטת הדיירים איפוא מבוססת, לטענתם, על זכות המוקנית להם בדין. כמו כן טוענים המערערים כי טעה בית המשפט קמא כאשר התחשב בהוראת סעיף 71ג(א) לחוק המקרקעין, שכן על-פי סעיף זה על בעל דירה המתנגד להחלטה שהתקבלה על-ידי הדיירים לפנות בתביעה למפקח על רישום המקרקעין (להלן: המפקח) תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה, ומאחר שהמשיבים לא נהגו כך היה מקום לקבוע כי המשיבים איבדו את זכותם לפעול בהתאם לסעיף זה. מעבר לכך, טוענים המערערים כי סעיף 71ג מאפשר לבעל דירה לפנות בתביעה למפקח רק אם נפגעו זכויותיו פגיעה מהותית. לטענת המערערים, במקרה שבפנינו דיירי הבניין כולו יצאו נשכרים מההחלטה, שכן הם זוכים לשיפוץ הבניין בסכום כספי נכבד תמורת מסירת זכויותיהם בשטח שאין להם בו כל תועלת. לחילופין, טוענים המערערים, כי היה על בית המשפט קמא להפנות את הצדדים לקיום הליך בפני המפקח על-פי סעיף 71ג, ובכך שלא עשה זאת הכריע למעשה לטובת המשיבים מבלי שאפשר למערערים להעלות טענותיהם בפני המפקח. כן מציינים המערערים בהקשר זה כי על-פי סעיף 71ג(ה) לחוק המקרקעין אין בפניה למפקח כשלעצמה כדי להוות עילה לעיכוב ביצוע ההרחבה אלא אם כן הורה המפקח אחרת. המערערים טוענים, כי טעה בית המשפט קמא כאשר סבר כי לא ניתן להכריע בשאלה העומדת בפניו במסגרת הליך של מתן הוראות לכונסת הנכסים. המערערים משווים את העניין להחלטה של בית משפט זה בע"א 261/99 שקבעה כי ניתן היה לדון בשאלה האם שטח הקולונדה הוא רכוש משותף במסגרת הליך מתן הוראות לכונסת הנכסים. לבסוף טוענים המערערים כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי לא יגרע דבר מזכויותיהם של המערערים אם תחילה יבוצע פסק הדין ולאחר מכן יפעלו בהתאם לסעיף 71ב לחוק המקרקעין. המערערים טוענים כי קיים חשש שלאחר רישום הקולונדה כרכוש משותף יהיו המערערים 1-2 חשופים לתביעה לסילוק ידם מן הקולונדה ובכך ירדו לטימיון השקעות כספיות גדולות של המערערים בשטח זה. יצויין, כי עובר לדיון שהתקיים בפנינו, הועברה לעיוננו הסכמה נוספת של הגב' חיה שלפרוק, המשיבה 4, לכך ששטח הקולונדה יצורף לחנותם של המערערים לאור התחייבותם לשפץ את הבניין. עם זאת, נותרו דיירים נוספים (ראו פרטיכל מיום 5.2.03, בפני כב' השופט קלינג) ומכל מקום, המשיבים 1 ו-2, שלכל הדעות מתנגדים לבקשה. טענות המשיבים בערעור 8. המשיבים מעלים טענות נגד דרך קבלתה של ההחלטה שהתקבלה על-ידי דיירי הבניין וטוענים כי דינה של החלטה זו להיפסל, מאחר שהיא אינה עומדת בתנאי סעיף 71ב לחוק המקרקעין. המשיבים מעלים ספק האם אין ההחלטה פוגעת בזכויות בניה יחסיות של כל בעל דירה להרחבה כאמור בסעיף 71ב(ב) לחוק המקרקעין, וטוענים כי יש בהצעה לפיצוי כספי גבוה מצד המערערים להעיד שכך הוא. המשיבים סבורים כי צדק בית משפט קמא כאשר השאיר את ההחלטה בעניין להליך נפרד בפני המפקח. המשיבים טוענים, כי בניגוד לטענת המערערים, הוגשה מטעמם תביעה למפקח אך היא טרם התבררה. יצוין, כי לא נמצאה כל אסמכתא לכך. המשיבים מוכנים לקבל את הצעתם החלופית של המערערים להעביר את הסכסוך בין הצדדים להכרעת המפקח. עוד הצהיר ב"כ המשיבים בפנינו, כי במידה ויתנהלו הליכים בפני המפקח, לא יפנו המשיבים בבקשה כלשהי בעניין, זאת בהנחה שהפנייה למפקח תעשה תוך זמן סביר. דיון 9. פסק הדין, המורה לכונסת הנכסים לסווג במסגרת רישום הבית כבית משותף את שטח הקולונדה כרכוש משותף, הוא פסק-דין חלוט ויש לקיימו. פסק הדין בענייננו ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, אושר על-ידי בית המשפט העליון, ואף נדחתה בקשה לדיון נוסף בו. על אף זאת מבקשים המערערים לסטות מפסק-הדין, וזאת במסגרת הבקשה למתן הוראות לכונסת הנכסים, ותוך הסתמכות על תיקון מס' 18 לחוק המקרקעין. 