ע"פ 211-09
טרם נותח
שמעון אזולאי נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 211/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 211/09
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
שמעון אזולאי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 30.11.2008 בת"פ 8086/08 שניתן על ידי כב' השופט א' ביתן
בשם המערער:
עו"ד שאול דיוויס
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1. זהו ערעור נאשם על גזר דין שנגזר בעניינו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 30.11.08 (כב' השופט א' ביתן), בו הוטל עליו עונש של 5 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי, וזאת בעקבות הרשעתו בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
2. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בכך כי ביום 22.4.08, בסמוך לשעה 00:10, הגיע ברכב אל קרבת ביתו בבאר שבע. בעודו צועד לעבר ביתו, נעצר על ידי שוטרים, ובמהלך חיפוש שנערך עליו, נשמטה מתחתוניו שקית ובה 176.67 גרם סם מסוכן מסוג הרואין.
3. בית המשפט קמא, בגוזרו את הדין, הדגיש בשיקוליו לעונש את יסודות הגמול וההרתעה הנדרשים בענישה בעבירות סמים, ושקל לצורך הענין, בין היתר, את עברו הפלילי המכביד של המערער בעבירות סמים, את עונשי המאסר הארוכים שריצה לאורך השנים בכלא, ואת העובדה כי כל אלה לא הועילו להרתיעו. הוא ציין גם את כמות הסם הגדולה שנמצאה על המערער, ואת הרושם המתקבל מעברו הפלילי לפיו הוא בחר בנתיב עברייני, והוא אינו מש ממנו.
4. המערער קובל על חומרת העונש, והעלה את הטענות העיקריות הבאות: בית המשפט קמא טעה כאשר הניח בגזר דינו כי בשנת 2000 הוטל על המערער עונש מאסר בן 4.5 שנים, בעוד שבפועל ההרשעה הנוגעת לענין זה בוטלה והמערער זוכה ממנה ולא ריצה עונש זה; הוא חרג מרף הענישה המקובל, והחמיר עם המערער ביתר שאת, ובמיוחד כך על רקע הטעות העובדתית האמורה לעיל. כן נטען, כי בית המשפט קמא התעלם מנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, בהיותו אדם מבוגר בן 51, אב ל-4 ילדים, שמשפחתו סובלת מבעיות קשות בתחום הכלכלי והחברתי, והוא עצמו סובל מבעיות רפואיות קשות בפרק הירך, וממחלות אחרות. ב"כ המערער הוסיף, כי לא הוכן תסקיר מבחן, וכי טרם גזירת דין למאסר ארוך, מן הראוי להתייחס לעמדת שירות המבחן. לדבריו, חל במערער מפנה משמעותי מבחינת התייחסותו לעבירה, הוא משתף פעולה בשיקומו בכלא, הוא נקי מסמים, ומצב בריאותו החמיר. לאור כל אלה, ביקש הסנגור להקל בעונשו של המערער.
5. המדינה בטיעוניה אינה חולקת כי המערער זוכה מהעבירה שיוחסה לו בשנת 2000 וכי עונש המאסר בן 4.5 שנים שהוטל עליו בגינה בוטל. עם זאת, הוא הורשע בשנת 2005 בעבירת סמים נוספת, ונגזר עליו עונש של 4 חודשי מאסר. לגופו של ענין, טוענת המדינה כי בפרשה נשוא הליך זה מדובר בעבירת סמים חמורה שעניינה כמות גדולה של הרואין. הענישה שנגזרה על המערער אינה חורגת מרף הענישה המקובל, בהינתן חומרתה של העבירה, ואין לייחס משקל של ממש לטעות העובדתית בגזר הדין קמא בדבר ההרשעה והעונש ביחס לעבירה משנת 2000 שבוטלו, באופן המצדיק סטייה לקולא מהענישה שנגזרה.
6. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הורינו על הגשת תסקיר מבחן לבקשת ב"כ המערער, כדי שתונח בפנינו תשתית נתונים כוללת ביחס למצבו האישי וסיכויי שיקומו של המערער.
7. ביום 9.5.10 הוגש תסקיר מבחן מפורט בעניינו של המערער. התסקיר פרש בהרחבה את רקעו האישי של המערער, ובין היתר, נגע במצבו הבריאותי הקשה, ובעובדה כי מגיל צעיר נחשף לחברה עבריינית והחל בשימוש באלכוהול ובסמים, ולאחר מכן שלח ידו בסחר בסמים. הוא ריצה עד כה 10 מאסרים. מבחינת תיפקודו בכלא, ניכר שינוי מסוים לטובה בהתנהגותו, אולם התמורה שחלה בו מבחינה טיפולית אינה משמעותית בשלב זה, ושירות המבחן הביע ספק ביחס ליכולותיו להתמודד באופן תקין עם מציאות החיים מחוץ לכלא. בשנת 2006 עבר המערער טיפול במרכז יום, וגילה נכונות לשיתוף פעולה, אולם הקשר בינו לבין גורמי הטיפול נותק לאחר מכן. שירות המבחן סיכם את הערכתו בכך שמדובר באדם אשר ניהל אורח חיים עברייני והתמכרותי לאורך שנים רבות; הצהרותיו המילוליות של המערער לפיהן הוא עובר שינוי תודעתי באורחות חייו אינן מצביעות על שינוי פנימי אמיתי; וגם היום הוא מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו. לאור כל אלה, נמנע השירות מהמלצה בעניינו של המערער.