10. תיקון מס' 18 לחוק המקרקעין בא לשנות את המצב המשפטי שקדם לו, לפיו סירובו של בעל דירה יחיד מנע הרחבת שאר דירות הבית. בעבר היה בעל דירה שביקש להרחיב את דירתו נאלץ להשיג את הסכמת כל הדיירים בהתאם לסעיף 62(א) לחוק המקרקעין שקובע בסיפא שלו: "ואין לקבוע הצמדה של חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה פלונית אלא בהסכמת כל בעלי הדירות". במסגרת תיקון מס' 18 הוסף לחוק המקרקעין סעיף 71ב וזו לשונו: "(א) על אף הוראות סעיף 62(א) סיפה או סעיף 12(ב) לתקנון המצוי שבתוספת, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה". 11. כאשר מדובר בבית שאינו רשום כבית משותף, אך מיועד להירשם ככזה, חלות עליו הוראות פרק ו'1 לחוק המקרקעין. פרק זה מחיל סעיפים מסוימים מהפרק בחוק המקרקעין העוסק בבתים משותפים, גם על בתים שאינם רשומים עדיין כבתים משותפים. בין היתר, מחיל פרק ו'1 על בתים אלה את סעיף 71ב שצוטט לעיל, וכן את סעיף 62(א) לחוק. יצוין, כי זכותם של הדיירים לשימוש ברכוש המשותף עומדת להם גם טרם רישומו של הבניין כבית משותף (ראו ע"א 646/88 קבלני ירושלים בע"מ נ' בודנר (לא פורסם, ניתן ביום 27.4.92); מיגל דויטש קניין (כרך א', תשנ"ז) בעמ' 674). השאלה מה מעמדה של הצמדה שנעשתה בהתאם לסעיף 71ב מבחינת הזכויות הקנייניות של בעל הדירה אליו הוצמד הרכוש, ומה מעמדה של הבניה שיבצע אותו בעל דירה על השטח המוצמד, לא מתעוררת בענייננו, איני רואה לדון בה, והיא תישאר בצריך עיון (לעניין משמעותו של רכוש משותף בבית שטרם נרשם כבית משותף ראו: רע"א 698/85 בן צור נ' ששון, פ"ד מב(1) 724). 12. במקרה שבפנינו מדובר על בית שטרם נרשם בפנקס הבתים המשותפים. המערערים מבקשים, כאמור, כי יחד עם הבקשה לרישום תרשם אף הצמדת הקולונדה, כפי שלטענתם הוסכם על-ידי רוב דיירי הבית. את בקשתם מעגנים המערערים בסעיף 71ב לחוק המקרקעין, וטוענים, כאמור, כי בידיהם הרוב הדרוש על-פי החוק להרחבת דירתם. טענה זו של המערערים היא טענה עובדתית הצריכה להתברר בפני המפקח על רישום מקרקעין, שהוא הסמכות השיפוטית המוסמכת בעניין זה על-פי החוק. במסגרת הליך כזה תינתן לבעלי הזכויות בבית הזדמנות לטעון את טענותיהם, אם בעד ואם נגד ההצמדה, ועל המפקח יהיה להכריע בשאלה האם עומדים המערערים בכל דרישות החוק הנוגעות ל"שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה", לרבות בטענות ההתיישנות אם תתעוררנה כטענות הגנה, או טענות הנוגעות לפגיעה בזכויות. במצב דברים זה, אני סבורה שצדק בית המשפט שלא ראה לנכון לאפשר לכונסת הנכסים לרשום את הצמדת הקולונדה לחנות המערערים 1-2. גם אני איני רואה לנכון לאפשר זאת. לפיכך, יש לרשום את הבית המשותף כך שהקולונדה תרשם כרכוש משותף, כפי שקבע בית המשפט. לאחר רישומו של צו הבית המשותף תהיה פתוחה בפני המערערים הדרך לפנות לתיקון צו רישום הבית המשותף בהתאם להוראת סעיף 145 לחוק המקרקעין, ולבקש רישום תקנון מוסכם (במקום התקנון המצוי) או את שינויו של התקנון המוסכם הקיים. 13. באשר לחשש שהביעו המערערים 1-2 כי בדרך זו הם יהיו חשופים לתביעה לסילוק ידם מהקולונדה לאחר שהיא תירשם כרכוש משותף וטרם רישום ההצמדה. ראשית, איני סבורה כי חשש זה מצדיק את קבלת הערעור, שכן המערערים 1-2 נטלו על עצמם את הסיכון כאשר בנו על שטח שהיה למעשה חלק מהרכוש המשותף. שנית, לתביעה כזו עלולים המערערים להיות חשופים גם בטרם רישומו של צו הבית המשותף. יוער כי, כידוע, קיומו של היתר בנייה, כפי שקיבלו המערערים 1-2, אינו מצביע על זכותו הקניינית של מקבל ההיתר לבנות במקום (ראו: דויטש, שם, בעמ' 695). במאמר מוסגר יצוין, כי אני מסכימה עם הדעה כי אמנם אין בכוחו של סעיף 71ב לחוק המקרקעין להכשיר פעולה של בניה על הרכוש המשותף שנעשתה שלא כדין בעבר, אך מנגד אין טעם בחיוב בעלי הדירה בהשבת המצב לקדמותו כאשר ברור שישנו רוב בעד הצמדת הרכוש המשותף בהתאם לדרישות סעיף 71ב (ראו: דויטש, שם, בעמ' 698). 14. לסיום, ברצוני להדגיש כי אין במסקנתי זו כדי להביע עמדה במחלוקת שבין הצדדים, באשר לתקפותה של ההחלטה שהתקבלה על-ידי דיירי הבית לפי סעיף 71ב לחוק המקרקעין. שאלה זו אמורה, כאמור, להיבחן על-ידי המפקח על רישום המקרקעין - בין אם על-פי סמכותו הייחודית שהוענקה לו בסעיף 71ג לחוק המקרקעין (ואני נמנעת מלהיכנס למחלוקת העובדתית בין בעלי הדין בשאלה האם הוגשה על-ידי המשיבים תביעה למפקח, אם לאו. כן אני נמנעת מלדון בשאלה נוספת שהעלו הצדדים- האם ראוי כי המפקח, במקרה שטרם הוגשה לו תביעה, יאריך את המועד להגשת התביעה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 71ג(ב) לחוק המקרקעין), ובין אם בדונו, לאחר רישום הבית כבית משותף, בטענות שיועלו בפניו במסגרת תיקון צו הרישום במסגרת סמכותו לפי סעיף 145 לחוק המקרקעין. אעיר רק כי אני רואה טעם רב בנכונותם של שני הצדדים כי הסכסוך יועבר לטיפולו של המפקח על רישום המקרקעין. 15. לפיכך, לו דעתי תישמע הייתי מציעה לדחות את הערעור ולחייב את המערערים 1-2 בהוצאות המשיבים על-סך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט ת המישנה לנשיא מ' חשין: אני מסכים. ואלה דברים כתבתי בפרשת בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב (ע"א 189/95, פ"ד נג(4) 199, 255-254): התופעות הן תופעות "מן החיים". האדם יצר אותן. חיי החברה הולידו אותן. לוי הליסטים מלַסְטֵם את ראובן ומוכר את שללו לשמעון. זבולון הזד מוכר נכס-מקרקעין שבבעלותו שתי פעמים, פעם ליהודה ופעם לדן. גד הגזלן משכיר נכס שבבעלותו לנפתלי ומיד לאחר-מכן משכיר הוא אותו נכס לאשר. כָּלֵב הכזבן נותן משכון בידי בנימין נכס שבבעלותו של יוסף; יוסף אינו יודע על בנימין ובנימין אינו יודע על יוסף. בכל אירועים אלה כולם, בהם ובאירועים אחרים דוגמתם, ניצבים מזה ומזה שניים שהם תמי-לב, ובתווך – בין השניים – עַוָּול. העוול נעלם אל מעבר-לים, פושט את רגלו, מבזבז את רכושו בהימורים – בימים שמכבר אפשר אף מתנדנד הוא על עץ-התלייה – ושני אלה התמים ניצים ביניהם. זה טוען כולה שלי וזה טוען כולה שלי. אנו, שומה