8. בעקבות התסקיר, הוסיף ב"כ המערער וטען בתגובתו בכתב, כי יש לשים דגש על בעיותיו הרפואיות הקשות של המערער, ועל מאמציו בתקופה האחרונה להשקיע תשומת לב בשמירה על התא המשפחתי שלו. כן ציין, כי חלה תפנית מסוימת במידת שיתוף הפעולה שהוא מראה בהליך שיקומו. עוד נטען, כי גם אם שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, ישנן נקודות מסוימות בתסקיר הפועלות לקולא, שמן הראוי להתחשב בהן על מנת להפחית בעונש שהוטל על המערער.
9. המדינה עומדת על עמדתה, כי אין לסטות מן העונש שנגזר. היא מציינת, כי שירות המבחן התרשם כי לא חל שינוי מהותי בנכונות ובמחוייבות המערער לשיקום, וכי מדובר מבחינתו בהצהרות חיצוניות ולא בשינויים של דפוסי חשיבה, שיש בהם כדי לשקף תחילת התנערות מנורמות עברייניות שהושרשו בו.
10. דין הערעור להידחות.
גזר הדין שהוטל על המערער הינו ראוי ומידתי בשים לב לחומרת העבירה בה הורשע, ולאור עברו הפלילי המכביד, המצביע על אורח חיים עברייני, בין היתר, בתחום הסמים הקשים. מועדותו לעבירות, כאמור, חושפת את הציבור לסיכונים חמורים שיש לפעול להדברתם. המערער נמצא כשהוא נושא סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 176.67 גרם, המספק מספר גדול ביותר של מנות סם. על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד. מזה זמן רב, מדגישים בתי המשפט בפסיקתם את חשיבות הערך הענישתי בעבירות סמים כאחד הכלים החשובים בפעילות לביעורו של נגע הסמים. ההחמרה בענישה בגין עבירות סמים משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העיקריים של הענישה בתחום הסמים.
11. לחומרת מעשיו של המערער בפרשה נשוא ענייננו מתלווים יסודות נוספים שיש להתחשב בהם. מדובר באדם שהעבריינות הפלילית הפכה אצלו לדרך חיים. גילו כיום למעלה מ-50; מאחוריו הרשעות פליליות רבות בעבירות סמים; והוא ריצה עונשי מאסר רבים בעקבות הרשעותיו. הטעות שנפלה בגזר הדין קמא ביחס להרשעה בעבירה משנת 2000 – ממנה זוכה – אינה מפחיתה מחומרתו הכוללת של עברו הפלילי, המצביע על קו של עבריינות סמים שהפך ענין של שיטה ודרך חיים. עבר פלילי זה מתאפיין גם בכך שעונשי המאסר הרבים – המגיעים כדי עשרה מאסרים – לא היוו עד כה גורם הרתעה אפקטיבי ביחס למערער, והוא שב לסורו גם לאחר ריצוי עונשים כבדים.
שירות המבחן הבחין בניצנים ראשונים של מודעות במערער לצורך בשינוי דפוסי התנהגותו, אך נראה כי הדרך לקיום הליכי שיקום פנימיים אמיתיים עדיין רחוקה.
בית המשפט קמא לא התעלם משיקולים לקולא הכוללים את מצבו הרפואי המורכב של המערער ואת הקשיים השונים הניצבים בפני משפחתו של המערער לאור מאסרו.
12. בסופו של יום, העונש שנגזר על המערער אינו חורג כלל ועיקר מרף הענישה הראוי לעבירת סמים מסוג זה שהמערער הורשע בה, בהתייחס לחומרתה הרבה, ועל רקע שיקולים להקלה שנלקחו בחשבון.
13. לא ראינו מקום להתערב בעונש שנגזר, בהיותו עונש מידתי בשים לב לאינטרס הציבורי כבד-המשקל בענישה מחמירה בעבירות סמים, ובמסגרת רף הענישה המקובל בהתייחס לנתוניו האינדיבידואליים של המערער.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י' בתמוז התש"ע (22.06.10).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09002110_R08.doc יט
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il