עלינו להכריע בין השניים, ושואלים אנו את עצמנו: מי מן השניים יישא בסיכונו של העוול? בענייננו-שלנו, אותם שני "תמי-לב", מזה ומזה, הם המערערים והמשיבים, ובתווך ביניהם ניצבת גניש שלום בע"מ, או שמא נאמר: מי ששלטו באותה חברה וכהיום הזה אין הם לפנינו ולא ידענו היכן הם. אתקשה להחליט לצידו של מי מבעלי-הדין ניצבת אֵלַת הצדק וההגינות; זאת אני יודע, שגם חבורת מערערים גם חבורת משיבים, כל אחת מאלו השתיים לעצמה, סוברת כי האלה עימה וכי לסופה של התדיינות יידעו הכל שהצדק לצידה. אלא שביני לביני נמשכת הסאגה מאז שנת 1980; בעלי-הדין משוטטים במסדרונות ובאולמות בתי-המשפט כשש-עשרה שנים - הערעור שלפנינו ערעור הוא על החלטה שניתנה במיסגרת ה"פ 941/88 - וסופן של ההתדיינויות מי ישורֵן. אכן, נפלאים דרכי אנוש ולמאוויי אדם אין-חקר. הנביא התנבא על יום יבוא בו יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ולאלה נוסיף אנו דיירים בבית משותף החיים בשלום ובשלווה ומקדימים איש בשלום רעהו. מערערים ומשיבים מסכימים, ככל הנראה, כי חילוקי הדעות שביניהם יעלו ויבואו לפני המפקח על רישום מקרקעין, ואני אוסיף ואייעץ כי אם כך יהיה, יעשה המפקח כיכולתו להביא את בעלי-הדין לעמק השווה. עוד אייעץ לבעלי-הדין כי יפתחו את ליבם ויעלו את עניינם לפני מגשר. כך ראוי וכך יאה. המישנה לנשיא השופט י' טירקל: אני מסכים למסקנה שאליה הגיעה חברתי הנכבדה השופטת ע' ארבל, בחוות דעתה כי יש לדחות את הערעור. לפיכך יירשם השטח המסחרי המכונה "קולונדה", בבניין שבו מתגוררים המערערים והמשיבים מס' 1 ו-2 כרכוש משותף של כל בעלי הדירות ורק לאחר מכן יהיו המערערים מס' 1 ו-2 רשאים לבקש להצמיד את הקולונדה לחנות שבבעלותם מכוח החלטת רוב בעלי הדירות בבניין, לפי סעיף 71ב לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן – "חוק המקרקעין"). לענין זה די בנימוק שיש לקיים את פסק דינו של בית משפט זה - שהורה לרשום את הקולונדה כרכוש משותף השייך לכל בעלי הדירות בבניין - כדי לדחות את הערעור. מלבד נימוק זה תומכים במסקנה גם נימוקים נוספים, שהראשון שבהם הוא השמירה על הסדר הנכון של פעולות הרישום - רישום הבניין כבית משותף, ורק לאחר מכן הוצאת הקולונדה מהרכוש המשותף והצמדתה לחנות – שיש לו חשיבות לצורך שמירת זכויותיהם של המעורבים במחלוקת. על הצורך להקפיד בעניני הרישום אמרתי במקום אחר ש"בהקשר רגיש זה של יחסי שכנים בבית משותף, יש להקפיד במיוחד על שמירת זכויותיהם של בעלי הדירות ולהיזהר מאד שלא לפרוץ בהן פרצות" (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 245). בפרשה שלפנינו מתנגדים המשיבים מס' 1 ו-2 להצמיד את הקולונדה לחנות שבבעלות המערערים מס' 1 ו-2 ולפיכך טענתם של המערערים מס' 1 ו-2 כי בידיהם הרוב הדרוש לפי חוק המקרקעין לשם רישום ההצמדה, ראוי לה שתתברר, לפי סעיף 71ג לחוק המקרקעין, לפני המפקח על רישום המקרקעין. גם מטעם זה אין להורות, כבר בשלב זה, על הצמדת הקולונדה לחנות שבבעלות המערערים מס' 1 ו-2. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, י"א באדר ב' תשס"ה (22.3.05). המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03021110_B08.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il